גאווה
אילנה שירזי ודגנית ברוכי​ (צילום: כרמל מילנר סער, mako)
שירזי (מימין) וברוכי. "אילנה ניחמה והכילה ואף חזרה להיות העוגן שלי"
|
צילום: כרמל מילנר סער, mako

"החלום הגדול הוא מסיבת נשים באירן. מסיבות נשים יביאו את השלום"

אילנה שירזי ודגנית ברוכי היו זוג במשך 15 שנה. הן מוכרות לכן כמפיקות העל, עם רזומה של 20 שנה בהפקת מסיבות נשים בארץ ובחו"ל, מסיבות שכמעט כל לסבית/ ביסית הכירה בצעדיה הראשונים מחוץ לארון וגם הרבה אחרי. בראיון אינטימי הן מספרות לראשונה על הסיבה לפרידה ("יצאתי מהחיים שלה בבום"), מעלות זיכרונות ("התמודדנו עם נשים שהשתכרו, נמרחו על הרצפה") וחושפות את הקאמבק

כרמל מילנר סער | mako גאווה | פורסם 08:00 25.08.17 

שנה גודל אות

את אילנה שירזי ודגנית ברוכי זכיתי להכיר לראשונה לפני 16 שנים, כשהייתי בת 24. אחרי שנה ומשהו של התנסויות עם נשים והבנה שאני לסבית, הגעתי למסיבה שערכו השתיים אי שם בדרום תל אביב. הפכתי עם הזמן לצלמת של המסיבות שלהן, שכמעט תמיד היו מסיבות נושא מושקעות, החל ממסיבות גאווה ענקיות, דרך מסיבות התרמה, מסיבות עם מיטב זמרות ארצנו ועד לחתונות נשים ופסטיבלים בחו"ל.

לא היה קל להפגש עם שתיהן לשיחה על מה שעבר עליהן ביחד ובנפרד בשנים האחרונות. אילנה ידועה כמי שתמיד אהבה להיות מאחורי הקלעים, אישה פרטית ואף "שושואיסטית" שמסתבר אוחזת בעבר צבאי מרשים. דגנית שיתפה יותר בקלות. ממש כמו כשהיו זוג, גם עכשיו, נראה שהן בהחלט שונות, אך לגמרי משלימות זו את זו. אנחנו נפגשות בתל אביב, באותה דירה אותה חלקו לאורך כל 15 השנים שהיו זוג, ואליה חזרה דגנית כמה שנים לאחר הפרידה. היום הן חברות קרובות, ממש משפחה, מצליחות להשאיר את כעסי העבר ואת הזוגיות הארוכה מאחוריהן. בעידן שכמעט משאיר אחריו את כל הארונות והפחדים, ביקשתי לדעת איך אצלן הכל התחיל.

אילנה שירזי שירתה בצבא קבע. "רק בגיל 22, כשהיה לי חבר רציני במשך שנים וההורים שלי אפילו לחצו על חתונה, הכרתי מתנדבת הולנדית שהגיעה לבסיס ופשוט התאהבתי", שירזי נזכרת, "קראו לה ססקיה, היינו ביחד ארבע שנים ואפילו חייתי איתה בהולנד ועסקתי ביצור גבינה". הרומן הראשון שלה עם אישה הסתיים בשל פערים תרבותיים לא קטנים. קל זה לא היה. "הייתי בטוחה שזה היה חד פעמי, שהתאהבתי רק בה ושאני לא לסבית. אחרי הפרידה הלכתי לשמחתי לפסיכולוג חכם שאמר לי משפט שלא אשכח: את אוהבת בדיוק את מה שאני אוהב, למה את נלחמת בזה?".

אילנה שירזי ודגנית ברוכי​ (צילום: כרמל מילנר סער, mako)
שירזי. "הייתי בטוחה שזה היה חד פעמי, שהתאהבתי רק בה ושאני לא לסבית"
|
צילום: כרמל מילנר סער, mako

שירזי זכתה בזוג הורים תומך מהרגע הראשון, יוצאי עירק. היא גדלה ברחוב שנקין התל אביבי, ומאז עברה לדירה במרכז העיר וגרה רוב חייה בשכנות לאמה. שירזי היא בת למשפחה שכולה, אחיה נהרג בעת שירותו הצבאי כשהייתה רק בת 10. אביה, נפטר ממה שנראה כשברון לב, לא הרבה זמן אחריו. אמה האהובה של אילנה, נפטרה לפני כמה שנים.

