למרות שהטכנולוגיה מתקדמת ללא הפסקה וכל רעיון דמיוני משתלב עד מהרה כמעט בכל מקום והופך לנלחת הכלל, עדיין נותרו גם לא מעט אגדות אורבניות ומיתוסים שגויים לגבי טכנולוגיות שונות, להם מאמינים לא מעט. האם מחשבי המק באמת חסינים מווירוסים? מה ההבדל בין מסכי LED ו-LCD והאם ריקון סל המחזור באמת מוחק את הקבצים לעד? אספנו עשרה מיתוסים שכאלו וחזרנו עם מסקנות חד משמעיות.

1. ריקון סל המחזור מוחק את הקבצים לעד

פח זבל עם טיוטות (צילום: svanhorn, Istock)
כמו שמסמך שזרקתם עדיין נמצא אי שם במזבלה|צילום: svanhorn, Istock

מחשבנו האישי הוא מבצרנו. עם הזמן, אנו אוגרים בתוכו לא מעט קבצים שאנחנו לא באמת צריכים: תוכנות שאינן שימושיות, מסמכים שאינם רלבנטיים או תמונות שאנחנו לא בדיוק רוצים להיזכר בהן. רובנו נוטים לחשוב כי ברגע שאנחנו גוררים קבצים אל סל המחזור ומרוקנים אותו, הם נעלמים כלא היו - אך למעשה, הטענה שגויה מיסודה.

אמנם, ריקון סל המחזור "מעלים" את הקבצים ומוסיף מקום פנוי בדיסק הקשיח - אך למעשה, פעולת המחיקה מוחקת רק את הרישום המתעד ב"אינדקס" של הדיסק את מיקום הקובץ השלם על מנת להבהיר לו שהוא יכול לנצל את אותו מקום לקובץ חדש. אך עד שלא ייכתב מידע חדש על אותו מקום, כל האקר יכול בקלות לגשת לקבצים ש"נמחקו" ממנו. גם למחשבי Windows וגם למחשבי מק מוצעות המוני תוכנות - רובן חינמיות - שמסוגלות לשחזר קבצים או כאלו שיוודאו כי המידע נמחק ולא ישוחזר.

2. מסכי LED ו-LCD משתמשים בטכנולוגיות שונות

טלוויזית LED של סמסונג (צילום: David Becker, GettyImages IL)
אז זה גם LCD וגם LED?|צילום: David Becker, GettyImages IL

השאלה "איזה מסך זה? LCD או LED?", נשאלת על ידי רבים בעת קניית טלוויזיה חדשה או בביקור אצל חברים שברשותם טלוויזיה מתקדמת. רבים נוטים לחשוב כי שני סוגי המסכים הנפוצים ביותר, LCD ו-LED, משתמשים בטכנולוגיות שונות ומכאן גם שמם שונה.

קרוב לוודאי שזהו המיתוס הגדול ביותר, היות ושני המסכים משתמשים בדיוק באותה טכנולוגיה (LCD), כך שניתן לומר כי הם זהים כמעט לחלוטין. ההבדל היחיד ביניהם הוא האופן בו מוארת התמונה - מסך ה-LCD ה"רגיל" מואר באמצעות נורות ניאון, ואילו מסך ה-LED משתמש בנוריות LED על מנת להאיר את התצוגה. זה ההבדל היחיד.

3. אתם תדעו בדיוק מתי אתם מקבלים וירוס

מתקפת סייבר על ישראל: כך תתגוננו (צילום: קספרסקי)
אילוסטרציה|צילום: קספרסקי

אחד הדברים שאיפיינו את "טכנולוגיית ימי קדם" הוא הווירוסים הנפוצים והקלות בה ניתן היה להבחין כאשר המחשב נדבק בוירוס. קבצים חסרים, איטיות מסוימת וקושי לבצע פעולות פשוטות היו רק חלק מהתהליך. אך עם התקדמות הטכנולוגיה, גם הוירוסים ותוכנות הריגול למיניהם למדו להסוות את עצמם טוב יותר ולהקשות על המשתמש להבחין בהם.

במילים אחרות: אל תצפו להבחין בגולגולת צוחקת על המסך שתודיע לכם שנדבקתם. למעשה, הווירוסים של היום כה מתוכחמים, עד שאפילו אם יחפש אותם, סביר שהמשתמש עדיין לא יידע שהוא נדבק בהם. הסיבות למעבר לווירוסים מוסווים יותר הוא שינוי אופי פעילותם - מתוכנות שמטרתן להזיק למחשב לכאלו שמתמקדות בפעילות ארוכת-טווח, כגון גניבת מידע, שליחת דואר זבל ואפילו תקיפת מחשבים אחרים. אנטי וירוס מעודכן, כבר אמרנו?

