גאווה
עליה של 6% במספר התלונות (צילום: פלאש 90 טל מנור)
"אף אחד לא ביקש לשמוע עדויות על איזה איש טוב ותמים הייתי לפני האונס"
|
צילום: פלאש 90 טל מנור

"גם האנס שלי הוא גיבור ישראל"

ההקלות שניתנו לתא"ל אופק בוכריס החזירו את נתנאל אזולאי 13 שנים אחורה, לימים בהם ישב בעצמו בבית המשפט מול האדם שפגע בו מינית, כשעוד לא מלאו לו 14. כמו בוכריס, יניב נחמן, מוטי איילון ורבים אחרים, גם האנס של נתנאל זכה להנחה גדולה. למה? כי גם הוא היה "גיבור ישראל" שכנראה בסך הכל מעד פעם אחת. טור אישי עצוב ומטריד

נתנאל אזולאי | mako גאווה | פורסם 07:00 04.12.16 

שנה גודל אות

בביתי ישנה מגירה שאני משתדל לא להציץ בה. היא דוממת ושקטה, כך שרוב הזמן אינני מודע לקיומה. בימים בהם פוקד אותנו גל הטרדות מיניות שמציף את התקשורת וממלא את העיתונים, המגירה קורצת לי בזוית העין, קוראת לי לפתוח אותה, לעלעל בדפים שמונחים בה ומעלים אבק. אבל הכאב שכרוך בפתיחת המגירה גדול מנשוא, יש בו 13 שנים של גיהינום שעדיף שיהיו נעולים במגירה כדי שאצליח להמשיך לחיות את חיי בשקט ונחת יחסיים. השבוע נכנעתי; סגרתי הטלוויזיה, בה הופיעה כתבה על ההקלות שניתנו לתא"ל אופק בוכריס, קמתי מהספה וניגשתי לפתוח המגירה ולהוציא ממנה את התיקייה הסגולה, שבתוכה ערימת מסמכים משפטיים. הלב שלי רץ במהירות מופרזת לנוכח הכתוב בעמוד הראשון: פסק דין, באותיות מודגשות וגדולות.

>> "אמרו שזה מגיע לי כי אני שוכב עם כולם"

>> "שואלים אותי הרבה: מה יש לו בין הרגליים?"

אני חוזר 13 שנים אחורה, לרגע בו עולמי התהפך עת הייתי ילד שטרם מלאו לו 14 שנים. האדם שפגע בי מינית נתפס בידי המשטרה ועמד למשפט כדי לתת את הדין ולשלם את המחיר. והימים האלו היו ארוכים מהרגיל; הדרך שעשיתי אל שולחן החקירות כדי להתלונן ולתת עדות במשטרה הייתה סוחטת ומכאיבה. עוד עדות ועוד אחת ועוד קצת מצלמות ועוד חקירה, חוזר על הגרסה שלי פעם אחר פעם, כל פעם מול שוטר שונה, לרגעים מסוימים הייתי כרובוט מתוכנת שמדקלם את פרטי המקרה באוטומטיות. ההורים שלי, שיחיו, השתרכו ממקום למקום כשבליבם נפער בור נוכח מה שעבר בנם הקטן, מרגישים אשמים על לא עוול בכפם: איך לא הצלחנו להגן עליו? איך לא שמרנו עליו? איך לא מנענו את זה? עיסה של שאלות ורגשות אשם שסחררו להם את הראש.

