לאט לאט הם יוצאים מהצללים ומודים על פשעיהם. אנשים שהיו בלב המאפליה ואומרים עכשיו, "עשיתי דברים רעים, הם אני לא רוצה יותר", או "אני מצטער שהייתי שותף להקמה של גוף מרושע". על מי אני מדבר? על אנשים שעזרו למפלצות כמו גוגל ופייסבוק להגיע ליכולות פסיכיות תרתי משמע, וראו מבפנים את מה שקוראי הטור הזה קראו בשנים האחרונות: איך מנצלים את חולשות האישיות והמוח שלנו בשיטות אכזריות וחסרות מצפון, ומאלצים אותנו, כמו ג'אנקיז של סמים, לוותר על כל מה שחשוב לנו לטובת עוד כמה דקות שימוש שנצברות כדולרים במאזנים של החברות האלה. בשבוע שעבר דיברנו על התחרות ביניהן, אבל השבוע קרה משהו דרמטי במיוחד. 

"הייתי מהמשקיעים הראשונים בגוגל ובפייסבוק, ואני מתחרט על כך - יצרתי מפלצת" כתב השבוע רוג'ר מק'נמי משקיע הון-סיכון מוכר. הוא מודה ששתי החברות, ששולטות היום באינטרנט, "משחקות עם המוח של הגולשים באגרסיביות", ומשתמשות בטכניקות מתעשיית ההימורים כדי לגרום להם להתמכר למוצרים ולשירותים שלהן. לדבריו, פייסבוק וגוגל הפכו ל"מפלצות" שמנסות לגרום לאנשים להתמכר "כמו הימורים, ניקוטין, אלכוהול או הרואין" ו"גורמות נזק אדיר לחברה, לדמוקרטיה ולכלכלה".

"פייסבוק וגוגל יוצרות אושר בטווח הקצר, עם שורה של השפעות שליליות בטווח הארוך", כותב מק'נמי. "חברות האינטרנט הגדולות יודעות עליכם יותר מכפי שאתם יודעים על עצמכם, וזה נותן להן כוח עצום לשכנע אתכם לעשות דברים שמשרתים את האינטרס הכלכלי שלהן. פייסבוק, גוגל ואחרות מתחרות על תשומת לבו של הצרכן, מחזקות דעות קדומות ומפחיתות את מגוון הרעיונות שאליהם כל אחד נחשף. הנזק גדל עם הזמן. האשמה נעוצה במודלים העסקיים של הפרסום שגורמים לחברות לנסות לקבל את תשומת הלב בכל מחיר ולפרוץ לנו למוח".

הוא לא לבד. טריסטאן האריס היה מנהל מוצר בכיר בגוגל, היה במסלול ההמראה הנכון, אבל יום אחד קם והתפטר. בהרצאה שנתן לפני שנה ב-TED התברר למה. הוא קוראת למפתחים להפסיק לפתח טכנולוגיה שמטרתה לבזבז את הזמן של המשתמשים – כמו שהוא עשה כשהיה בגוגל – אלא לפתח טכנולוגיה שמכבדת את זמנם וצורכת כמה שפחות ממנו.

למי יש יותר גדול?

אבל בזמן ששני הג'נטלמנים האלה מתכסים בחרטה ומודים במה שאנחנו כבר הצבענו עליו מבחוץ, קורה משהו דרמטי: גוגל הכריזה מלחמה מחודשת על הפיד של פייסבוק, והשיקה בימים האחרונים את הפיד שלה. יש בו חדשות ולינקים, גם הוא רוצה לשאוב את זמננו וכמה שיותר תשומת לב, אבל את התובנות האישיות עלינו שיאפשרו לה ללכוד את תשומת הלב שלנו, גוגל לא שואבת מתוך ההתנהגות שלנו מול החברים. זה השטח של פייסבוק. לגוגל יש הרים של מידע אישי עלינו משנים של חיפושים, מייל, מפות, יוטיוב וכו'. מי ינצח? ומה עדיף לנו? שנייה. בואו נדבר קצת על מין.

