NEXTER

דרור גלוברמן חזר לבית הספר - וגילה הפתעה נעימה

בבית הספר ליאו בק בחיפה כבר אין אולם מוזנח כמו שמגיש next זוכר מלפני 20 שנה. עכשיו זו ספרייה ענקית, שבה תלמידים יושבים ולומדים בקבוצות עם מחשבים וסמארטפונים - ואפילו לא מתפתים לגלוש לפייסבוק

next | פורסם 13:58 11.01.18 

שנה גודל אות

אחד הזכרונות החזקים של דרור גלוברמן מימי לימודיו בבית הספר ליאו בק בחיפה הוא "המסעדה" - אולם ענק ומוזנח בין הכיתות ששימש בעיקר למכות.

היום, 20 שנה מאוחר יותר, "המסעדה" נעלמה. במקומה נכנס דרור עם צוות התוכנית next למה שנראה כמו הכלאה בין ספרייה לחדר ישיבות בחברת הייטק, עם רצפת פרקט, שולחנות, כיסאות וספות. התלמידים יושבים בקבוצות, עם מחשבים וסמארטפונים פתוחים - ולומדים יחד.

"זה לא מזכיר שום דבר ממה שהיה פה", אומר דני פסלר, מנכ"ל מרכז החינוך (לשעבר, שסיים את תפקידו מאז הצילומים) שהיה מורו של דרור. "כך צריך לבנות את בתי הספר של העתיד: לא עם קירות. הרבה יותר גמיש, מחיצות נעות. לאפשר לבית הספר לשאול את התלמידים שאלות גדולות ולתת להם לחפש את התשובות. ילדים בסביבה כאוטית מוצאים את הסדר בעצמם, הם לא צריכים אותנו".

הביקור של המגיש בבית הספר בו למד הוא חלק מניסיון שלו להבין מה עושים בבתי הספר בישראל כדי להתאים את עצמם לעידן המודרני, שבו מידע מחפשים בגוגל ולא בספרים ויותר ויותר מקצועות נמחקים ומוחלפים תוך תקופה קצרה.

"מגיל 3, הילדים נכנסים לגוגל ויודעים פחות או יותר כמוני", אומרת פרופסור דנה קריב, סגנית נשיא לפיתוח יוזמות גלובליות במכללה למנהל. "אני מאמינה במודל אחר: מילת המפתח היא איפשור - לייצר הרבה מאוד תשתיות, הרבה מאוד פלטפורמות, שאתה בעצם אומר לבן אדם 'הנה, אלו הכישורים, אלו המיומנויות, אני יכולה לעזור לך. המתכונת הזו שאני מדברת והם יושבים פאסיביים - לא הולכת יותר".

דרור מתקשה להאמין. הוא שואל את התלמידים בליאו בק אם הם באמת יושבים בלי מורים, מול מחשבים וסמארטפונים מחוברים לאינטרנט, ולא מתפתים פשוט לבזבז את הזמן ברשתות חברתיות.

"פה מתאפשר לך להיות בטלפון, במחשבים, לחפש באינטרנט את החומר שאתה צריך, להבדיל מכיתה שאתה צריך לסגור, לחפש בספר ולהיות בשקט", אומר אחד מהם. "זה תלוי בך - אם אתה לא עובד אתה נכשל בסופו של דבר", אומר אחר. "יש לנו גם מבחנים, ואז מי שלא עובד רואים את זה במבחן שהוא מקבל ציון נמוך".

דבר אחד שהתלמידים מראים לדרור הוא אפליקציה שהם עובדים איתה, בשם פאדלט. בפאדלט כל אחד כותב את מה שהוא חושב לגבי נושא הלימוד בפתקים על המחשב. "זה הרבה יותר נוח", אומרת תלמידה. "בכיתה המורה מדברת, ואז כל אחד צריך להצביע ולחכות שיתנו לך וכולם צריכים להקשיב, וכאן כל אחד יכול להביע את הדעה שלו ולא צריך לחכות שיתנו לזה אישור, וככה אפשר ללמוד הרבה יותר בקלות מכולם".

בבית ספר אחר שדרור נסע לבקר בו אין בכלל תלמידים. גם לא כיתות. המורה חוי קסטל, מנהלת "בית ספר נט" - בית ספר וירטואלי לילדי השליחים של חב"ד בעולם - עושה הכל מביתה, על גבי מסכי וידאו. התלמידים שלה - בגילאי בית ספר יסודי וחטיבת ביניים - מתחברים ללימודים כל יום מ-9 עד 3, ולא חשוב באיזה אזור זמן הם נמצאים, ולומדים יחד.

"הכלי שבאמצעותו הם לומדים - דרך המחשב - מחייב אותנו לקחת את החדשנות גם לתכנים וגם לאופן הלימוד", היא אומרת. "המורים שלנו מאוד יצירתיים ומכינים שיעורים מאוד אטרקטיביים, שבעצם מלמדים את התלמיד איך להיות המורה של עצמו. הם נותנים לו את הכלים והוא הולך עם זה ללמוד ולהחכים בעצמו".

גם במכללה למנהל, כאמור, עובדים בצורה דומה. "כל הלמידה החדשה הזו מקנה להם את היכולות והכישורים האלו, והם יוצאים החוצה מצוידים בהרבה מאוד ידע, הם ברי תעסוקה הרבה יותר מכל אחד אחר", אומרת קריב. "לדור הזה חשוב מאוד לייצר רוח כזאת, חשיבה, יכולות, שהם יוכלו ליהנות מהם אחר כך".

כך למשל, מייסד אפליקציית התשלומים פייבוקס, אודי ליברמן, ויונתן הופמן, מנכ"ל מון ראן, המייצרת מכשיר במשקל קילו וחצי שמאפשר לרוץ ולהתאמן בבית בעזרת אפליקציה המתקשרת עם חיישנים המשולבים במכשיר. שניהם בוגרי המכללה, שהתחילו את החברות שלהם במהלך הלימודים - וכיום משמשים מנטורים לדור הבא של יזמים במכללה.

"העולם משתנה בקצב אדיר. הרי הם ייצאו לעולם שאנחנו בכלל לא מכירים ולא מסוגלים בכלל לדמיין אותו", אומר פסלר. "הם יצטרכו מיומנויות של השתנות מתמדת, הסתגלות לשינויים. לכן בית ספר שבאמת רוצה לסייע לילדים שלו להתמודד בעתיד עם עולם כל כך משתנה - חייב לנסות לאמן אותם בשלב צעיר, בית הספר התעשייתי, שנכנס למסגרות של המאה ה-18-19 - הפרונטלי, הפס-ייצור - זה נגמר, הלך".