אצל דגנית, לעומת זאת, הדברים התחילו קצת אחרת ומוקדם יותר. ברוכי גדלה בנהריה לזוג הורים שנולד באירן. "כבר מגיל 4 הרגשתי אחרת", היא מספרת, "אמא שלי ז"ל הייתה מאוד נשית, תמיד הלבישה אותי בחצאיות ודאגה ללבוש מאד מוקפד, עד שהבינה אחרי צרחות ומחאות שלי, שאני לא אוהבת לבוש של בנות". אז אמרה לה האם בנהריה של שנות ה-70: "אם את רוצה להתלבש כמו בן, בואי נעשה את זה כמו שצריך". למרבה ההפתעה, היא לקחה אותה למשביר וקנתה לה את מיטב הבגדים שמתאימים לבן, כולל נעלי פקקים לבקשתה. "עד שקיבלתי מחזור, הייתי בטוחה שאני בכלל בן, קיבלתי מחזור והבנתי שלצערי ממש לא", ברוכי מצהירה.

אמא ואבא של דגנית נפטרו לפני כשנה, בהפרש של כמה חודשים, לאחר שהיו ביחד 70 שנה. "בגיל 13 הייתי בכיתת ספורט, כל הבנות עשו עליי חרם נוראי, הבנים דווקא תמיד אהבו אותי והיו רבים מי יזכה לבחור אותי להיות איתו בקבוצה". החרם הוביל לכך שחוותה 'מומולדת לדגנית', אליה אף אחד לא הגיע. "יום אחד הגיעה לכיתה מחנכת חדשה, קראו לה עדנה, היא הייתה עם חולצה לבנה עם מחשוף ומכנס סקיני, הרגשתי לראשונה פרפרים ואפילו התאהבות. אחר כך בתיכון היו חילופי תלמידים עם גרמניה, באמצע טיול משותף ראיתי שתי גרמניות מתנשקות, זה היה שוק. הייתה התרגשות גדולה, לא הפסקתי להסתכל עליהן, המדריכים אמרו לכל התלמידים לצעוק להן שיפסיקו. גם אני צעקתי, אבל בתוכי רציתי שלא יפסיקו להתנשק אף פעם".

אילנה שירזי ודגנית ברוכי​ (צילום: כרמל מילנר סער, mako)
ברוכי. "עד שקיבלתי מחזור, הייתי בטוחה שאני בכלל בן"
|
צילום: כרמל מילנר סער, mako

בגיל 16 כבר הבינה ברוכי שהיא לסבית. למרות ההבנה וההכרה, ההצקות לא פסקו גם בצבא. היא התגייסה לנח"ל ועבדה בקיבוץ, כשלפתע ניגשה אליה ענת, שהייתה אחראית על הגרעין בקיבוץ, אמרה לה שהתלוננו על כך שיש שם לסבית, מכאן לשם, השתיים הפכו להיות זוג במשך שנה.

תחילתו של רומן מקצועי ורגשי

סיפור היכרותן היה מקרי ובהחלט מפתיע. אילנה כבר הייתה מפיקה של ליינים של מסיבות נשים, כשדגנית החיילת בת ה-19 מנהריה, הגיעה בעת חופשה מהבסיס למסיבת שישי שאילנה ארגנה במועדון "זמן אמיתי". "הגעתי עם חברה שלי אורלי שהיא בעצם אחראית להכרות בינינו", משחזרת ברוכי, "אורלי צחקה ואמרה לי שאילנה בחיים לא תכניס אותי למסיבה, כי אני לא נראית מספיק לסבית. כמובן שהלכתי מיד לראות מי זו אילנה הקשוחה הזאת, חייכתי אליה והיא הכניסה אותי למסיבה".

