גאווה
אריקה קולוסוב (צילום: צילום ביתי)
קולוסוב. "אני אחליט לעצמי מה נכון לי ומה לא נכון"
|
צילום: צילום ביתי

"אני גם אריק וגם אריקה, ואל תנסו להגדיר אותי"

המשפחה של אריק קולוסוב מבת ים סירבה לקבל אותו כשיצא מהארון בגיל 15. אחרי שנזרק מהבית כמה פעמים וגורש ממנו רשמית בגיל 18, הוא עבר לתל אביב והחל להתחבר לזהותו. כעת בגיל 20 הוא חי גם כאריק וגם כאריקה ואוהב את עצמו יותר מתמיד: "נכנסתי לדיכאון ורציתי להתאבד, עכשיו חזרה לי שמחת החיים"

אריק/ה קולוסוב | mako גאווה | פורסם 07:00 09.09.16 

שנה גודל אות

קוראים לי אריק. או אריקה, איך שבא לכם. אני לא טרנסג'נדר\ית, לא הומוסקסואל ולא ג'נדרקוויר. לא מוכן שיגדירו אותי. רק אריק\ה. בלי הגדרות, בלי חוקים, הכי נקי ופשוט.

>> בגיל 63: דוגמנית העל חושפת את זהותה האמיתית

>> "החלטתי שאני עושה ניתוח לשינוי מין, ואם לא - אתאבד"

אני זוכר את הימים שאמא היתה חוזרת הביתה וקונה לי בגדים. בכל פעם כשהייתי פותח את השקית, הייתי רואה שאלו בגדי גברים והייתי אומר לה תודה, מנשק אותה על הלחי, שם את השקית בארון ומחכה לשנה הבאה - כדי שהם יהיו קטנים עליי ואוכל לתרום אותם למישהו שבאמת ילבש אותם.

אריקה קולוסוב (צילום: צילום ביתי)
"תמיד הרגשתי שסימנו אותי כעוף מוזר"
|
צילום: צילום ביתי
החיים בתור מתבגר הם חרא, אבל לחיות בתור מתבגר שאוהב בנים, איפור ובגדי נשים, זה אפילו עוד יותר מחורבן. תמיד הרגשתי שסימנו אותי כעוף מוזר, אני זוכר שבגיל 6 הייתי משחק בברביות ובקלאס עם הבנות בכיתה, ובמקביל שיחקתי כדורגל עם הבנים ולא ראיתי בזה שום דבר מוזר. לא ידעתי שכאגדל, אנשים ידעו לתייג מה נכון לבנים ומה נכון לבנות. שוורוד זה לבנות וכחול זה לבנים, שיש דבר כזה שמות "גבריים" ושמות "נשיים". 

"בבית הספר היו מקללים ומרביצים לי"

מהארון יצאתי בגיל 15. לא באמת הרגשתי שיש צורך לצאת מהארון, כי בחייאת, מי לא ידע? נקרא לזה "יישור קו". אז כשיישרתי קו עם ההורים שלי הם לא קיבלו אותי, אבא שלי זרק הערות על טיפולי המרה ואימא שלי לא קמה מהמיטה כמה ימים. אח שלי התהפך, אבל לא באמת היה אכפת לו ממני. דברים התגלגלו והייתי בהסגר, הרשו לי ללכת רק לבית הספר ולכל מקום אחר שרציתי לבלות בו, הייתי צריך לשלוח מיקום מדויק כל חצי שעה לאימא שלי, כדי לוודא שחלילה לא אסע לתל אביב, הרי שם נדבקתי בהומואיזם. הורים, לכו תבינו.

אריקה קולוסוב  (צילום: צילום ביתי ,צילום ביתי)
"היתה אלימות גם בבית, הרגשתי כמו סמרטוט"
|
צילום: צילום ביתי
לא אשכח איך הוכרחתי לגלח את כל הראש בגלל "שזה נראה נשי ומבייש את המשפחה". באותו יום הבנתי כמה אני חלש בלי השיער שלי וכמה קשה לי עם הגדרות וחוקים. זאת היתה התקופה שנכנסתי לדיכאון ורציתי להתאבד, פשוט לתלות את עצמי ולהיעלם מהעולם. בבית הספר היו מקללים ומרביצים לי. היתה אלימות גם בבית, הרגשתי כמו סמרטוט. אלוהים יודעת איך לא ניסיתי לשים קץ לחיי באותה תקופה חשוכה. הדבר היחיד שמנע ממני לקחת כדור ולהיעלם לשנת נצח, היתה דודה שלי. היחידה בכל המשפחה שקיבלה אותי כמו שאני ותמיד הציעה לי לעבור לגור איתה. אומרים שלכל אחד יש מלאך ששומר עליו בעולם הזה, כנראה שהיא הייתה המלאך שלי.