אופק בוכריס לפזם (צילום: פלאש 90)
בוכריס. "אבל הוא היה גיבור ישראל"
|
צילום: פלאש 90
והיום, בגיל 27, אני עובר דף דף בערימת הדפים שהונחה במגירה הסודית שלי ורואה את כתב ההגנה של האיש שפגע בי, ונזרק אחורה לימים הראשונים של המשפט שהתנהל מולו. על דוכן הנאשמים עמד הנאשם, איש בן 35, מבוגר ממני ב-20 שנה, שנדרש להגן על חפותו. אל בית המשפט נכנסו בזה אחר זה אנשים מכל מין וצבע כדי להעיד טובות על האיש, להציג בפני השופטים תעודות ותארים, לומר לבית המשפט: האיש הזה הוא שה תמים, טהור ובעל שורה ארוכה של מעשים טובים שעשה למען החברה הישראלית, אז מה אם פגע מינית בילד. מכתבי המלצה נשלחו מ"יד ושם" כדי לספר על טוהר מידותיו. הגיעו אנשים כדי להעיד בפני השופטים שהנאשם הוא משכמו ומעלה, שכנראה בסך הכל מעד פעם אחת. הנה לכם - גיבור ישראל - שירת בצבא, התנדב למען החברה הישראלית, תרם לנזקקים וראו את תעודותיו, ציונים כאלו הם הוכחה חותכת לכך שהאיש הזה הוא ישר בדרכו.

העדויות שביקשו להלל את האיש, למרות המיוחס לו, עזרו לו בפסק הדין. הוא קיבל הנחה גדולה - כמו בוכריס, יניב נחמן, מוטי איילון ורבים אחרים - כי אחרי הכל, הוכיח לאורך השנים שהיה איש טוב, תרם רבות לחברה ושירת בצה"ל. ממני למשל, אף אחד בבית המשפט לא ביקש לשמוע עדויות על איזה איש טוב ותמים הייתי לפני האונס שעברתי. זה לא עניין אף אחד. גם לא שאלו אותי כיצד תרמתי לחברה או איזו גבורה עומדת לזכותי. שאלו רק את הנאשם. כשאני רואה היום את העדויות הרבות שאנשים ביקשו להרעיף על האיש שפגע בי אז, שנאשם בפגיעה מינית בילד קטין, זה מקומם את הלב ומתחבר ישר לשיח על ההטרדות המיניות שפוקד אותנו בשבועות האחרונים, ובייחוד לכל אלה שמבקשים להגן על אנסים עם המשפט: "הוא היה גיבור ישראל".

גל ההטרדות המיניות, מהגלים הוותיקים בארץ

במדינת ישראל הכל מכה בגלים, עד שנדמה שהארץ הזאת לא יודעת נחת. עד לפני שבוע הכה בנו גל שריפות שהשאיר אנשים מחוסרי בית, כילה עצים וטבע ובעיקר עורר סערות שלא תרמו להפסקת השריפה המשתוללת. הכל כאן בגלים - שריפות, סכינים, שחיתויות, גזענות והסתה. אבל רק אל מול גל אחד רובנו נותרים אדישים: גל ההטרדות המיניות, אולי מבין הגלים הכי וותיקים בארץ. אבל בשונה מגל השריפות וההצתות, מעט מאד פוליטיקאים יתנו על זה את דעתם, יצאו מגדריהם כדי להדוף את הגל הזה או ילחמו על זה בחירוף נפש. גם כשיש יותר מאלפי מוקדי הטרדות מיניות בחברה הישראלית, וגם כשהגל הזה פוקד נשים, ילדות, ילדים, אמהות, חיילות בצבא וגם גברים - אנשים יישארו אדישים אליו.

נתנאל אזולאי (צילום: קובי פלשמן)
"הייתי כרובוט מתוכנת שמדקלם את פרטי המקרה באוטומטיות"
|
צילום: קובי פלשמן
רק בחודש האחרון התקשורת עלתה על גדותיה עם כמות בלתי נסבלת של דיווחים על הטרדות מיניות: חבר כנסת, מפקד בצבא, בכירים במקומות עבודה, איש חיי לילה בכיר. זה לא עוזב אותנו ובכל זאת אנשים אדישים לזה, ולא רק שאנשים אדישים לזה - אחרי גל הטרדות מיניות שכזה, מיד קמים להם המסנגרים והמגנים שמעמדם של חשודים ואנסים פוטנציאלים רגיש לליבם. בדם ליבם הם מבקשים להגן על מי שהוגשה נגדו תלונה במשטרה על הטרדה, רק מחשש שמדובר באיזו תלונת שווא של אישה בדמות שטן שהחליטה להקדיש את חייה כדי להרוס את חייו. הגיוני סך הכול. אונס זו בטח קונספירציה ואנשים רק רוצים להגן על אנסים, כי מתלוננות הורסות את שמם הטוב ואותם גברים אנסים באמת מסכנים - אחרי כל תלונה כזו הסיכוי שלהם להיות נשיאי ארצות הברית או לקבל זמן מסך בתכנית טלוויזיה פופולרית הופך לאפסי.