מסתבר שגברים מודאגים מאוד מגודל האיבר שלהם. למה אני הולך למין? כי מיניות, על המבוכות והדאווינים שבה, היא נושא נהדר לגלות בו את הפערים בין מה שסיפרנו לעולם, בין מה שחשבנו על עצמנו ובין המציאות. היא וחלון הצצה מושלם לפחדים ולחרדות. האם לחרדות של הגברים יש סיבה מוצדקת? לפי גוגל, ממש ממש לא. גברים מחפשים מידע על גודל האיבר פי 170 מנשים, שמוטרדות מהעניין הזה הרבה פחות. ואם נשים כבר בודקות על גדלים, אז 40% מהתלונות של נשים דווקא טוענות שזה גדול מדי. אגב, רק 1% מהגברים מחפש דרכים להקטין. למה זה רלוונטי? כי זו דוגמה מושלמת לעומק המידע והתובנות שיעזרו לגוגל להילחם בפייסבוק, להבין לעומק מה מפעיל ומה מדליק כל אחד מאיתנו, ואיך לשלוף בעזרתו את תשומת הלב שלנו.

מה אפשר ללמוד מפורנו

הנתונים האלה עולים מהמחקרים של המדען האמריקאי סת' סטפנס-דווידוביץ', שניתח את השאלות שאנשים שואלים בכל הנושאים בעולם – בריאות, מחלות נפש, מיניות, דת, יחסים - והיום הוא מאמין שגוגל מחזיקה את המידע הכי חשוב שנאסף אי פעם על התודעה האנושית. בענייני מיניות, למשל, ייתכן שגוגל מסוגלת להבין את בני האדם לעומקים שפייסבוק לא, כי אנשים מתנהגים ליד חברים אחרת לגמרי מכפי שהם לבד.

מה שיעור הגברים ההומוסקסואלים בחברה? תשכחו רגע מה-10% שנטבעו במוחנו על ידי קיינס בשנות ה-50. סטפנס-דוידוביץ' מצטט סקרים עדכניים בארה"ב שמדברים על 2.5% במדינות השמרניות בארה"ב, לעומת 5% במדינות הליברליות יותר. למה הפער הגדול? אפשר לומר שההומוסקסואלים מעדיפים לעבור ולגור במדינות פתוחות יותר. זה נכון, אבל האם זה מסביר פער כל כך גדול? בואו נראה מה גוגל אומר על זה. לדברי סטפנס-דוידוביץ', מסתבר ששיעור החיפוש של פורנו שמיועד להומואים קרוב מאוד ל-5% גם במדינות השמרניות. ברור שזה מדד בעייתי, אבל הוא מלמד שבמדינות השמרניות לא מעט אנשים חיים בארון – חוץ מאשר מול גוגל, שרואה אותם דרך הארון. הוא, ובנות הזוג שלהם, שחושדות. ולכן החיפוש "האם בעלי הומו?" הרבה יותר פופולרי במדינות האלה. את כל האינפורמציה הזו - יש לגוגל.

האם טוב לנו שהפידים של גוגל ושל פייסבוק יתחרו זה בזה? בגדול, תחרות זה טוב ומונופול זה גרוע. אני יכול לאכול רק ארוחת צהריים אחת ביום, ומצדי שיתחרו עליה 20 ספקים. בסוף, אני אוכל ארוחה אחת. אבל כאן התחרות היא לא על כסף, אלא על הזמן הפנוי שלי. האם אני רוצה יותר ממתחרה אחד טוב? מה יקרה? האם את 50 הדקות שאני מעניק היום בממוצע לפייסבוק, אני אחלק בינו ובין גוגל? או שברגע שתתפתח תחרות אגרסיבית עוד יותר בין פייסבוק ובין גוגל, הן תשאבנה מאיתנו שעות ארוכות מדי יום?

אין לנו שום אינטרס לרצות בתחרות כזו בין גוגל ופייסבוק. כבר עכשיו יש להן כוחות על, כמו להסיט את העיניים שלנו מהכביש. המסקנה צריכה להיות, אני לא רוצה לעודד אתכם להתחרות אחד בשני, אני לא רוצה להציע לכם את המוח שלי ואת הזמן שלי, כדי שתלמדו איך אפשר לשלוף את תשומת הלב שלי. במקום להתקין את האפליקציה של גוגל, זה הזמן למחוק גם את האפליקציה של פייסבוק מהמכשיר.