כמו הקלישאה כך החיים: השנים חולפות מהר אם נרצה בזה או לא. לפני שהספקתם להבחין בשינוי, הילד שלכם הפך מדובשן מתוק לנער מתבגר וחסר מעצורים שלא רואה אתכם ממטר. הוא יוצא וחוזר מהבית בשעות שמתאימות לו, אוכל חטיפים, צופה הרבה יותר מידי בטלוויזיה ולא מהסס לטרוק לכם את הדלת בפנים כשאתם מעזים לעיר לו משהו בנושא.
אז איפה בדיוק אתם טועים - כן, כן, תתפלאו אבל גם לכם יש חלק בסיפור הזה. "יש בארץ בני נוער נפלאים בסך הכל", מרכך פרופ' עמוס רולידר, דיקן הסטודנטים "המכללה האקדמית כינרת", את הבשורות הכואבות. "למרות זאת, הנתונים בפועל מראים שרבים מהם מפגינים התנהגויות בעייתיות, וחלקן אנטי חברתיות. זה בא לידי ביטוי בתחומים רבים וכולל קשיי התחייבות ואי עמידה במשימות כגון השכמה בשעה סבירה או הכנת שעורי בית כנדרש".
פרופ' רולידר טוען שהמקור לחלק גדול מהבעיות הללו הוא המסך שאליו מחוברים המתבגרים: "את העיסוק הפסיבי של בני נוער רבים במסכי הנייד המחשב והטלוויזיה ניתן להגדיר כהתמכרות לכל עניין. כאשר נער בוהה במסך בין 3-5 שעות ביום, הוא גם לרוב פחות פעיל מבחינה מוטורית ויש לזה השלכות חברתיות ובריאותיות, כגון השמנת היתר שהפכה למגפה". ואכן, כ-17 אחוז מהמתבגרים סובלים כיום מהשמנת יתר.
פרופ' רולידר מציין שגם השימוש הגובר באלכוהול כמעט בכל אירוע חברתי גובה מחיר לא קטן מבני הנוער המרבים להשתמש בו: "תרבות האלכוהול הנוכחית הפכה לחלק בלתי נפרד ממפגשי הנוער. זה לא סוד שיש קשר הדוק בין תאונות דרכים בהן מעורבים בני נוער לבין השימוש ההולך וגובר באלכוהול. גם בעיות אלימות רבות או התנהגות לא נאותה כלפי הסביבה מתחילות כתוצאה משימוש במשקאות משכרים, הגורמים באופן טבעי למצב של חוסר עכבות".
ומעבר לבעיית המסכים המוכרת והשימוש באלכהול, בני נוער רבים מתקשים להקפיד על שעות שינה שכל כך חשובות לגדילתם ולתפקודם היומי.
לעוד מידע בנושא הכנסו לאתר "משחקים באחריות" >>
כך תציבו גבולות למתבגר בצורה האפקטיבית והנכונה ביותר
ההורה בשנות האלפיים בהחלט עומד בפני אתגרים לא פשוטים. חלק מהעניין נובע מכך שרבים מהם נאלצים לעבוד עד שעות מאוחרות ובפועל, אינם מהווים חלק פעיל בגידול הילדים. "במצב כזה, כשהסבתא או הבייביסיטר מקבלים על עצמם את האחריות, אין באמת ציפייה שהם יהיו אלה שגם יחנכו אותם או יציבו בפניהם את הגבול הנכון", מסביר פרופ' רולידר. "וגם כאשר ההורה הקרייריסט מגיע הביתה בערב אחרי יום עבודה ארוך, הוא לרוב לא פנוי ועסוקים בטלפונים ובמיילים, או במקרה אחר פשוט מעדיפים לנוח. במצב כזה הילד חי לכאורה כמבוגר עצמאי, אבל אין לו את הכלים ואת היכולות לעשות בחירות נכונות, לדחות סיפוקים והוא מרגיש שכולם חייבים לו". בשורה תחתונה, ההתנהלות הזאת משפיעה גם על הרגלי הלמידה בבית הספר וגם על ההתנהגות.
