"עבודה וחיי משפחה זה אותו הדבר אצלנו"

עסק משפחתי: מלון הבוטיק שטרקמן‪ ארנה, נהריה

מי אנחנו:   אמא חנה שטרקמן (50) - מנהלת התפעול
                הבת הבכורה אורנה (30) – מנהלת המלון, מנהלת שיווק ופיתוח עסקי
                הבת שירן (27) – רואת חשבון, מנהלת החשבונות של המלון
                הבת דפנה (22) – סטודנטית לממשל ברייכמן, תפעול והזמנות
                                          ואחראית על צוות העובדים
                הבת הקטנה הודיה (21) – השתחררה עכשיו מהצבא, מתחבטת
                                                    באפשרויות הלימודים ובינתיים עובדת במלון
                                                    בתפעול, הזמנות, אחראית על צוות העובדים.

מאיפה אנחנו בארץ: נהריה והסביבה, הודיה עוד גרה עם אמא.

מי הביא את מי: הסיפור של המלון מתחיל עוד ב-1959: סבתא של הבנות החליטה להשכיר את ביתה לנופשים כשבן זוגה נסע לרילוקיישן בארה"ב וניהלה אותו יחד עם אחותה התאומה. העסק התחיל כבית נופש, הפך לפנסיון ואז למלון – כששני הבתים של האחיות התאומות אוחדו למבנה אחד כשההורים נכנסו לעסק. לפני 12 שנים נפטר אבי המשפחה ומאז הבנות – שבילו את ילדותן בשירות חדרים, הגשה ועזרה – נכנסו לעסק בצורה מלאה, זו אחרי זו. “לפני 6 שנים היינו צריכות להחליט אם להמשיך ולתפעל את המלון", מסבירה אורנה, “בדקנו את כל האפשרויות והחלטנו שאנחנו ממשיכות את הדרך של אבא, אמא וסבתא. שיפצנו את המלון, בנינו אגף ונתנו לא את השם שטרקמן ארנה – ארנה הוא שמה של סבתא שלי". את המסורת הן החליטו לשמור לא רק בהמשך תפעול המלון, אלא גם בשמירה על הרוח היקית של סבתא ארנה: “יש לנו פסנתר וספריה במלון, תה של חמש עם אפל שטרודל – אנחנו מכניסות את האורחים לעולם שלנו, בו מרגישים את האווירה החמה ומתנתקים מבחוץ".

מי הבוס? במדינה בה התמרמרות על הבוס היא ספורט לאומי, ההתמודדות עם העובדה שאותו הבוס הוא בן משפחה יכולה להיות לא פשוטה. תופתעו לשמוע אבל אורנה חושבת שאין בזה שום דבר מסובך: “מטבע הדברים אמא שלי ואני – הבכורה – הן הבוסיות, אבל אמא שלי נוקטת בגישה פתוחה בה לכולן יש זכות להביע דעה וכל אחת אומרת מה שהיא חושבת אז קל לעבוד יחד. חשוב לנו לקבל החלטות משותפות ואנחנו מקיימות ישיבות צוות ומדברות על הכל. כולנו גם עושות הכל: אנחנו פוגשות את האורחים, משוחחות איתם, משרתות אותם, דואגות להם ומעורבות בכל שלבי האירוח שלהם. יש כוח גם בזה שאנחנו נשים ושמות לב לפרטים הכי קטנים בחדרים, בארוחת הבוקר ובמלון עצמו". ולמרות מה שהייתם חושבים, אורנה אומרת שהעבודה המשותפת לא גורמת למתחים חדשים בין בנות המשפחה: “העבודה לא מכניסה עוד מתח לחיים שלנו וליחסים המשפחתיים כי כולנו יודעות שזו עבודה ולכולנו מטרה משותפת אחת: להתקדם. אגב, אם מישהי לא מרוצה – גם זה לא סוף העולם".

מערבות ביזנס ופלז'ר? “כן, עבודה וחיי משפחה זה אותו הדבר אצלנו. אנחנו חיות את העסק ובארוחות שישי מורחבות, עם כל המשפחה מהצד של אמא שלי כולם יודעים שאם היה משהו במלון הם הולכים לשמוע עליו מכל הכיוונים".

