בסוף השבוע האחרון, מה שמילא את משבצת "ויכוח ההנקה הלוהט" בישראל היה טורה של דנה ספקטור בשבעה ימים, שהניב ציטוטים שלא במהרה יישכחו. הטור נכתב בהקדשה לחברתה של ספקטור שזה עתה ילדה ומתמודדת עם חבלי הלידה של ההנקה. "ככה זה אצל מתנחלות ההנקה הבוערות, הן רואות בציצים הנוטפים מאחז חשוב, התנחלות ורודה, פיסת הורות קדושה שלא מפנים בשום פנים ואופן, פשוט לא זזים ממעלה דד", כתבה ספקטור והמשיכה; "24 שעות של להיות מקרר אנושי מוכן תמיד"; "בשביל זה המציאו את הקדמה, בשביל שהפטמות שלך לא ידממו ויזלגו ארס צהוב ואת תשבי ותבכי כמו איכרה חסרת ישע במאה ה־18" ועוד שלל חומרי נפץ טקסטואליים. הטור עורר מהומה ותגובות רבות ברשתות החברתיות.
את הטקסט הבא קיבלנו מאם מניקה. היא מפנה אותו לעינב, חברתה הכי טובה שצפויה ללדת בקרוב, ומקדישה אותו גם לעדי, אותה חברה ואם טרייה של דנה ספקטור. ולכולנו בעצם.
עוד בתשעה חודשים:
>> גילתה שהיא בהריון ביום הלידה וילדה תאומות
>> לא תאמינו מה הטיפ של האמא הזאת לבטן שטוחה אחרי לידה
>> ילידי שבוע 23: הרופאים לא נתנו להם סיכוי, הם הוכיחו אחרת
"אל תתאבדי על הנקה" זה משפט של אמהות שמחפשות להשקיט את מצפונן
יהיו מסביבך הרבה שיגידו שאת צריכה להניק "רק אם זה עושה לך טוב" ושבכלל, "אל תתאבדי על זה" אם זה "סיוט מסויט". אולי זה נכון ואולי לא, רק קחי בחשבון שאותן אמירות הן לרוב מפי נשים שלא הניקו שאולי מחפשות להשקיט את מצפונן דרכך. שלא יעבדו עלייך. אימא מניקה תאמר לך חד משמעית שזו חתיכת משימה. *לרגעים* היא אולי אפילו כרוכה בסבל, רחמנא ליצלן. אבל אימא-מניקה תוסיף ותאמר באותה הנשימה שמדובר בחוויה הכי מעצימה שחוותה ודווקא ההתמודדות עם הקושי היא שצורבת את החוויה כחיובית בסופו של דבר.
אימהות טרייה (וגם הנקה) כרוכה בלא מעט דמעות. בשלב הראשון זה ההורמונים. בשלבים שלאחר מכן, זה החיים. תעצמי את העיניים ותחשבי על הקשר המשמעותי ביותר שאת מכירה, הקשר שלך עם עם אימא שלך. אימהות, כמו כל קשר אמיתי, היא רכבת הרים ויש בה עליות ומורדות. אבל מה שמגדיר מערכות יחסים בסופו של יום, זו דווקא היכולת לשרוד את המורדות. אפשר לעבור הלאה עם פרוץ כל משבר, אלא שאז אין מדובר במערכת יחסים, אז מקובל לקרוא לזה סטוץ. במובן הזה אימהות היא אכן השרדותית, בייחוד בהתחלה. זה קשה, אבל הנקה לא קשורה לזה ואם כן, אז הקשר הוא הפוך. הנקה עושה סדר בהורמנים באופן שדווקא עוזר בהתגברות על דכאון. שתדעי.
פורמולה ממש לא מבטיחה לך את האפשרות לישון
ועדיין, זה לא פשוט. התינוק לא מפסיק להתעורר בלילות ואת רק רוצה לישון לילה אחד כמו פעם (תכף נגיע לעניין החיים האלו שהיו לך פעם). אני מאחלת לך שתכנסי לסטטיסטיקה הנכספת של התינוקות הנינוחים שישנים לילות מלאים מהחודש הראשון. חשוב שתדעי שעל פי הערכות גסות מדובר בכ-5%. השאר בוכים. לפעמים צווחים. עם או בלי הנקה. ויש להם איזה דפוס שינה משונה שמורכב מכמה מנוחות (שינה פוליפאזית), שלא עולה בקנה אחד עם התוכניות שלך להסתער על העולם בבוקר שלמחרת. אולי הבעיה היא בכלל בעבדות המודרנית? מכל מקום, שתדעי שפורמולה ממש לא מבטיחה לך את האפשרות לישון. אם תחליטי להניק לעומת זאת, שתדעי שהנקה בשכיבה דווקא כן.