אז אחרי שהבנתם את כל הבעיות - הגיע הזמן לפתרונות. לפני הכל, חשוב להדגיש: תמיד אפשר לגרום לשינוי. זאת, כל עוד הילד גר תחת קורת הגג של ההורה. הנה מה שצריך לעשות, לפי פרופ' רולידר:
שלב ראשון: הגדרת ציפיות
חשוב להגדיר למתבגר באופן נעים והחלטי מהן הציפיות הבסיסיות ממנו לגבי אורח חייו: שלא יאחר לבית הספר, שיתנהג שם באופן ראוי ומכובד, שיעשה כל שביכולתו כדי להצליח בלימודים ושכמובן יפגין התנהגות מכובדת כלפי ההורים. בשלב זה רצוי להכין ביחד איתו לו"ז שכולל זמני שינה, זמן מסך וזמן בילוי עם חברים למשל.
שלב שני: תבדקו את עצמכם
ההורה צריך להחליט שהוא לא מוותר על הילד שלו. זה אומר שהוא קודם כל בודק כיצד הוא יכול להיות שם עבורו במסגרת המגבלות הקיימות. "גם הורה שעובד סביב השעון יכול להפוך את הדקות המועטות עם הילד שלו לאיכותיות יותר וגם להיות איתו בזמנים מוגדרים. וכאשר מבוגר אחר אחראי על גידולו בשעות מסוימות, רצוי לוודא איתו שהוא תומך במדיניות שמקובלת עליכם".
שלב שלישי: להבהיר לילד שאפקט העדר לא תמיד נכון
גם אם השתדלתם וביקשתם, ייתכן שצפויה לכם התמודדות נוספת: "אפקט העדר". אם למשל ביקשתם מהמתבגר לחזור עד 23:00 מהבילוי, הוא עשוי לערער על הבקשה הזאת בטענה ש"לכולם מותר יותר". בנקדה הזאת, פרופ' רולידר מציע להבהיר לו שבבית שלכם זה אחרת ושאתם מבקשים ממנו לכבד את בקשתכם. מה אתם יודעים, אולי הוא ילמד מזה שיעור חשוב לחיים ועל הדרך יבין שהוא לא תמיד צריך "ליישר קו" עם העולם.
שלב רביעי: לא לוותר
אם החלטתם שההתנהלות צריכה להיעשות בצורה מסוימת – וודאו שזה אכן קורה. משפטים כמו: "אתה לא יוצא עד שאני לא יודע לאן אתה הולך", הם לגיטימיים ביותר. "כל עוד אתם דואגים להיות עבורו אוזן קשבת ונמצאים שם כשהוא צריך אתכם, יש לכם זכות מלאה לבקש ממנו להתנהג כפי שהייתם מצפים ממנו. אם תשמרו על עקביות ותעשו את זה ברוגע ובנחישות, סביר להניח שתצליחו במשימה, גם אם לא במאה אחוז. כמובן שרצוי גם לפרגן לו כשהוא משתף פעולה, לוקח אחריות ו"שוחה נגד הזרם".
ומה קורה כשיש חילוקי דעות בין ההורים לגבי הנושא?
"בחלק גדול מהוויכוחים אין פה עניין של דעה, אלא עובדה אובייקטיבית שפועלת לטובתו של הילד. אכילה מול הטלוויזיה למשל היא הרגל שעלול כאמור לפגוע בבריאותו. מעבר לכך, סביר שיהיו חילוקי דעות לגבי אופי החינוך, ובמקרה כזה אני מציע להורים לתאם יום קבוע בבית קפה על מנת לשבת ברוגע ולגבש הסכמות בנושא כזה או אחר. לרוב מגלים שכשהמטרה זהה אין הבדל גדול בגישות השונות", מציע פרופ' רולידר.