אחרי שחשפנו על מה נשים חושבות אצל הגינקולוג, הגיע השלב הבא: לגלות על מה הן חושבות בלידה. נכון, לא תמיד חושבים בבהירות בתוך כל ההתרגשות והכאבים, אבל מדי פעם מבליחות מחשבות צלולות, מדויקות ודי מצחיקות. הנה כמה דברים שעוברים ליולדות בראש – וכולכן מוזמנות לטקבק ולשתף אותנו במחשבות שעלו לכן.
"וואו, אני נשמעת כמו פרה/קרנף/תן". העוצמה הבלתי נתפסת של הלידה גורמת ללא מעט נשים להוציא מתוכן קולות קדמוניים, שאמנם עוזרים להתמודד עם הכאב – אבל לא תמיד נעימים לאוזן. וזה עוד לפני שדיברנו על הקללות, הנביחות והספק שאלה ספק תחינה: "איפה האפידורל, למען השם?".
"האפידורל/גז צחוק/פטידין הזה עובד בכלל?". שבי רגע. קחי כוס מים. יש לנו חדשות קצת מרעישות. לפעמים, כל משככי הכאבים שיש לבית החולים להציע לא עובדים, או עובדים רק חלקית. ולמעשה, אין ממש דבר כזה לידה נטולת כאבים לחלוטין. אז אלא אם תלכי על קיסרי בהרדמה כללית – ואת ממש לא רוצה להגיע לשם – סביר מאוד שתרגישי מה קורה. במיוחד בשלב הלחיצות. מה עושים? ראי סעיף קודם.
"איפה המרדים?!". ועוד בענייני אפידורל" למרות שאת מספרת לכולם שתבקשי אפידורל מחודש שמיני, כדאי לדעת שצריכים להתקיים כמה תנאים – בדיקות דם מוצלחות מספיק, פתיחה מסוימת, לחץ דם תקין, עירוי נוזלים שקיבלת – וכן, גם מרדים פנוי – כדי לקבל את הזריקה המיוחלת.
"רק לא לעשות קקי". עשית חוקן בכניסה לחדר הלידה? יופי. אבל זה ממש לא אומר שלא תידרשי לסוגיה בהמשך. החדשות הטובות: ממש לא תהיי היולדת הראשונה שזה קורה לה, והצוות אדיש לזה כמעט כמו לזעקות השבר שלך. חוץ מזה, ההרגשה שאת חייבת לעשות מספר שתיים אומרת שהעניינים מתקדמים!
"למה לא ביקשתי קיסרי?". למה? כי זה ניתוח, ואם אין סיבה רפואית, באמת שאין שום סיבה לפתוח סתם כך את הבטן. חוץ מזה, בבחירה בין כאבים בלידה לכאבי ההתאוששות מקיסרי, בכלל לא בטוח שאת צריכה להתחרט.
"תוציאו אותו כבר!". ובכן, גם עם כל העזרה שבעולם, את הפוש האחרון – או הפושים האחרונים, למעשה – את זו שצריכה לתת, וללחוץ הכי חזק שאת יכולה. ואז עוד קצת.
"תעצרו את זה. אני רוצה הביתה". מאוחר מדי, חמודה. כאמור: עכשיו תלחצי.
"*%#$^$&*". בשפת האם, בשפה זרה, כאלו שאת משתמשת בהן על בסיס יומיומי כשמישהו חותך אותך בכביש או קללות שלא דמיינת שתוציאי אי פעם מהפה שלך – הסרת המחסומים בלידה מתבטאת לא פעם בשטף קללות שלא היו מביישות מלח שיכור בזמן קטטת בארים בעיר נמל מטונפת.
"שלא תחתוך אותי". הרגע המצמית הזה, שבו את קולטת את המיילדת נוטלת לידה מספריים סטריליים ומבינה שכל עיסויי הפרינאום והתפילות לא עבדו – את הולכת לעבור חתך חיץ. נכון, זה לא הכי נעים (במיוחד כשחושבים על התפרים שאחרי) – אבל לפעמים החתך יכול להציל אותך מקרע נעים עוד פחות.
"וואו, עשיתי את זה!". אחרי כל הדרמה, מגיע הרגע. הלחיצה האחרונה נלחצת, והתינוק שלך מחליק החוצה. המיילדת מניחה אותו עלייך, והכל נשכח – לפחות עד הפעם הבאה.