הנקה מאלצת אותך להתמודד עם השינוי בסדר העדיפות החדש שלך
תשעה חודשים תכף מאחורייך, על השלושה הבאים מוטב אם תסתכלי כהמשך ישיר של ההריון. תזכרי שלמדוד קושי כשאת בעין הסערה – ולפעול על פיו – זו חוכמה מאוד קטנה. לשבור, לפרק, למצוא תחליף (ולא רק במובן של פורמולה) זה הפתרון הפשוט. היכולת להתעלות מעל לקושי הנקודתי ולראות קדימה היא ה"גליק" הגדול. הכל זמני והכל חולף, את תעברי גם את זה. תיזכרי בכל אותם אירועים בחייך ותביני, שכאב גדול מסוג החמצה או חרטה, הוא לא על קשיים שצלחת אלא דווקא על מה שלא עשית. על אותו משקל אגב, אני לא מכירה אם שהתחרטה על שהניקה, אבל דווקא שמעתי על כמה שהתחרטו על שלא הניקו.
תירגעי – גם בהנקה – תוכלי לשתות קפה ויין ואפילו לאכול סושי
אני רוצה להרגיע אותך, שאם תחליטי להניק, את תוכלי לשתות קפה ויין, אפילו לאכול סושי. את יכולה לעשות הרבה דברים שכל מיני 'מומחים' ויודעי דבר יגידו לך שאסור לך. מה שאת לא תוכלי לעשות, אם תחליטי להניק, זה להעמיד פנים ששום דבר לא קרה. בעניין אחר לגמרי, מכירה את הילדים המפונקים האלו בסופר, שנשכבים על הרצפה רק כי לא קנו להם ממתק? לעזאזל, לא לימדו אותם לדחות סיפוקים? אלו הם ילדי פסטיגל 2014, יצורים קטנים ואנוכיים ש"מתים על עצמם"!
יש נשים שלא מניקות כיוון שהן "מסרבות להקריב את השדיים שלהן" לטובת העניין. הן לא שטחיות ולא אנוכיות, הן סתם בורות. חשוב לי שתדעי ששינויים במבנה השדיים הם בעיקר עניין של גנטיקה, גיל ושינויים והריונות (לא ההנקה). אגב, אנרכיסטיות מספרות שהנקה ממושכת דווקא עוזרת להלחם בכוח המשיכה ואפילו עשויה להפחית את הסיכויים לחלות בסרטן השד. אבל בואי נתמקד בדברים החשובים. יפה שלי, אני אוהב אותך גם עם שדיים נפולים.
את לא חייבת אקססוריז להנקה – זה רק פיצוי
לגבי הזוגיות, שניכם תהפו בקרוב להוריו של צרכן קטן ורציני של אנרגיה. בטווח המיידי, סביר שמערכת היחסים שלכם תשקף את השינויים שעובר כל אחד מכם ותשתנה בעצמה. גם זה אלוהים שישמור, עשוי להיות לא קל. באותה נקודה קריטית, יהיו שיספרו לך שההנקה מובילה לגירושין ואולי אפילו יגבו את זה בסיפור האישי שלהם. האמת היא, שאלא אם את מניקה את השכן*, הקשר בין השניים זניח. אגב, במאתיים השנים האחרונות שיעור ההנקה הלך וירד ואיתו דווקא גבר אחוז הגירושין כך שיתכן והקשר הוא דווקא הפוך, אבל אני לא אבלבל אותך עם עובדות. באשר לחלוקת הנטל בין בני הזוג, אמהות טרייה מתמצית בהנקה, בדיוק בגלל שזה לא רק אוכל. לכן, אבהות אי אפשר "לסגור" ביכולת לתת בקבוק. מוטב לו, לגבר שלצידך, שימצא לו מקום ראוי יותר ושוויוני בתא המשפחתי שאתם בונים. זה לא פשוט אבל אפשרי. שוויון מהותי את בטח יודעת, הוא בדיוק מתן משקל לשונות רלוונטית.
אישה מניקה היא לא קורבן
ולך גב' ספקטור, במילה אחת – לכלכת. בעוד כמה מילים, את יכולה לגחך, אבל העובדה שישנן נשים מניקות 24/7 היא אכן מושא לקנאה. הכתיבה שלך, שמחביאה הרבה מן האשם, היא עוד אחת מן ההוכחות לכך. ועוד אלף מילים לסיום בתמונה המצורפת, כדי שתווכחי שבעולם לייקים-דו ממדי אפשר להיות מאגניבה ומניקה גם יחד. זה פשוט ממש לא העניין. העניין הוא, שבעולם האמיתי יודעים כל אם ואב עבריים שהורות מסמלת את סוף עידן ה"סלפי". דווקא את, עם זוג הביצים שנתברכת בו והכמיהה העזה לימי הרווקות ההוללים ולחופש, יכלת להקים טיעון רציני בדמות "למה לא להביא ילדים עולם". אולי אפילו היית זוכה בכמה נקודות. להחביא את הקושי הזה מאחורי הנקה, שדווקא עוזרת בפתרון הקונפליקט – זו החמצה אמיתית.
* תודה לסיון טמיר משגב על "נוהל הנקת שכנים".