4. סגירת יישומים משפרת ביצועים במכשירי האנדרואיד

אם אתם ממשתמשי אנדרואיד, אתם ודאי מכירים את התופעה של אפליקציות רבות המופעלות לכאורה ברקע ותופסות זיכרון עבודה (RAM). פעמים רבות המליצו לנו להשתמש במנהל משימות (Taks Killer) ש”יחסל” את האפליקציות שאיננו משתמשים בהן כרגע, בטענה כי הן גורמות לזלילת סוללה מגוברת. אבל הטענה הזו לא ממש נכונה.

מערכת האנדרואיד המודרנית בנויה כך שהיא יודעת לנצל את משאביה עד תום - כלומר: במידה והיא מזהה כי יש זיכרון פנוי, היא לא תוריד אפליקציה מהזיכרון, גם אם היא נסגרה על ידי המשתמש. במקום זאת, היא תמשיך "להחזיק" אותה, כדי לאפשר דווקא פעולה מהירה יותר במקרה של פתיחת האפליקציה מחדש, בעזרת שליפת הנתונים מהזיכרון המהיר ולא מהאחסון הפנימי האיטי יחסית.

יתירה מכך: סגירת אפליקציות "בכוח" גורם דווקא לבזבוז סוללה, שכן אפליקציות אלה מנסות להיפתח מחדש שוב ושוב, וכך המעגל האינסופי לא נפסק. הפעמים היחידות שכן יש להשתמש במנהלי המשימות ובאמצעותם “להרוג” אפליקציות, הם מקרים בהם אנו יודעים כי אפליקציה מסוימת ממשיכה לגזול משאבים רבים כאשר היא פעילה ברקע, על ידי גלישה באינטרנט ופעולות אחרות המכבידות על המעבד. לכן, אין להשתמש כלל וכלל במנהלי המשימות ופשוט לתת למערכת לעשות את העבודה.

5. סוללות נטענות כדאיות יותר מאשר מתכלות

סוללות (צילום: אימג'בנק / Thinkstock)
אילוסטרציה|צילום: אימג'בנק / Thinkstock

לא מדובר כאן במיתוס, אלא במחשבה שגויה שרובנו נסחפים בה. ההנחה היא כי אם נרכוש סוללות נטענות, נחסוך מאות שקלים בשנה על סוללות מתכלות, האמנם?

הבעיה העיקרית היא בסוללות הנטענות, אשר לרוב משתמשות בטכנולוגיית הניקל-מטאל או ניקל-קדמיום, ועם הזמן מאבדות מכוחן, במיוחד בעת אחסון. גם בשימוש קצר, היעילות של הסוללות הנטענות מתקצרת משמעותית בין הטענות ובפועל הן לא מצליחות להחזיק זמן רב מידי גם בגאדג’טים ובמוצרים שלנו. כך נוצר מצב שבכדי שנוכל להשתמש בפועל במכשירים זוללי סוללות כמו מצלמות דיגיטליות, פנסים ועוד, אנו נדרשים לרכוש סוללות איכותיות.

בעיה נוספת בסוללות הנטענות היא שהשארתן זמן רב ללא הטענה, מקצרת את אורך החיים שלהן באופן משמעותי.

6. מחשבי מק לא יכולים להידבק בוירוסים

MacBook Air 2013 (צילום: מתוך instagram,  יחסי ציבור )
לא חסין לווירוסים. מקבוק של אפל|צילום: מתוך instagram, יחסי ציבור

אחת הטענות הנפוצות של שמשתמשי מחשבי המק (mac) של חברת אפל, כאשר הם מנסים לשכנע משתמשי PC של מבוססי חלונות בעליונותם, הוא שהמחשב חסין מסוסים טרויאניים, רוגלות ושאר "מזכרות". ייתכן ובעבר הדבר היה נכון, אך כיום גם מחשבי המק יכולים להידבק בקלות, על אף "הגן הסגור" (מגבלות על יכולות של תוכנות צד שלישי) שמכתיבה אפל.

המושג "וירוס" יכול למעשה להתבטא בשלל וריאציות וסוגים, כמו לחיצה על קישורים לא מוכרים או התקנה של יישום לא מוכר שמסוגל, כפי שכבר הזכרנו, להסוות את עצמו היטב - כך שאף מחשב לא יוכל להתגונן בפניו. מעבר לעליית התחכום של הווירוסים, גם להתרחבות חוג משתמשי המק יש חלק בדבר - כל עוד מדובר היה באחוזים בודדים, לא השתלם להאקרים להשקיע בחיפוש פרצות. עתה, כאשר המחשבים של אפל מחזיקים בקרוב ל-10% מנתח שוק המחשוב במדינות רבות, חיפוש הפרצות בהם הפך ל"כדאי" יותר מבחינת התמורה הפוטנציאלית.

