צה"ל מאפשר את גיוסם ושירותם של להט"בים, ואף עושה מאמצים על מנת שירגישו בנוח עם שירותם. אך לפעמים הקשיים מגיעים מכיוונים מפתיעים. מסתבר שישנם חיילים הטרוסקסואלים שמתקשים לשרת בקרבתם של חיילים ומפקדים להט"בים, כפי שכתב ניב בן ה-21 באתר השאלות ask people:
"הביאו לי מפקד חדש לפני שבועיים והוא הומו אבל מהאלה המוחצנים ממש שהולכים ככה עם הידיים וכל הזמן מדברים על גברים וזה דוחה אותיייייי!!!!! אני שונא הומואים, שלא יהיו מול הפרצוף שלי איכככ דוחה את הנשמה. אמרתי לעצמי שיאללה אני אנסה להתמודד עם זה ופשוט אתעלם ממנו אבל אני לא יכול רק המחשבה שההומו הזה הוא המפקד שלי זה מגעיל אותי וואלה מה לעשות??
חשבתי לבקש שיעבירו אותי תפקיד אבל אני אוהב את התפקיד שלי כי אני לא עושה בו כלום ויכול להסתובב כל היום. מה לעשות??".
רוב הגולשים ייעצו לניב פשוט להתמודד.
"בכל העולם ישנם הומואים", השיבה לו אחת הגולשות, "אולי זה התיקון שלך, להכיר אותו מקרוב יותר, וללמוד לקבל גם את סוג האנשים הזה. אתה גם ככה לא תהיה עם אותו המפקד עד סוף השירות. ואין צורך להגזים, בסך הכול נטייה מינית שונה".
"לא רק בצבא יש הומואים", הוסיפה גולשת אחרת, "גם כשתצא אתה תראה אותם בכל מקום.
אולי זה טוב שאתה איתו, ככה אולי תקבל קצת הגיון. אתה לא ילד קטן".
"אני אזרח סוג ב', למה שאשרת בצבא?"
עם תגובות כאלה, לא פלא שלמרות הניסיונות של הצבא לשלב הומואים, עדיין ישנם צעירים שמרגישים אפליה, בעיקר בשל זו הקיימת במדינה כאזרחים לא שווי זכויות. אחד מהם הוא אלמוג, שהעלה את הטקסט הבא:
"אני משרת בצה״ל מזה כשנה, אני לא חייל קרבי ואני נמצא בבסיס שהתנאים דיי טובים אבל איכשהו אני מרגיש שאני מאבד את עצמי במהלך השירות... אני לא נהנה, אני מרגיש שהביטחון העצמי שלי נופל, אני לא מצליח להתחבר עם הבנים שם, אני מרגיש שמסתכלים עליי כל הזמן. אני חושב שהבעיה הכי גדולה שלי היא שאני אנטי לצבא, אני חייל הומוסקסואל ואני חי במדינה שאני מרגיש בה אזרח סוג ב׳. אני חי במדינה שאין לי את הזכות הבסיסית לממש את אהבתי. אין לי זכות להתחתן במדינת ישראל... ושלא נדבר על ילדים. אני מרגיש קצת פראייר לשרת מדינה שמתייחסת אליי ככה. תבינו, אני אצא מהצבא בגיל 23 ונקודת ההתחלה שלי הרבה יותר קשה משל חייל אחר שמשתחרר, אני לא יודע אם יש לי בכלל עתיד במדינה הזאת.אני לא יודע מה לעשות, אני בצבא כבר שנה והזמן לא זז ואני מרגיש מיואש".
רוב הגולשים כלל לא הבינו על איזו אפליה מדובר, וטענו כי לדעתם זהו תירוץ להתחמק משירות צבאי. רבים אחרים תמכו בתחושותיו והבינו מדוע הוא מרגיש פראייר, אבל עדיין לא הסכימו איתו שזו עילה שלא לשרת בצבא.
"מה זה פראייר, אתה אזרח ואתה חייב לשרת בצבא, על פי חוק. אז פראייר אתה לא", הגיבה אחת הגולשות, "גם לאנשים בני דת אחרת אין זכות להתחתן (לפחות עם יהודים. הייתי בסוגיה הזאת) ועדיין עושים צבא. נכון שהמדינה לא הוגנת בקטע הזה, אבל אתה כן גר פה, מתפרנס, בהמשך גם תלמד, אתה חי פה וצבא זה חלק מהעניין".
"נסה להפריד בין השירות הצבאי לבין הזכות לחיי האהבה שלך, על אף שהשניים קשורים זה לזה בדרך עקיפה", ייעץ גולש נוסף, "נסה להתייחס לשירות כאל עבודה לכל דבר, תתמקד בדברים הטובים שהיא נותנת לך - תחושת סיפוק, שליחות, ניסיון בהתנהלות במצבי לחץ ותקשורת עם אנשים אחרים".
והיו גם כאלה שטענו שהכול בראש. "אתה לא פראייר ואתה גם לא מסכן", כתבה אחת הגולשות, "אם תמשיך לחשוב על כמה שקשה לך וכמה שלא מתחברים אלייך ואויש איזה מסכן אני, אני הומו אין לי זכויות וכולם הומופובים אז יהיה לך רע תמיד !בכל מקום בחיים קשה ולא קל להסתגל אבל חייב להמשיך ולהתעלות על ההרגשה הזאת..."