מקהלת הסנגורים של החשודים באונס, שבראשה עומדת עירית לינור, מילאה את הפייסבוק השבוע בקריאות שמבקשות להגן על בוכריס או אנשים כדוגמתו. לינור פרסמה בפייסבוק פוסט שזכה להרבה אהדה, בו היא טוענת שעם כל הכבוד לנו ולמה שמיוחס לבוכריס, מדובר באיש שהוא *גיבור ישראל* שלחם בצה"ל, ועל כן יש להתחשב בו ולתת לו הנחות. מזכיר לי את גיל 14. האיש הרי סיכן את חייו למען המולדת ולכן מותר לו למעוד 17 פעמים, לא ביג דיל. מה שנקרא - טוב לאנוס בעד ארצנו. אשכרה חיים בינינו אנשים שחושבים שיש להעניק הקלות לאנסים ולמטרידים סדרתיים, רק כי הם גיבורי ישראל ובעלי רקורד. אבל אתה לא צריך להיות גיבור ישראל כדי לזכות בהנחות, תראו את הרב מוטי אילון, הוא זכה בהנחת רב ואיש חינוך שתרם רבות לחברה למרות שתלמידיו התלוננו נגדו על הטרדות מיניות. גם יניב נחמן, שהורשע באונס לפני שנה, זכה להנחת האנס הידועה כי הוא לא מסוכן לחברה ו"תרם לה רבות".

מסתבר, אם כן, שאנשים המואשמים באונס נוהגים מיד לשלוף את הרקורד שלהם כדי שזה יעמוד לזכותם ויעניק להם הגנה, כאילו אם התנדבו בעמותת "עזר מציון" מותר להם לשלוח יד בכוח לחזה של אישה שאינם מכירים. הגיוני סך הכול. והסצנה הזו, של האנסים שמקבלים הנחות רק כי תרמו לחברה והיו בעבר גיבורי ישראל, מוכרת לי מחיי האישיים, ובכל פעם שאני פוגש באחת כזאת הלב שלי מתכווץ ודואב.

נחמן בבית המשפט, ארכיון (צילום: חדשות 2)
יניב נחמן. עוד אחד שזכה להנחה מקוממת בבית המשפט
|
צילום: חדשות 2
הטרדות מיניות הפכו להיות חלק מהחיים שלנו, הן כאן ובכל מקום וגם מי שאין לו טלוויזיה בבית עד להן: בברים, בבתי קפה, ברחוב, באוטובוס, שומע סיפורים על הבת של השכן, על החברה של בתו בבית הספר. הטרדות מיניות הפכו לגל שמכה בנו פעם אחר פעם, חוצה מגדרים, אוכלוסיות, מחנות פוליטיים ומה שלא תרצו. מספיק שתרימו את הראש שלכם ממסך הטלפון בעת נסיעתכם באוטובוס ותסתכלו טוב טוב מסביבכם, וכבר תראו את הבחור ההוא שמנצל את הצפיפות באוטובוס כדי להצמיד את פלג גופו התחתון לבחורה שעומדת סמוך אליו. אבל בשונה מגל השריפות, גל ההטרדות המיניות לא יזכה לגינויים נחרצים של אנשים. להפך. אנשים יבקשו להגן על החשודים באונס או במקרה הרע יותר לטעון שהם גיבורי ישראל, שמתוקף כך מותר להם לפגוע בילדות שלנו ובבנים שלנו או בחיילות שלנו. ומה שהאנשים האלו לא מבינים זה את העובדה הפשוטה, שכמו כל גל טרור, גם גל ההטרדות המיניות לא פוסח מעל אנשים מסוימים. הוא מתפשט על כולם. אתמול זו הילדה של השכן, היום זה הילד בגן, מחר זה את או אתה.