זה היה המפגש הראשון ביניהן, אחריו היו עוד רבים, בעיקר במסיבות באלנבי 58, כשדגנית הייתה מגיעה עם אורלי. אילנה תהתה תמיד מה פשר הריקודים הבלתי פוסקים של דגנית במסיבות כולל ריקודים על הבר, ודגנית תהתה לפשר הקשיחות של אילנה. "לא היה בינינו חיבור מיידי ולא היינו אפילו הטעם האחת של השנייה", ברוכי מוסיפה, "אילנה בדיוק ניסתה להתאושש מקשר שנגמר ורק אחרי שהפכנו לחברות במשך חצי שנה, נהיינו זוג".

אילנה שירזי ודגנית ברוכי​ (צילום: כרמל מילנר סער, mako)
"עדיין לא ויתרנו על חלום הילד, בנפרד כמובן"
|
צילום: כרמל מילנר סער, mako

15 שנה הן חיו בזוגיות צמודה, נאמנות מוחלטת, חברות גדולה ועבודה משותפת בחיי הלילה של הקהילה הגאה. היום, שמונה שנים אחרי הפרידה, אני מספרת להן שכששמעתי במקרה שנפרדו, פשוט לא האמנתי. לא העזתי ליצור קשר או לשאול למה.

אז למה נפרדתן בעצם?
דגנית: "נפרדנו שנה אחרי שאמא של אילנה נפטרה. מגיל 15 הייתי רוחנית והתעניינתי בקבלה. למדתי שנים הילינג ורייקי ואני עוסקת בזה עד היום, בזמן שקדם לפרידה עברתי עם עצמי תהליך, ובער בי צורך להגיע לאמת שלי. 'ואהבת לרעך כמוך' תמיד היה משפט שהתחברתי אליו, הרגשתי קרובה יותר לעולם של קבלה ומיסטיקה, התעמקתי בלמידה והחלו להיווצר ביני לבין אילנה פערים, פשוט לא היינו באותו תדר. תפיסת העולם שלנו ממש התרחקה כשנכנסתי עמוק ללימודי הקבלה, אילנה אפילו סלדה מכך שזה שאב אותי פנימה. זה בהחלט קירב את הפרידה. הייתי בקבוצת למידה בנושא הקבלה, ולמרות שחשבתי שמצאתי שם בית, התאכזבתי. הבנתי שיש הרבה מורים אך אין מחנכים, חוץ מהידע והעניין ששאבו אותי, נשאבתי גם לדיכאון עמוק. יצאתי מהחיים של אילנה בבום, ממש ניתוק טוטאלי. לא היינו מסוגלות אז להיות בקשר".

בשנים שקדמו לפרידה הספיקו השתיים להתחיל תהליך בדרך לילד משותף דרך בנק הזרע, ואף בהמשך עם חבר, אבל התהליך לא צלח והסתיים לאחר חמש שנים של ניסיונות עם הריון מחוץ לרחם אצל דגנית, ועם כאב ואכזבה גדולה. אחרי שהבינו שלהמשיך בתהליך זה מורכב, חשבו אפילו על לאמץ ילד/ה, מה שכמובן לא יכלו לעשות, כי בישראל אימוץ על ידי זוג חד מיני לא אפשרי, כידוע. "עדיין לא ויתרנו על חלום הילד, בנפרד כמובן", הן מכריזות. דגנית תשמח אם תכנס אל חייה מישהי שהיא כבר אמא, ואילנה תשמח לאמץ ילד/ה אבל מוכנה לעשות זאת רק בתוך זוגיות. "הייתי אחת ממארגנות המחאה האחרונה סביב סערת האימוץ", מזכירה שירזי, "ילדים רק צריכים בית חם ואהבה, וממש לא משנה מה הנטייה המינית של ההורים שלהם".

