תמיר שינה את שם משפחתו לכפיר (צילום: באדיבות המצולם)
תמיר כפיר. "הרגשתי שכולם ויתרו עלי, ורק הצבא נלחם"|צילום: באדיבות המצולם

אחרי שנשר ממערכת החינוך וניתק קשר עם הוריו, תמיר הרגיש שכולם ויתרו עליו – כולם, חוץ מצה"ל. כלוחם בחטיבת כפיר הוא בחר לסגור שבתות בבסיס במשך קרוב לשנתיים וסיים שירות צבאי מלא בהצטיינות – דבר לא ברור מאליו עבור מי שהיה נער משכונת מצוקה ונקלע לחובות כבדים. כעת, כשהוא משוחרר כבר עשרה חודשים, נשוי ובקרוב גם אב לתינוק, הוא החליט לשנות את שם משפחתו לכפיר כאות תודה לחטיבה ששינתה את חייו מקצה לקצה.

"נולדתי בברית המועצות. ההורים שלי עלו לארץ בלעדי ואני נשארתי אצל סבא וסבתא", מספר תמיר. "כשעליתי לארץ בגיל תשע נתקלתי במצבים קשים: חובות כבדים, אווירה משפחתית אלימה. אם שם, בברית המועצות, הייתי תלמיד מצטיין, כאן בכיתה ה' כבר הפסקתי להגיע לבית הספר בגלל המצב בבית. כבר בגיל 14-13 הייתי בקשר עם גורמים עברייניים. אתה חושב שאתה עושה משהו בסדר, אתה לא מבין את גודל הבעיה שאתה נמצא בה, ככה אתה מתחבר לאנשים האלה וזו הופכת להיות הסביבה הטבעית שלך".

תמיר, תושב הצפון, מספר שאת שנות ההתבגרות העביר בעבודות זמניות ומפוקפקות. בית הספר לא היה בכלל בראש. "השיחות שאתה שומע מסביבך הן רק על פשע. האנשים האלה הופכים למודל לחיקוי בשבילך, אתה מבלה איתם יותר מאשר עם ההורים שלך. בגיל 17-16, אלה היו החיים שלי".

למרות הכל, הגיוס לצה"ל תמיד נראה לתמיר מובן מאליו. "החלום היה גדוד 51 בגולני", הוא אומר. אלא שהוא עשה לא מעט טעויות בדרך ("עשיתי שטויות, אבל כאלו שלא פגעו באף אחד חוץ מבעצמי") ופתאום גם הגיוס עמד בסימן שאלה: צעירים רבים שמגיעים מרקע דומה מקבלים פטור מגיוס באופן אוטומטי. "שבוע לפני הגיוס זומנתי לשיחה עם קב"ן בלשכת הגיוס", הוא משחזר, "למזלי, הוא קבע שאני כשיר להתגייס. באותו שבוע קיבלתי צו גיוס לחטיבת כפיר, כשאני סוחב איתי חוב של 150-100 אלף שקל לשוק האפור".

באוגוסט 2011 התגייס תמיר לצה"ל, והימים הראשונים בטירונות עברו עליו בקושי רב. "אתה מגיע למקום חדש מהשכונה שבה גדלת, מקום שבו צריך להתנהג על פי קודים מסוימים – להוכיח את עצמך ולהראות שאתה לא פראייר", הוא אומר. תמיר נחשב אמנם לחייל עם התנהגות בעייתית, אבל מבחינה מקצועית הוביל ונחשב לאחד ממצטייני המחזור. "המ"פ שלי האמין בי, לקח סיכון והוציא אותי לקורס מפקדי חוליות, כשברקע אני לא מפסיק לקבל שיחות מהבנקים והריבית עומדת על הראש. לא ידעתי איך להתמודד עם זה. הייתי מוציא את הכעס על הסביבה, ובסוף זה גם הגיע למצב של נפקדות".

המג"ד הזמין אותו לשבת

בשלב הזה נשלח תמיר לתקופת מחבוש, אחריה החליט לעזוב את הבית. "הבנתי שאני רוצה, או יותר נכון צריך לעזוב. בהתחלה לא סיפרתי את זה לאף אחד בצבא, גרתי אצל חבר. רק אחר כך החלטתי להיפתח לגמרי בפני המפקדים שלי וגורמי הת"ש".

