אז תקשיבו קטע: התינוק שלי, המתוק שלי , שיהיה בריא, טפו! נרדם בכוחות עצמו מגיל חמישה חודשים. הוא לא תינוק מסכן שחלילה התעללו בו או שחלילה לא נענו לצרכיו. אז איך זה ייתכן?? אשמח להסביר לכם.
לצערי, יש עניין כזה לעשות מהורים שבחרו ללמד את תינוקותיהם הרדמות עצמאית, הורים "לא טובים", הורים ש"נותנים לילד לבכות" או "הורים שלא מתחשבים כי הם רוצים לישון ולא אכפת להם מהילד״, ואני באמת תוהה למה. למה אותם הורים, שבוחרים מסיבותיהם שלהם שלא ללמד הרדמות עצמאית, מנסים לשים תוויות כאלו ואחרות על הורים של התינוקות שכן מרדימים את עצמם מגיל מסויים? למה לשים תוויות על נאותם הורים שגם הם ישנים בזכות המתנה הזו שהעניקו לילדים שלהם וגם לעצמם, הורים שקיבלו את השפיות שלהם ולעיתים את הזוגיות בחזרה?
אני ממליצה לכל הורה שבעולמו יחיה. אם ישאלו לדעתכם, כמובן תסבירו ותגידו, אבל אם לא, נסו פשוט לזכור שהורים אחרים עשו את הבחירה שלהם, בדיוק כמו שאתם עשיתם את שלכם, וזו זכותם כמו שזו זכותכם.
אני ממליצה על ללמד הרדמות עצמאיות כי הצורך של ילדכם בעיני המקצועיות הוא לדעת שיש לו את היכולת כבר להירדם בכוחות עצמו. מחקרים שנעשו הראו שמגיל חמישה חודשים ישנה היכולת הפיזיולוגית להירדם לבד. עד אז אנחנו צריכים לעזור להם, בדיוק כמו שאנחנו עוזרים להם לאכול ובעוד דברים. הורים שואלים: אז למה זה לא קורה מעצמו? הסיבה פשוטה מאד: תארו לכם תינוק שמעולם לא שמתם על הרצפה מהרגע שנולד, שהיה רק על הידיים. האם התינוק הזה ידע שהוא יכול להתהפך? אין סיכוי. איך ידע? רק אם נשים אותו על הרצפה והוא יבין כך שהוא יכול. כך גם עם השינה.
לכן, החל מגיל חמישה חודשים כשאתם ההורים רואים שאותה תלות שעזרה לתינוקכם להירדם עד כה כבר לא עוזרת ואפילו יותר מתסכלת הוא כועס, עצבני ועייף. ובדיוק אז, בעיני, הוא מבקש מכם: תראו לי איך אני יכול להירדם גם לבד, העזרה שלכם כבר לא עוזרת לו כמו פעם. הוא צריך לדעת שהוא יכול להירדם בכוחות עצמו, ואז אתם יכולים להתחיל ללמד אותו. איך? על-ידי זה שתהיו שם עבורו. תחבקו, תדברו, תרימו אותו תלטפו. תעשו הכל כדי להרגיע אותו אם יבכה כי יהיה מתוסכל אבל כשיירגע הניחו אותו במיטה כדי להראות לו: "הנה מתוק אתה יכול גם לבד, אני פה איתך, ואני יודעת ואין לי ספק שאתה יכול גם לבד."
הגיוני מאד שבלילה הראשון תצטרכו להרגיע יותר ולהיות לצידו יותר, כי הוא עדיין לא מודע ליכולת הפיזיולוגית החדשה הזו מאחר שעוד לא אפשרנו לו לנסות. בימים הבאים אתם תראו איך הוא מבין שהיא קיימת, איך היא נרכשת די במהרה. איך הוא נרדם לבד, נרדם מהר, עם חיוך וטון של אהבה. ממש מסובב לכם את הטוסיק המתוק והולך לישון. הוא ילמד לעבור מחזורי שינה ולא לקרוא לכם כדי שתנסו לעזור לו באותה תלות שגם ככה לא עוזרת לו וכמובן שיקום כי צריך לאכול אתם תתנו לו לאכול.
הורים שמלמדים הרדמות עצמאית הם הורים שבחרו בכך כי הם הבינו שהם עונים על הצורך של הילד שלהם. הם עושים זאת באופן הכי מכיל ואוהב שיכול להיות על-ידי זה שהם שם איתו ולא נותנים לו לרגע להיות לבד בתסכול. הורים שהחליטו ללמד הרדמות עצמאית מבינים שילדם דורש משהו אחר מהן כי מה שהיה עד כה, כבר לא טוב בשבילו זה כבר לא עוזר לו. תינוקות שנרדמים עצמאית הם תינוקות שהוריהם פעלו לפי הצורך של ילדם, שלא היה להם ספק שילדיהם זקוקים לו ועובדה שהם צדקו, כי זה עובד.
ובאשר להורים שילדם עדיין לא נרדמים עצמאית, למרות שהגיעו לגיל שאפשר להתחיל. הכל בסדר, אתם מכירים הכי טוב את ילדכם ואם החלטתם שזה לא מתאים לו ולכם אז תלכו עם הלב שלכם ואחרי החלטתכם. אני ממליצה תמיד שכל הורה יפעל לפי הגישה שהוא מאמין בה ולפי מה שהוא מבין שייתן את המענה הכי טוב לצורך הילד שלו, אבל בחיאת, אל תבקרו הורים שהחליטו אחרת. אל תשכו שהם מכירים את הילד שלהם בדיוק כמו שאתם מכירים את שלכם.
הכותבת היא עו"ס MA מדריכת הורים אדלריאנית, מטפלת זוגית ומשפחתית ומנהלת את קבוצת הפייסבוק הגדולה לליווי שינה ללא עלות "המדריך לשינה מתוקה".