"הקוסם מארץ עוץ", הסרט הנצפה ביותר בכל הזמנים (ע"פ נתוני ספריית הקונגרס בארה"ב), חוגג החודש 75 שנה מאז הבכורה ההוליוודית שלו.
סרט הפנטזיה המוזיקלי הפך לאחד הסרטים המזוהים ביותר עם הקהילה הגאה בעיקר בזכות העלילה, המתארת חבורה של ארבע דמויות לא קונבנציונליות שלא מוצאות את מקומן בחברה ויוצאות במסע אל "מעבר לקשת" בתקווה לקיומו של עולם טוב יותר בו ניתן להיות מי שאתה באמת. מה שעוד הפך את הסרט המוזיקלי ליקיר הקהילה היא השחקנית ג'ודי גארלנד, גיי אייקון בפני עצמה, שכיכבה בסרט כדמות הראשית דורותי.
החיבור בין הקהילה הגאה לבין סרט הקאלט התחזק בתקופת מלחמת העולם השנייה, ובא לידי ביטוי בהופעת ביטוי הסלנג הלהט"בי "Friend of Dorothy" (חבר של דורותי), ככינוי לגבר הומו. בתקופה בה אקטים הומוסקסואליים היו מחוץ לחוק בארצות הברית, השימוש בביטוי "Friend of Dorothy" לתיאור אדם מסוים שימש לדיון בנטייה המינית שלו בלי שאנשים אחרים יבינו את הכוונה. הביטוי השתרש בקרב הקהילה הגאה, והוא נמצא בשימוש עד היום.
על פי התיאוריה, הביטוי מתייחס לדמותה של דורותי המקבלת את השונה, כמו למשל את האריה הפחדן שמתוודה בפניה "אני חושש שלא ניתן להכחיש זאת, אני בסך הכל אריה גנדרן". כמו כל סרט קאלט, גם ל"קוסם מארץ עוץ" עדת מעריצים מרשימה שמכירה כל מילה ותו בסרט, ושולטת בכל הסיפורים שהתרחשו מאחורי הקלעים.
לכבוד חגיגות ה-75, החלטנו לחשוף בפניכם מספר אנקדוטות מעניינות במיוחד על הסרט, כדי לגרום לכם להתאהב עוד קצת בסרט יוצא הדופן הזה. כי כמו שאומר המשפט: כל חבר של דורותי הוא חבר שלנו.
1. תקריות אש על הסט
השהות על הסט בזמן צילומי הסרט הייתה רחוקה מלהיות בטוחה. בעת צילומי יציאתה של המכשפה הרעה מהמערב (מרגרט המילטון) מ'מאנצ'קינלנד' (ארץ האנשים הקטנים), קיבלה השחקנית כוויות קשות בפנים ובידיים כאשר האש שהיא הייתה אמורה לעבור דרכה הובערה בטעות מוקדם מדי. גם כפיל הפעלולים של המילטון נשרף בעת צילומי סצנה אחרת כאשר צינור התפוצץ.
בנוסף לכך, הטמפרטורות על הסט היו חמות במיוחד בשל תהליך טכניקולור שדרש צילומים בהירים מאוד. הצלם הרולד רוסון סיפר על "אנשים שתמיד התעלפו ונישאו אל מחוץ לסט בשל החום".
2. איפור רעיל על השחקנים
גם הקוסמטיקה המשוכללת והצבעונית שכיסתה את פניהם של חברי הקאסט בשנת 1939 לא הייתה בטוחה כמו האיפור בו משתמשים השחקנים היום. למעשה, חלקה היה ממש קטלני. האיפור מבוסס הנחושת של המילטון היה רעיל ולכן נאסר עליה לגעת באוכל בזמן שהאיפור עליה והיא נאלצה לחיות על דיאטת נוזלים במהלך הצילומים. על מנת לא לקחת סיכונים מיותרים האיפור נוקה מפניה בזהירות בכל יום על ידי אנשי מקצוע.
גם האיפור הכסוף של איש הפח גרם לנזקים, והשחקן באדי אבסן, שלוהק במקור לתפקיד, נאלץ לעזוב את הסרט כאשר ריאותיו הזדהמו על ידי אבק אלומיניום והוא אושפז.
תחפושת האריה הפחדן של ברט לר הייתה כל כך כבדה "כמו להסתובב עם מזרן", והמאפר שלו סיפר שהוא יצא ממנה ספוג זיעה בסוף הצילומים. והשחקן ריי בולג'ר, ששיחק את הדחליל, סיים את הצילומים עם צלקות על פניו בשל מסכת הגומי האינטנסיבית שהודבקה על פניו בכל בוקר לצילומים.
3. ממתקים מרוחים על הדמויות
אבל לא כל האיפור היה מסוכן. "השמן" שנזל מהחיבורים של איש הפח היה למעשה רוטב שוקולד. ג'ק היילי, השחקן שגילם את איש הפח הסביר את עניין השמן המזויף: "השמן שהתיזו עליי לא היה שמן אלא סירופ שוקולד. הם התיזו שוקולד על הפנים שלי בגלל שהשמן לא הצטלם טוב אבל השוקולד כן".
איש הפח לא היה הדמות היחידה שכוסתה בנוזלים מתוקים ודביקים. הסוס מחליף הצבעים היה למעשה ארבעה סוסים שכוסו מכף רגל ועד ראש בג'לטין לימון, דובדבן או ענבים. הסוסים לא הפסיקו לנסות ללקק את הג'לטין מעליהם.