בסיומו של התהליך הוגדר תמיר כחייל בודד וקיבל מהצבא סיוע בתחומים רבים. בסופי השבוע הוא העדיף שלא לחזור הביתה, מחשש להיתקל באותם גורמים עברייניים. "החלטתי פשוט להסתדר לבד בבסיס. בהתחלה אף אחד לא ידע, אני לא בן אדם שמספר. כשכבר סיפרתי, לא היה אחד בגדוד שלא הזמין אותי אליו לשבת, מהרס"ר ועד המג"ד. אבל העדפתי פשוט להישאר עם עצמי בבסיס".

כך היה במשך שנה ושמונה חודשים, עד שבחודשים האחרונים לשירות עבר להתגורר בסופי השבוע בבית החייל באילת. "בתקופה הזאת הרגשתי שחטיבת כפיר עשתה בשבילי יותר ממה שמהמשפחה עשתה. הרגשתי שהצבא עזר לי במקומות בהם גופים אחרים לא ניסו אפילו לעזור. אחרי שהייתי נפקד 24 שעות לדוגמה, כבר הגיע אלי מישהו ובדק מה קורה איתי. הרגשתי שכולם ויתרו עלי, ורק הצבא נלחם".

תמיר שינה את שם משפחתו לכפיר (צילום: באדיבות המצולם)
כלוחם. "הרגשתי שחטיבת כפיר עשתה בשבילי יותר ממה שהמשפחה עשתה"|צילום: באדיבות המצולם

הבחירה לצאת מהצבא הייתה תמיד בהישג ידו של תמיר, אבל הוא בחר שלא לעשות זאת. "הסיפור שלו הוא מסוג הדברים משטלטלים אותך בתפקיד", אומרת רעות, מש"קית ת"ש שטיפלה בו במהלך השירות. "גם אחרי שאת חושבת ששמעת הכל, את מתבדה. להסתכל עליו ולא להאמין על מה שעבר. הוא ידע עליות ומורדות במהלך השירות, אבל אני חושבת שאילולא הצבא והעובדה שלא ויתר לעצמו, הוא לא היה אותו אדם שהוא היום. הצבא נתן לו איזון, אפשרות להתחיל מחדש".

כלוחם בחטיבת כפיר לקח תמיר חלק במעצרים באיו"ש והגיע לשטחי הכינוס במהלך מבצע צוק איתן. הוא הוכשר על פק"ל מטול ונחשב ללוחם מצטיין: "כן, היה חסר לי האקשן של הילדות, אבל בצבא מצאתי את המקום שלי".

"מתכנן לקרוא לבן שלי לביא"

מצה"ל הוא השתחרר לפני עשרה חודשים, ומאז התחתן וכעת מצפה לילדו הראשון. היורש לבית כפיר, השני לשמו. "לשנות את שם המשפחה התחיל בכלל כרעיון של אשתי", מספר האב לעתיד על הצעד יוצא הדופן. "אני מרגיש שאני מייצג משהו שמוכיח שהמסגרת הצבאית, אצלי החטיבה, יכולה להיות משהו קרוב יותר ממשפחה. אם יש מישהו שמתלבט לאן להתגייס אני מאוד ממליץ להתגייס לחטיבת כפיר. המפקדים עוזרים לכל חייל, נלחמים על כל אחד. לכפיר אמנם אין מורשת ארוכת שנים כי זו חטיבה צעירה, אבל יש לה את היחס האישי שכל כך מאפיין אותה".

בתום חודשים ארוכים של התלבטות וחשיבה, ביום ראשון השבוע ניגשו תמיר ואשתו הטרייה למשרד הפנים ושינו רשמית את שם משפחתם לכפיר. כעת הוא עובד בעבודה מועדפת ומתרכז בלסגור את החובות מהעבר. "זה לא קל, אבל לימדו אותנו בכפיר שאתה רואה את המכשולים רק כשאתה מוריד את העיניים למטה", הוא אומר.

תמיר מתכוון לפתח קריירה בייצוג כדורגלנים צעירים, אבל החלום שלו הוא להקים יום אחד מרכז שיהווה בית לחיילים בודדים שאין להם לאן לחזור בסוף השבוע. מי כמוהו מבין אותם.

מבחינת תמיר, הנצחת החטיבה לא הולכת להסתיים כאן – הוא מתכנן לקרוא לבנו לביא, על שם הגדוד שבו שירת (הגדוד נסגר בשנה האחרונה והוסב לגדוד המעורב החדש ברדלס). "אמנם המשפחה לא כל כך התלהבה מהצעד הזה", הוא מספר, "אבל עכשיו יש לי משפחה משלי, וככה אני רוצה שיקראו לה".