טבריה

בשנות השמונים, העיר שעל גדות הכנרת נראתה כהבטחה. תיירים מהארץ ומרחבי העולם, בתי מלון שנפתחים ותקציבי ענק שהממשלה ייעדה לפיתוח העיר - כל אלה סימנו את טבריה כיעד תיירות מוביל בהתהוות. שלושים שנה מאוחר יותר, התקציבים נתקעו מאחור וגם התיירים הפסיקו להגיע, הצעירים עוזבים את העיר ושיעורי האבטלה גבוהים משמעותית מהממוצע הארצי והגעגועים לימי "אבא גנוב" גדולים מתמיד.

טבריה (צילום: alefbet, Shutterstock)
טבריה|צילום: alefbet, Shutterstock

חוף מציצים

חוף מציצים התל אביבי הגיע לשיא תהילתו בשנות ה-70, עם יציאתו של סרט הקולנוע "מציצים", בכיכובם של אורי זוהר ואריק איינשטיין. מאז, החוף הפך לאחד מסמליה של תל אביב. גם היום הוא עדיין פופולרי, אבל הקסם של פעם אבד ותמצאו שם הרבה יותר רעש, ילדים קטנים ולא מעט לכלוך. כל זה בזמן שחופים אחרים בתל אביב או צפונה ממנה - גונבים את התהילה שהייתה נחלתו הבלעדית של חוף מציצים.

חוף מציצים (צילום:  יחסי ציבור )
חוף מציצים|צילום: יחסי ציבור

הכנרת

במשך שנים, המים התכולים ונופי הגליל ביססו את מעמדה של הכנרת בתור המלכה הבלתי מעורערת של הצפון. אלא שבשנים האחרונות, תגרות המוניות, הרבה אלכוהול ומוזיקה רועשת שינו לאין שעור את אופייה של הכנרת. אלה, מביאים לא מעט אנשים להתרחק מהימה המתוקה היחידה שישי לנו, לכל הפחות פחות בתקופות החגים. 

מתרוקנת. הכינרת (צילום: רשות הכנרת, חדשות)
צילום: רשות הכנרת, חדשות

הקזינו ביריחו

92 מיליון דולר הושקעו בהקמת הקזינו "אואסיס" ביריחו בשנת 1998. הקזינו, שהוקם על ידי הרשות הפלסטינית במימון בינלאומי, התפרס על פני 2,800 מ"ר של משחקי מזל, בהם היו 35 שולחנות הימורים ו-220 מכונות מזל. "אואסיס" הוקם ביריחו כדי לפתח את ענף התיירות בעיר, והתבסס על ישראלים, שכן הנהלת הקזינו מנעה מפלסטינים להיכנס למתחם.

כשנה לאחר פתיחתו, ביקרו בקזינו כ-3,000 אנשים ביום, אלא שאז פרצה האינתיפאדה השנייה, במהלכה מחבלים פלסטינים השתמשו בקזינו כעמדה לירי לעבר תושבים יהודים וחיילי צה"ל, כשבתגובה צה"ל ירה פגז לעבר הכניסה לקזינו. מאז, הפסיקה הגעת הישראלים אל המקום והקזינו נסגר. בשנת 2001 היה ניסיון לשקם את המקום ולפתוח את דלתותיו מחדש, אולם זה לא צלח. החלופות שקמו היו יעדים כמו בוקרשט ובורגס. 

הקזינו והמלון (צילום: אילן ספירא)
צילום: אילן ספירא

פארק המים לונה גל

היו ימים שבהם פארק המים לונה גל, שנמצא בפינת הכנרת מול נופי הגולן, היה האטרקציה השווה של הצפון ומאות אוטובוסים מכל רחבי הארץ היו נוהרים אליו בימי החופש הגדול. אלא שמאז עברו הרבה מים במגלשות של הלונה גל, ובקיץ האחרון הוציא משרד הבריאות צו הפסקה מנהלי למקום, בעקבות חריגות משמעותיות בריכוז הכלור במתקנים, אחזקה לקויה ומצב תברואתי שלא עומד בדרישות החוק.

לונה גל (ארכיון) (צילום: מתוך אתר הלונה גל)
צילום: מתוך אתר הלונה גל

רחוב אלנבי בתל אביב

קולנוע מוגרבי, הסרט "תעלת בלאומילך" ואזכורים רבים בשירה ובספרות העברית יצרו לרחוב אלנבי מקום מיוחד בתרבות הישראלית. אלא שהיום, הדבר הראשון שעולה לנו בראש כשמזכירים את רחוב אלנבי היא פרשת "אלנבי 40", וגם אם אתם עדיין זוכרים לרחוב את חסד נעוריו - קשה להתעלם מהעובדה שהמועדונים הרבים והלכלוך שינו לחלוטין את אופיו, כמו גם את המבלים בו.

מועדון אלנבי 40, ארכיון (צילום: גוגל)
צילום: גוגל

סיני

החופים המהפנטים של סיני והאירוח הבדואי הפכו את חצי האי מדרום ליעד נהדר לחופשה רגועה וזולה, במרחק של נסיעה קצרה. אלא שהיעדר היציבות בשנים האחרונות במצרים, וכמובן, המלחמה שמתנהלת מול המדינה האסלאמית בצפון סיני - פגעו קשות בתיירות באיזור, והשאירו לא מעט חושות ריקות ובדואים ללא פרנסה. אנחנו עדיין מחכים ליום בו נוכל לחזור בבטחה לסיני ולשחזר ימינו שם כקדם.

סיני (צילום: אורי בן חיים)
סיני|צילום: אורי בן חיים

טורקיה

אנטליה, מרמריס, בודרום ואיסטנבול - כולם היו יעדי תיירות מובילים שמאוד אהובים על הישראלים, וכולם נפגעו קשות בעקבות המצב הביטחוני הלא יציב. עוד לפני שמדברים על הפיגועים של המדינה האסלאמית והמחתרת הכורדית, התיירות הישראלית, שהייתה בולטת מאוד בנוף התורכי, ירדה בעיקר בעקבות הפגיעה ביחסים בין המדינות, מאז אירועי המשט לעזה ב-2010. כך, עבור רבים מאיתנו, מלונות הכול כלול, הבזארים והבקלאוות הפכו לזיכרון רחוק ואף לטאבו. לא יהיה עוד כמו ה"הכל כלול" בימי הזוהר של הטורקים. 

אנטליה (צילום: אימג'בנק / Thinkstock)
אנטליה|צילום: אימג'בנק / Thinkstock

חושבים ששכחנו משהו? מוזמנים לכתוב לנו בתגובות

>>לעוד עדכונים היכנסו לעמוד הפייסבוק של mako חופש