מה הדבר הכי מאתגר בלעבוד עם המשפחה שלך? "בדיוק העירוב הזה בין העבודה לחיים הפרטיים:  העבודה מגיעה גם לשיחת הסלון שלנו ולפעמים אנחנו מכריזות שמעכשיו אנחנו לא מדברות יותר על העבודה – אבל זה מאוד מפתה... אנחנו מנסות לשים גבול בין החיים הפרטיים שלנו לעבודה – זה הקושי העיקרי עבורנו.

איך מצליחות לבלות עם המשפחה כ ל ה ז מ ן בלי להשתגע? "האמת היא שזה משהו אינטרגלי מהחיים שלנו - אנחנו פשוט כל הזמן ביחד – זו העובדה. חינכו אותנו עם הידיעה שאנחנו צריכות להיות ביחד, שאם  נהיה מאוחדות נצליח וכולנו רוצות להיות שותפות להצלחה הזו. כל אחת דואגת למשהו אחר, לכל אחת יש את התפקיד שלה וכשמישהי חסרה ואת מחפה עליה, ממלאת את תפקידה – פתאום את מבינה כמה היא עושה, כמה כל אחת היא גוון אחר במוצר שלנו". ובזמן שאנחנו פוגשים את המשפחה בצורה אינטנסיבית בעיקר בחגים – לחגים של משפחת שטרקמן יש אינטנסיביות משלה: “החגים הם הזמן הכי עמוס במלון שלנו וכשאחרים אוכלים ארוחות משפחתיות אנחנו עובדות הכי קשה, מתמודדות עם התקופה הכי עמוסה", מסבירה אורנה. אז מתי יוצאים לחופש? דווקא בחורף: “זה ככה עוד מהימים של בית ספר, אנחנו כבר רגילות", היא מסבירה.

מה הדבר הכי כיפי בלעבוד עם המשפחה שלך? העובדה שלכולנו יש אותה מטרה הופכת את העבודה ליותר קלה. אנחנו גם חושבות באותה צורה, מדברות באותה צורה והסטנדרטים שלנו זהים: ההתנהגות שלנו לאורח, החשיבות שאנחנו נותנות לכל אחד, העובדה שכולנו פרפקציוניסטיות – זה יתרון", מסבירה אורנה ומאירה עוד יתרון לא צפוי: “אפשר לריב ולהתווכח ושיהיו מחלוקות – זה טבעי, אבל את יודעת שזה חולף ושאין דרמות. יותר מזה – אם יש מחלוקת – הולכים לשלישית שתכריע". והעבודה עם המשפחה מאפשרת להן גם לפרגן אחת לשניה: “אנחנו מכירות את הניואנסים זו של זו כך שאם אחת רואה שלאחרת אין חשק למשהו – היא יכולה לעשות אותו עבורה. אנחנו גם יודעות מה החולשות והחוזקות של כל אחת ואיפה היא יכולה לתרום".

מה למדת מהמשפחה שלך, כעובדת? למדתי מה זה מוסר עבודה גבוה ואיך נראה שירות טוב, שכל אורח הוא חשוב ולא משנה מי הוא.

מה היתרון של עבודה בעסק משפחתי? מה יש לעסק הזה שלאחרים אין בזכות המשפחתיות? בעסקים אחרים העובדים עושים את המטלות שלהם והולכים הביתה. פה, כשלכולנו יש את אותה מטרה משותפת באמת – זה יותר קל כי המוטיבציה שלנו מגיעה ממקום אחר. אנחנו גם יודעות שיש על מי לסמוך: אחת בשביל כולן וכולן בשביל אחת. מה שכן יש הוא אחריות: זה עסק שמנוהל על ידי אותה משפחה כבר דור שלישי ומחקרים אומרים שזה הדור שמפיל או מרים את העסקים מהסוג הזה. אם אנחנו נשרוד – המלון הזה יכול להגיע גם לתפעול של דור שביעי וזו תחושה של אחריות כלפי העבר. אנחנו קיבלנו חינוך לגבי שירות ויחס ואני רואה ילדים של אורחים שהתארחו פה לפני שנים, שמגיעים למלון כי ההורים שלהם התארחו פה – וזה משמעותי לנו.