אילנה שירזי ודגנית ברוכי​ (צילום: יחסי ציבור, צילום ביתי)
"זרקו על עופר ניסים תקליטים כי סירב לשים להן מוזיקה מזרחית"
|
צילום: יחסי ציבור, צילום ביתי

כשברוכי הייתה עמוק בדיכאון ואף סיימה מערכת יחסים קשה, שירזי תמכה בה. היא וביתה שימשו לברוכי מפלט מכל שחוותה בקשר הזוגי, בלימודי הקבלה. "אילנה ניחמה והכילה ואף חזרה להיות העוגן שלי", מכריזה ברוכי בהמון אהבה. לשתיהן היו מאז מערכות יחסים רציניות יותר או פחות. באותו בית ממש שחיו לאורך כל שנות הזוגיות שלהן, הן חיות שוב היום, כבר שלוש שנים. קטונתי מלהבין איך הצליחו לשים את כל הכעסים והמשקעים מאחור, אבל במהלך השעות שביליתי איתן, הבנתי שזה כנראה בגלל שלפני שהיו בנות זוג, הן פשוט היו וישארו לתמיד כנראה משפחה האחת של השנייה. גם בנושא הזה, הן בהחלט מעוררות הערצה. לו רק כל הפרידות היו מותירות כזו אהבה וחברות בין בנות/בני זוג לשעבר.

היסטוריה בהתהוות

בעידן בו בכל שנה צצים לא מעט ליינים חדשים לנשים, חשוב לזכור ששירזי הייתה החלוצה האמיתית. בהמשך צירפה את ברוכי, והשתיים יצאו לדרך ארוכה ולא תמיד קלה של מסיבות נשים מדוברות מאוד. היום כשיש מצעדים, מסיבות בשפע וכל כך הרבה להט"בים גאים מחוץ לכל ארון, זה נראה פשוט. פעם זה ממש לא היה ככה. "כמה שנים לפני שהקמנו את הליין המשותף Women Party, כבר הרמתי מסיבות לגייז וללסביות בכל רחבי תל אביב", שירזי מספרת, "ההתחלה הייתה במסיבות בשנת 1991, מועדון הפינגווין ברחוב יהודה הלוי בתל אביב, ליין ה-Sisters לנשים כל יום שלישי, ואחיו ה-Brothers ליין מעורב בימי שישי. אחר כך יחד עם שמעון שירזי, האחיין שלי שקרוב אליי מאוד, ועם עופר ניסים המהולל שהיה בתחילת דרכו המקצועית, הקמנו את ליין ה-Playroom המפורסם באלנבי 58".

עופר ניסים היה הדיג'יי בקומה העליונה (עופרה עלתה כבר מאז) ובקומה התחתונה היה ליין לנשים בלבד. במשך השנים אירח שלל דיג'יים/ות שמאז פרחו והתעצמו כמו עופר נחשון, ריי הראל, ערן סייג, אורן מאנה, דניאל מריומה, מיכל שר, מוטי סעדיה (שהפך קבוע במסיבות של השתיים בהמשך) ועוד. ברוכי הצטרפה להפקות של שירזי בשנת 1995, ויחד הן הפיקו מאות מסיבות ואירועים לנשים גאות.

אילנה שירזי ודגנית ברוכי​ (צילום: כרמל מילנר סער, mako)
"הגיעו למסיבות לא מעט לסביות מפורסמות בארון, חלקן היו מעורבות בתקריות אלימות"
|
צילום: כרמל מילנר סער, mako

"בהמשך לאלנבי 58 היו מסיבות שבחלקן כמה מהבנות ניסו להשתלט על הליין", שירזי טוענת ומסבירה, "הן סירבו לשלם, זרקו על עופר ניסים ועל ערן סייג תקליטים, כי סירבו לשים להן מוסיקה מזרחית וניסו להכתיב את הקצב". השתיים נאלצו להתמודד עם אלימות ואיומים. "אני התעקשתי להתמודד עם הבנות המדוברות ללא אבטחה ובגובה העיניים", מרגיעה שירזי, "הבנות נרגעו, נהנו ולא עשו יותר צרות במסיבות. התחלנו ממסיבות עם מאה נשים וגדלנו עם השנים עד לאלפי נשים, עברנו בין מועדונים: זמן אמיתי, הלמון, לורנס ביפו ועוד. הגענו לשיא כשלמסיבה בזום בנמל תל אביב הגיעו לא פחות מ-2,000 נשים".

