גאווה

"זה שאני פמית לא אומר שאני רוצה להיות הנחדרת הבלעדית או נחדרת בכלל"

אומרים לך שאת "לא נראית"? ראית בחורה בשמלה במסיבת נשים ותהית אם היא בעניין? כנראה שאת לא היחידה. בעוד שהקהילה מורכבת משלל גוונים וביטויים לנשיות, יש מי שמטיל ספק בזהותן המינית של להט"ביות פמיות הידועות גם בכינוי "ליפסטיק לסביין". מדוע נשיות מזוהה בהכרח עם עדינות או פרקטיקה מינית מסוימת, ומי עדיין מושפע מסטיגמת נהגת המשאית?

שחר קהלני | mako גאווה | פורסם 20:17 05.01.17 

שנה גודל אות

טינה ברוזל (צילום: צילום ביתי)
טינה ברוזל. "הזלזול בזהות הלסבית בא מהקהילה"
|
צילום: צילום ביתי
גווני הנשיות במציאות הממשית מוחאים על ייצוגים תקשורתיים המבקשים לצייד את האדם הממוצע בשק של סטריאוטיפים. משפטים כמו "לא רואים עלייך" הם ביטוי אחד מיני רבים, שחושף את הקישור השגוי שהחברה עושה בין טיפוח לנטייה מינית. "ליפסטיק לסביין היא בחורה לסבית שנחשבת נשית על פי כל המאפיינים המגדריים שהחברה נתנה להגדרה נשיות", מצהירה טינה ברוזל בת ה-22, "במובן הזה, אני יכולה לומר שיש לי מאפיינים שהחברה הגדירה כנשית- לובשת שמלות, עקבים, מתאפרת ומקפידה על טיפוח".

>> הסלבס הגאים מציגים: הרומנים המסעירים של 2016

>> הטרור שהוביל לעוד התאבדות בקהילה הגאה בישראל

יש מי שיוסיף ויאמר כי ההגדרה מתייחסת גם למשיכה לפמיות בלבד, אך נראה כי הפרשנות לכך נזילה. "אני מגדירה וחווה את עצמי כפמית, אך מניחה שיש כל מיני תפיסות מאחוריי המושג הזה". אומרת אורי ברוולד-שאער בת ה-29 מתל אביב, "אני נמשכת לאנשים מכל מיני סוגים, בעברי הייתי גם עם נשים שנחשבות לנשיות, אך כיום אני בזוגיות עם בוצ' וחושבת שמיניות היא דבר גמיש ומשתנה".

"אני לא צריכה אישור חברתי מאף אחד, אני יודעת למי אני נמשכת, אבל אין ספק שהנראות הנשית גורמת לספקות אצל אנשים בנוגע לנטייה המינית שלי, הם לא בטוחים שזו לגמרי המשיכה", מעידה אורי מחווייתה כבחורה פמית בחברה. "לפני שבוע יצאתי לפאב ומישהו התחיל איתי", היא משתפת, "אמרתי לו שאני מאורסת לאישה שלי והוא אמר לי: אבל את לא לסבית. עניתי שאני ביסקסואלית וחשבתי לעצמי שלזוגתי זה לא קרה אף פעם. אף אחד לא מטיל ספק בלסביות שלה בעוד שאני צריכה לתת הסברים כביכול".

אורי ברוולד-שאער (צילום: תמיר ברגיג)
אורי ברוולד-שאער. "אני לא צריכה אישור חברתי מאף אחד"
|
צילום: תמיר ברגיג
לצד ניסיונות פלירטוט רנדומאליים על הבר, נראה כי משיכתה של הפמית לנשים מוטלת בספק בעיניי החברה, דבר שעלול להוביל לעיתים גם לתגובות פוגעניות. "כשאני מספרת לחברות שאני יוצאת עם בחורה, התגובות בדרך כלל שטחיות ולא באמת מפרגנות", מעידה דנה מודריק-נוטוב בת ה-23, "אני מרגישה שהן מחכות שכבר יבוא האביר על סוס הלבן ו'יגאל' אותי. כשאני מספרת לנשים סטרייטיות על בחורה חדשה הן אומרות לי: באמת דנה, זה משחקים, התבגרת, את צריכה למצוא גבר. אני חושבת שלנראות הנשית שלי יש קשר לכך, מאמינה שאם המראה שלי היה מוחצן אז לחברה שלי היה קל 'לעכל' אותי".

 פמיות מזוהה בחברה עם תכונות מסוימות?
"אנשים נוטים לערבב בין מראה נשי לתכונות אופי, וזה קורה לא רק בקהילה", טוענת ברוזל, "חושבים שאת עדינה יותר, שברירית, אולי לא יכולה לעמוד על שלך. זו לא הדעה השולטת אבל זה בהחלט קיים".

דנה מודריק-נוטוב (צילום: צילום ביתי)
דנה מודריק-נוטוב. "אם המראה שלי היה מוחצן אז לחברה שלי היה קל 'לעכל' אותי"
|
צילום: צילום ביתי
מלבד תהיות או פקפוק במשיכה לנשים, נראה כי ליפסטיק לסביין ונשים להט"ביות בנראות פמית סובלות מדיכוי מסוים, שכן עדיין יש מי שמתקשה לתאר אישה פמית כעקשנית או קרייריסטית בחברה הישראלית. "נעים לי לשים אודם, ללבוש חצאית או שמלה מגונדרת, ובאותה נשימה נעים לי להיות קרייריסטית ולרכוש השכלה באקדמיה", מספרת ברוולד-שאער, "לפעמים נדמה שנשים על עקבים, מאופרות או לבושות בשמלות הן חלשות יותר או לא מספיק חכמות. פמיות לאו דווקא מעידה על חולשה או על עיסוק במרחב הביתי, זו תפיסה שצריך להשתחרר ממנה". 