4. מחליפים צבעים
אם כבר מדברים על צבעים, 'הקוסם מארץ עוץ' נחשב לסרט הראשון שצולם בצבע, כאשר חלקו הראשון של הסרט המציג את דורותי בקנזס צולם בספיה, ואילו החלקים המתרחשים בארץ עוץ צולמו בצבע. טכניקת הצילום החדשנית, שנקראה טכניקולור, דרשה אורות בהירים כל כך ששיבשו את הצבעים בסרט כולו.
כך למשל השמלה של דורותי המופיעה בכחול ולבן הייתה למעשה כחולה וורודה. כמו כן נעלי הבית שתוארו בספרו של באום ככסופות, יוצרו בצבע אדום על מנת להראות את התהליך (אגב, חמשת זוגות הנעליים מהסרט שווים כיום כ- 1.5 מיליון דולר כל אחד).
5. מעילים מסתוריים שעוברים בירושה
גם מגזרת ההלבשה יצאו סיפורים מעניינים. הסיפור ההזוי ביותר שנחשב במשך שנים לאגדה עד שאומת, מספר כיצד מחלקת ההלבשה, שחיפשה בנרות ז'קט עבור פרופסור מארוול (פרנק מורגן), שלחה כמה מאנשי הצוות לרכוש מספר מעילים בחנות יד שנייה.
אחד מהמעילים שנרכשו התאים למורגן בצורה מושלמת. כשהוא בדק את התווית הוא הופתע לגלות את שמו של 'פרנק באום', הלא הוא מחברם של ספרי "עוץ", מודפס עליה. כך יצא שבצירוף מקרים, הז'קט אותו לבש פרופ' מארוול היה שייך למחבר הרומן המקורי.
6. שיר הנושא שכמעט ונחתך מהסרט
השיר המזוהה עם הסרט שזיכה את הסרט באוסקר וזכה לאינספור גרסאות כיסוי, כמעט הוצא מהסרט במספר הזדמנויות. כאשר המלחין הרולד ארלן הציג את השיר לראשונה הוא נחשב ליותר מדי "סימפוני" והבמאים חשבו כי יהיה צורך לשיר אותו בסגנון אופרה. ארלן פישט את המלודיה עם אקורדים יותר קטנים והסצנה הידועה נוצרה. לאחר מכן הציע הבמאי ויקטור פלמינג לחתוך את השיר "כי הוא ארוך מדי וקשה מדי", אך כותבי השיר, המלחין ארלן והפזמונאי ייפ הרבורג, שכנעו את MGM להחזיר אותו לסרט. בהמשך הורה במאי אחר, אחד מהחחמישה שעבדו על הסרט, לחתוך אותו שוב החוצה לאחר ש- MGM חשבו שזה בעייתי שהכוכבת שלהם שרה בחצר משק.
בסופו של דבר שכנעו ארלן והרבורג את MGM להכניס את השיר בחזרה לגרסה הסופית. אך גם אז טענו מבקרים רבים כי "מעבר לקשת" ארוך ומיותר. העיתונאי רובין קון מסוכנות הידיעות AP כתב כי "הסרט היה יכול להיות מהיר יותר בראשיתו, במיוחד על ידי חיסול השיר הראשון של ג'ודי". ההתעקשות של כותבי השיר השתלמה, שכן "מעבר לקשת" זכה בסופו של דבר באוסקר עבור השיר המקורי הטוב ביותר.
7. זה לא אדון, זו גברת
הסיפור הבא מכיל בתוכו שתי עובדות מפתיעות. הראשונה היא שמבין כל הניצבים הרבים שהשתתפו בסרט, מי שקיבל את התשלום הגבוה ביותר היה הכלב טוטו. העובדה השנייה שטוטו כלל לא היה כלב, אלא כלבה ששמה טרי.
עבור השתתפותה בסרט קיבלה טרי תשלום של 125 דולרים לשבוע, הרבה מעבר לתשלום שהוענק לרבים מהניצבים, כך לדברי ג'רי מארן, ששיחק מאנצ'קין, מאנצ'קינים קיבלו 50 דולרים בשבוע.
השחקנית ג'ודי גרלנד קיבלה את התשלום הגבוה ביותר, 500 דולרים בשבוע, עבור עבודה הרבה יותר קשה מזו של טרי.
8. הצד האפל של הקשת
בשנות ה -90 פשטה שמועה שהאלבום של פינק פלויד "הצד האפל של הירח" משנת 1973 מסונכרן עם הסרט בדרכים מוזרות. למרות שחברי הלהקה נשבעו שמדובר בצירוף מקרים טהור, ופסיכולוגים יגידו שאנו רואים קישורים שאנחנו רוצים לראות, כמה מהשילובים פשוט מעוררים תדהמה.
כמו למשל הצורה בה השיר "The Great Gig" משתלב היטב עם סצנת סופת הטורנדו, או העובדה שהצד הראשון של התקליט מסתיים בדיוק כשהחלק המתרחש בקנזס ומצולם בשחור לבן מסתיים, וכמובן קצב פעימות הלב בסוף האלבום המסונכרנות עם הקטע בו דורותי מקשיבה לגופו של איש הפח. גם אם זה שטויות, זו עדיין דרך מהנה לצפות בסרט.