"זמרת מפורסמת הייתה עושה סיבובים ברכבה סביב המועדון"

הליין של השתיים הלך וצבר תאוצה. כל לסבית בת 18 ומעלה שרק גילתה את מיניותה, הסתקרנה לראות על מה כולן מדברות. אילנה מגלה לנו מבלי לחשוף יותר מדי: "בימים ההם הגיעו למסיבות לא מעט לסביות מפורסמות שהיו עמוק בארון, חלקן אף היו מעורבות בתקריות אלימות סביב התאהבות באותה מפורסמת יפה וביסקסואלית. כל אותן לסביות הן היום לגמרי מחוץ לארון ועוד יותר מפורסמות. אפילו זמרת מפורסמת ומאד אהובה בישראל, לא העיזה להכנס למסיבות שלנו. היא רק עשתה סיבובים ברכבה סביב המועדון, בניסיון להכיר בחורות מבלי להיחשף לכל הנשים במסיבה. כך זה היה אז, הכל בשקט, אפילו בפחד". (שמות המפורסמות שמורים במערכת - כ.מ.ס)

השתיים היו חלוצות בסצנה הנשית, נעזרו בבנות שכיתתו רגליהן בכל מקומות הבילוי התל אביבים לחלק הזמנות, והפכו עם הזמן לחברות. שירזי מציינת שהן "אכלו לא מעט חרא" עד שהגיעו למצב של מסיבות מהנות ורגועות, בלי אלימות, בלי חשש של הבנות מהוצאה מהארון ועוד. "דרך הפאן והמסיבות הרבות החלה המהפכה, שכללה גם ארבע חתונות לנשים בארץ תוך כדי מסיבה, וחתונה אחת באי היווני לסבוס". ברוכי מתקנת אותה שאז קראו להם טקסי כלולות, כי בכל זאת מדובר בכלות.

אילנה שירזי ודגנית ברוכי​ (צילום: יחסי ציבור, צילום ביתי)
"היינו ה'אמא ואמא' של מסיבות הנשים"
|
צילום: יחסי ציבור, צילום ביתי

בנוסף, הן עבדו צמוד עם ארגוני הקהילה "האגודה" ו"קל"ף", הרימו מסיבות לגיוס כספים לפעילות, הופעות של זמרות מוכרות בימים שלא כולן רצו להיות מזוהות עם הקהילה הגאה, הפקות קיץ באילת, מסיבת נשים ענקית באמסטרדם (1,500 נשים) עם הדיג'יית מיכל שר, והשיא - פסטיבל נשים באי היווני לסבוס. "בשנת 2001, כעשרה ימים לאחר אסון התאומים, הצלחנו למרות השמיים הסגורים, להביא ללסבוס כ-2,000 נשים לסוף שבוע ארוך של מסיבות מושקעות, בריכה וכיף. דובר על אלפים רבים של נשים, אך הסתפקנו באלפיים, בעקבות הסמיכות לאסון. 500 מתוכן היו נשים שהגיעו מהארץ". הפסטיבל הוכתר כהצלחה, ושנתיים לאחר מכן הרימו על האי אחד נוסף ולא פחות מוצלח.

אחרי הצלחה של כל כך הרבה שנים, עם כל כך הרבה ליינים מתחרים שקמו, למה פתאום הפסקתן עם המסיבות?
אילנה: "המסיבה האחרונה הייתה לפני כשמונה שנים, במועדון האלגרו. מאז עשיתי מסיבות מעורבות לקהל גאה (ליין ה-3some ועוד). כמו כן, אני ממשיכה כל הזמן לעבוד מאחורי הקלעים עם שמעון בהפקות שלו בארץ ובחו"ל. הפסקנו עם המסיבות נשים, כי הרגשנו שהגענו לאיזשהו מיצוי, מעבר לליינים החדשים שנכנסו ושמחנו לתת להם מקום, היה לדגנית ולי קשה להכיל את הקהל שהפך צעיר יותר, משוחרר יותר".

במה זה התבטא?
אילנה: "התמודדנו עם נשים שמאבדות כל רסן, השתכרו, נמרחו על הרצפה. זה לא היה תמיד קל לראות. היינו ה'אמא ואמא' של מסיבות הנשים, והחלטנו להפסיק בשלב ההוא. כמו שהמסיבות התחילו ממאה והפכו לאלפיים בשיא שלנו, כך מצעד הגאווה הראשון שהיה, שהתחיל בשנקין עם כעשרה אנשים שאני בתוכם, והיום מגיע כמעט ל-200 אלף צועדות וצועדים. המחאות והשינויים צמחו מחיי הלילה".