"אומרים לי שאני בטח לא לסבית"

ניכר כי הנראות הנשית מעלה קונוטציות מסוימות גם כשמדובר בציפיות ופרקטיקה מינית. "יש מי שיזהה נשית כחלשה, אני אהיה טיפה בוטה ואומר נחדרת", מוסיפה ברוולד-שאער, "זה שאני פמית לא אומר שאני רוצה להיות הנחדרת הבלעדית או נחדרת בכלל. הדבר שהכי מרתיח אותי זה שכשהנושא מגיע לתפקידים במערכות יחסים או לסקס, קיימת ציפייה חברתית לתפקידים הקלאסיים. כלומר, סביר שבחורה שתתחיל עם פמית תהיה באיזושהי נראות מחוספסת ותחשוב שהיא זו שתכהן בתפקיד החודרת מביניהן. מדובר בשעתוק של הפטריארכיה, וזה המובן השלילי כשאני חושבת על יחסי בוצ'-פם בקהילה. גם בוצ'ות אוהבות להיחדר. מיניות היא דבר מורכב ולשם אני חותרת, לשבור את הדברים שמצופים מאתנו ולאו דווקא תואמים את המציאות".

טינה ברוזל (צילום: צילום ביתי)
טינה ברוזל. "אני ארגיש חריגה אם אתלבש כמו שאני באמת אוהבת"
|
צילום: צילום ביתי
אילו חוויות הנראות של ליפסטיק לסביין מזמנת?
"לבוש ומראה בכלל זו דרך לאותת לחברה שאת בעניין, זה סממן שמזמן אלייך יותר אנשים שהם כמוך", מעידה מודריק-נוטוב, "אני חושבת שבשביל להשתלב בקהילה, אני צריכה לשנות קצת את המראה החיצוני, למרות שבפועל אני לא עושה את זה. באופי שלי אני מאוד תום-בוי ולכן עברה בי מחשבה להראות בהתאם. אבל בסופו של דבר יש קונפליקט בין האופי לבין הנראות".

"הזלזול בזהות הלסבית בא מהקהילה", טוענת ברוזל, "אני ארגיש חריגה אם אתלבש כמו שאני באמת אוהבת". הקושי להתחיל זו עם זו בקהילת הנשים הוא דבר ידוע ומורגש, אך נראה כי מעבר לקושי לגשת זו לזו, דמותה של "הליפסטיק לסביין" במרחב הנשי מעצימה את הקושי עוד יותר ומעלה לא פעם תהיות ומסקנות שגויות. "השאלה שעולה לגביי היא האם אני שייכת לקהילה, או שחושבים שאני מבולבלת או רוצה להתנסות. אומרים לי: אז בטח את לא לסבית, את ביסקסואלית - שזה ביפובי  וסטיגמתי לומר דבר כזה, כאילו לסבית לא יכולה נשית. יש חוסר ודאות לגבייך וזה מאוד מורגש. בדרך כלל התשובה שלי היא: לא, אני לא מתנסה, זה המראה שאני אוהבת והוא מי שאני. בהתחלה השאלות די עיצבנו, אבל לבסוף הבנתי שהן לא מגיעות מרוע, אלא מסקרנות וזה בסדר לשאול. אני חושבת שדי התרגלתי".

"בעברי סיגלתי לעצמי חולצות מחויטות וניסיתי להתחקות אחר נראות הלסבית הסטריאוטיפית, אבל לא הרגשתי בנוח", משחזרת ברוולד-שאער, "כבר זמן ממושך שאני מבינה שאני לא צריכה לזנוח את מה שמרגיש לי נעים. אני באמת 'לא נראית' וזה בעיניי החלק העצוב בתוך הפמיות. מצד אחד, ההערות שזוגתי חווה כבוצ' הן קשות, מאיימות ופולשות. מצד שני, אני לא מקבלת הערות כאלה, אך הבעיה נוצרת כשאני לא רוצה לעבור ברחוב כסטרייטית. במובן הזה פמיות היא כמעט שקופה, לא רואים אותנו, לא נשים בקהילה ולא המרחב הציבורי בכלל".

נראה כי סטיגמות וסטריאוטיפים מחלחלים לא פעם גם למסגרות השואפות לליברליות ופתיחות מרבית. בתוך עולם של ציפיות והגדרות, שאלות בסיסיות הנוגעות לחקר עצמי עלולות להתפספס. "תבחרי את הנראות שנוחה לך ואת הסימנים שנעימים לך", מסכמת ברוולד-שאער, "זה בסדר להיות פמית שאוהבת להיחדר, אבל זו לא חובה. קורה שנשים עושות חשיבה מחודשת לאחר מעשה ומבינות שעשו דברים שלא היו נעימים להן, שהפרקטיקה המינית המצופה מהן למשל היא לא שלהן. אף אחת לא מדברת על זה, הכי רחוק שהגענו זה לדבר על הרגלי חיזור, אבל על סקס אף אחת לא מדברת, ופה הבעיה".

>> "כל הזמן חשבתי – אני לא אגמור אף פעם" 

>> 8 ילדים טרנסג'נדרים מהפכנים שמשנים את העולם