איזה מין גיבור זה שאינו כובש את יצרו?

מלחמה בהטרדות מיניות זה אינטרס חברתי של כולנו, כי הטרדות מיניות נמצאות בכל מקום ומאיימות לפגוע בכולנו; בצבא, בעבודה, בבתי הספר, בגני הילדים. וזה קורה וממשיך לקרות, כי בשעה שזה קורה יש מי שנחלץ לעמוד לטובת האנסים, להגן על חפותם, להטיל את האשמה בנפגעים, להטיל את האחריות עליהם, לחטט מה הם לבשו, להאשים את הלבוש החשוף שלהם, את זה שהם לא בדקו בעזרת מבחנות מיוחדות אם שמו להם סם אונס במשקה, ובעיקר מנפנפים ברקורד של האנסים כאנשים שהם גיבורי ישראל אז יעני מותר להם.

איזה מין גיבור זה שאינו כובש את יצרו? הרב לייבוביץ' אמר בזמנו, שלכנות חייל שהצליח במלחמה "גיבור" זה כמו לכנות סנדלר שהצליח לתקן נעליים כגיבור, וזה טיפשי כי הרי זה תפקידו. ואולי יש שיגידו, לנצח במלחמות מול האויב זו גבורה, אבל לכפות את עצמך על בחורות ולהטריד אותן מינית זה הפסד נחרץ. בוכריס אולי ניצח במערכות ישראל, אבל הפסיד במלחמה הכי חשובה פה: הגנה על ילדינו, נשותינו, אמהותינו, חברותנו, חיילותינו.

עד מתי נתלה את האשמה בבגד? בהליכה בשעת לילה מאוחרת? בחוסר תשומת הלב לכדורים שזורקים לנו לכוס השמפניה מבלי ששמנו לב? עד מתי נהלל אנסים ומתי נפסיק לקרוא להם גיבורים? הנה אני, גבר, שלא לבש חשוף, שלא הלך בשעת לילה מאוחרת, ששמר על עצמו, שהוריו הזהירו אותו מפני המבוגר שמציע סוכריה מאחורי שיחים, שהתרחק מאש כדי לא להיכוות ממנה - ובכל זאת נכווה. הנה לכם גבר, שמעולם לא כפה את עצמו על אף אחד, שהוריו חינכו אותו ואת אחיו הגברים שבידנו האחריות המלאה, שעלינו להציע עזרה, להגיש אותה למי שזקוק לה, לנהוג בכבוד איש לרעהו, לא לפגוע באחר, ש"לא" זה "לא", שלכפות את עצמנו על אחרים - זו עבירה גדולה, שלהעיר הערות מיניות לאנשים זה בזוי.

אבל נדמה שיש אנשים שבמקום לחנך גברים לא לנצל את כוחם ולכפות את עצמם על אחרים, מעדיפים לעשות "נו נו נו" לנשים שפיתו והפילו "גיבורי ישראל". בזמן שהאנשים שמגנים על האנסים בוכים שאנחנו הורסים את הרומנטיקה והסקס, רק תחשבו על כמה הם מחריבים לנו אותה כשהם מסממים אותנו, דוחפים לנו כדורים למשקאות, מתנהגים במניפולטיביות וצדים אותנו כאילו היינו טרף קל. זו לא רומנטיקה, זה לא סקס בהסכמה - זה אונס, ואונס זה מעשה שפל גם למי שהוא רב, איש עסקים בכיר או סתם גיבור ישראל.

>> יאחתי תרימי! הכירו את האחים הגייז של הסלבס

>> חשבו שבנם וחברו הטוב הם זוג - ואז קיבלו את הסרטון הזה