היעד הבא: מסיבת נשים בחלל

מעבר לפיסת ההיסטוריה לה היא אחראית, שירזי זכתה לתואר יקירת העיר תל אביב לפני כמה שנים, וגם לתואר יקירת הנשים בקהילה בשנת 2016, בה המצעד הוקדש למין הנשי. את העשייה החלה מזמן, ולא באמת חדלה ממנה אף פעם. ואם לא ידעתן, היא לגמרי אלופה בסנוקר ואף מעבירה שיעורי פול מקצועיים, אם בא לכם/ן. חשוב להן לציין שתמיד פרגנו לכל הליינים, וגם כיום הן מכירות ומפרגנות לכולן, קרובות מאד לקרן סוויסה, שתמיד פרגנה להן בחזרה ומקוות שיוכלו ביחד איתה ועם כל המפיקות של הליינים לנשים, להרים מסיבה אחת גדולה ומשותפת.

אילנה שירזי ודגנית ברוכי​ (צילום: יחסי ציבור, צילום ביתי)
"המחאות והשינויים צמחו מחיי הלילה"
|
צילום: יחסי ציבור, צילום ביתי

לאחרונה דגנית וחברתה לינוי גרינברג חשבו ביחד על להרים מסיבת בריכה לנשים. המחשבות עברו מהר למעשים, השתיים הכניסו את אילנה לתמונה, וביחד החליטו להפיק מסיבה מושקעת וחד פעמית לנשים. המסיבה הייחודית תסגור את הקיץ ותפתח את השנה החדשה (גילוי נאות: לקחתי על עצמי ליחצן את המסיבה, לזכר ימים עברו). "מבחינתי זו רק יריית הפתיחה", מכריזה ברוכי, "ואשמח להפיק מסיבות ואירועים לקהילה הגאה בכלל ולנשים גאות בפרט". שירזי קצת יותר מהוססת ולא מוכנה להתחייב: "אם יהיו על הפרק הפקות ייחודיות ויוצאות דופן לנשים, אשמח להפיק גם אחרי המסיבה הזאת".

אז מה החלום הגדול, המסיבה שעוד לא עשיתן?
דגנית: "החלום הגדול שלי באמת הוא לעשות מסיבת נשים באירן, משם הוריי ז"ל הגיעו. מסיבות נשים יביאו את השלום".

אילנה פוסקת: "מסיבת נשים בחלל!".

לא יודעת מה איתכן, אני חיכיתי שנים לבשורה שתבוא מהשתיים האלה. זוג או לא, הן תמיד עבדו מעולה ביחד. מי שהיו במסיבות הנחשבות שלהן אז כשהיו בנות 18 ו-20, ישמחו להפגש שוב זו עם זו, לא רק לזכר ימים עברו, אלא גם לטובת ימים גאים וקלים יותר ללסביות בישראל 2017. המסיבה הקרובה תיערך במושב משמר השבעה (7 דקות נסיעה מתל אביב). דיג'יי מוטי סעדיה, שמלווה אותן בנאמנות מתחילת דרכן, והדיג'ייות: הילה ורדי, מיטל סלע, שרית ברוך, לינוי גרינברג וענבר "ויני" רוסו, ינגנו צ'יל אאוט, להיטים, דיפ האוס ועוד. בתכנית: בריכה, אלכוהול, דוכני אוכל, רקדניות, מתחם ילדים ועוד הפתעות. אילנה אפילו מבטיחה לתפקד כמצילה בבריכה. נקווה שטרם שמענו מהן את המילה האחרונה בתחום ההפקות לנשים, ונאחל לשתיים זוגיות חדשה וטובה, ילדים כמה ואיך שרק ירצו, והמשך חברות כל כך טובה ואצילית.

WET WOMEN PARTY | שבת 2.9 | 12 בצהריים ועד 12 בלילה