זרקו אותי מהבית עשרות פעמים. למזלי היה לי את שקד, החבר הכי טוב שלי, שהזמין אותי להיות אצלו ותמך בי מהרגע שהכרנו. כל כך רציתי לעזוב את הבית, אבל הרגשתי לבד וחלש שאני לא מסוגל להתמודד עם העולם הגדול. סך הכל נער בן 16 שלא עשה עדיין כלום. הייתי יוצא מהבית במכנסונים והמבטים ברחוב היו הורגים אותי, הרגשתי שאנשים היו מפשיטים אותי עם העיניים שלהם ומבקרים אותי בלי להוציא מילה. אז להשכיר דירה? לא בא בחשבון.

אריקה קולוסוב  (צילום: צילום ביתי)
"זרקו אותי מהבית עשרות פעמים"
|
צילום: צילום ביתי
בגיל 18 העיפו אותי מהבית סופית. חוקית מותר, אז ניצלו את זה. מה לעשות, ילד מרדן שלא היה מוכן שירמסו אותו. גרתי בדירה בבת ים, עבדתי בסופרמרקט ונכנסתי שוב לדיכאון. הרגשתי שהעולם נגדי, שההורים שלי שונאים אותי ולא משנה כמה אני אנסה לרצות אותם, הם לא ירצו בי רק בגלל שבחרתי לאהוב את עצמי בדרך שלי, ולא בדרך שבה החברה רוצה שאני אהיה. למרות הדיכאון, השתדלתי להיראות שמח ולהראות לעולם שאפשר לאהוב ושלהיות שונה זו לא מחלה חשוכת מרפא.

"התחלתי להקשיב ללב שלי"

אחרי שנה עברתי לגור בתל אביב, עטפתי את עצמי בחברים טובים, חברים שזיהו את הכוח והייחודיות שלי, חברים שהיו המשפחה הביולוגית שתמיד רציתי, שנתנו במה לשטויות ולשגעונות שלי. עברתי תהליך של קבלה עצמית והתחלתי לפרוץ, הכרתי בצד אחר שלי - אריקה. התחלתי להתאפר, הייתי נכנס לחנויות בגדים ולא הייתי מבין למה יש מחלקת "גברים" ומחלקת "נשים", הרי הכל זה בד. מי קבע שרק נשים יכולות לנעול עקבים? ומי אמר שמכנס סקיני זה פחות גברי? הייתי קונה מה שיפה ונוח לי, מה שהשלים אותי מבפנים ונתן לי הרגשה שאני כוכבת. הייתי מורח לק ג'ל ומסתובב עם שמלות, הרגשתי שאני חזקה ועוצמתית ושאין ממה לפחד, הרגשתי הבוס הגדול ושאני אחליט לעצמי מה נכון לי ומה לא נכון.

אריקה קולוסוב  (צילום: צילום ביתי)
"למרות הדיכאון השתדלתי להיראות שמח"
|
צילום: צילום ביתי
הפסקתי להתחשב בדעות של אחרים והתחלתי להקשיב ללב שלי. להתעסק בי וברצונות שלי. התחלתי לעבוד כפרפורמר בליין הגייז "פאג" וכמלצר במיס קפלן, שגם שם הייתי בן בית. הבנתי שלהסתובב עם עקבים ברחוב זה לא גרוע כמו לרצוח אנשים. נפל לי האסימון שאם אני מסתובב עם רשת או מכנסונים או שחלילה וחס אתאפר, בית המקדש השלישי לא נחרב בגלל זה.

שמחת החיים שלי חזרה וסוף סוף אני יכול לחייך לעולם והעולם מחייך אלי חזרה. אני מרגיש שאני נאבק ונלחם לא רק בשביל עצמי, אלא בשביל אותו ילד או ילדה שנמצאים עמוק בארון. אני יודע איך זה להיות להרגיש שקוף בחיי היומיום. אל תתנו לאף אחד להוריד אתכם למטה, לכו עם ראש גבוה ותמיד תזכרו שיש לכם כתר של נסיכה על הראש. תהיו רעבים לכבוש את העולם ולשבור את כל החוקים. צבעו את העולם בצבעי הגאווה ולא משנה כמה זה קשה אל תוותרו. אני מפציר בכולכם, לכו עם האמת שלכם, תהיו אתם, מיוחדים בדרך שלכם. תהנו מהרגעים הקטנים ואל תפחדו לתת לעצמכם ביטוי עצמי. לכו בדרככם כל עוד היא לא פוגעת באף אחד\ת. הפיצו אהבה ואדיבות כי השינוי מתחיל בנו. כמו שרופול אומרת:  אם לא תאהבו את עצמכם, איך לעזאזל תאהבו מישהו אחר?

אריקה קולוסוב  (צילום: צילום ביתי)
"להסתובב עם עקבים ברחוב זה לא גרוע כמו לרצוח אנשים"
|
צילום: צילום ביתי

>> אין סטרייט שלא זורם: 22 הבדלים בין פורנו למציאות

>> הפצוע מהברנוער: "אני מתקשה במציאת זוגיות, מלא נרתעים"