מקרה ידוע של וירוס במחשבי המק אירע בשנת 2012, כאשר סוס טרויאני תקף אלפי מחשבי מק, מקרה שבעקבותיו נאלצה החברה להחליף את הקמפיין הפרסומי שלה שהשתמש בטיעון השחוק כי מחשביה חסינים.

7. תוכנות מסוימות מסוגלות להאיץ את המחשב

כשמדובר במחשב - כולנו רוצים את הטוב ביותר. היפה ביותר, החזק ביותר והכי חשוב - המהיר ביותר. רובנו נוטים לחשוב כי ניתן לחסוך לא מעט כסף על חומרה ולהתקין על המחשב האישי שלל תוכנות הניתנות להורדה בחינם ומתיימרות להאיץ את מהירות המחשב שלנו. אך למעשה, המיתוס הזה שקרי מיסודו והגיע הזמן להעמידו על מקומו: אף תוכנה חיצונית לא תוכל להאיץ את המחשב שלכם - גם לא תוכנה בתשלום. במקרה הטוב, היא אולי תגרום לשחרור של מעט זיכרון תפוס ותמנע מיישומים לעלות בהפעלתו ותו לא. נגדיל ונאמר כי לא מעט תוכנות שמתיימרות להאיץ את המחשב יכולות אף לגרום נזק חמור יותר מהתכנון המקורי שלהן, במידה ומחקו הגדרות אישיות מתוכנות שונות. במילים אחרות: רוצים מחשב מהיר? תשדרגו.

8. מותר להשאיר את המחשב הנייד מחובר כל הזמן לחשמל

מחשב נייד (צילום: Thinkstock)
נתקו אותו מדי פעם. אילוסטרציה|צילום: Thinkstock

כיום, לא מעט משתמשים מעדיפים לרכוש מחשב נייד על פני מחשב נייח ומשאירים אותו על השולחן בבית, מחובר כל הזמן מחובר לחשמל. אולם לצערנו, הבעיה עם מחשבים ניידים היא הסוללה. למרות שכיום, המחשבים המודרניים יודעים להטעין את הסוללה בצורה חכמה ומונעים ממנה להתחמם (וחלילה להתפוצץ) בשל טעינת יתר, אט אט אורך החיים שלה מתקצר. מלבד זאת, בזמן טעינה המחשב מתחמם עוד יותר, מה שמחמם את השולחן והסביבה בה הוא נמצא וגורם גם להאטת הביצועים וקיצור אורך החיים שלו.

הפתרון הוא להשתמש במחשב נייד בצורה בה הוא מיועד לעבוד - לנתק אותו מהחשמל מפעם לפעם, לרוקן את הסוללה בזמן השימוש בו ולאחר מכן להטעין אותה. לחילופין - בפעם הבאה לרכוש מחשב נייח, שמסוגל לשרוד יותר שנים ואף מאפשר שדרוגים בקלות לאחר הקנייה כדי להתאים אותו לעתיד.

9. כרטיסי זיכרון מהירים יאיצו ביצועים במכשיר

כאשר רוכשים כרטיס זיכרון - בין אם זה לטלפון החכם או המצלמה - תמיד עדיף כי הוא יהיה מהסוג המהיר יותר, כלומר Class 10 (כאשר מספר גבוה יותר = זיכרון מהיר יותר). הדבר נכון לכל סוג כרטיס זיכרון. אמנם, הכרטיס המהיר יאפשר למכשיר לשמור נתונים מהר יותר, אבל זה לא אומר כי הוא יאיץ את מהירות המכשיר או יגרום למצלמות לצלם מהר יותר.

במכשירי האנדרואיד, כרטיס הזיכרון משמש כזיכרון נוסף, עליו נשמרים תמונות, קבצים שונים (כמו הודעות וואטסאפ) והורדות שאנו מבצעים מהרשת. לכן, ברוב המקרים הטעינה של המערכת והיישומים השונים מתבצעת מתוך זיכרון המכשיר ולא מתוך הזיכרון החיצוני. העדפה לרכוש כרטיס מהיר היא בעיקר בזכות העברת קבצים מהירה יותר, העתקה מהירה יותר ממקום למקום - אבל בטח לא בגלל שיפור ביצועים שלא תרגישו.

10. מפעילות האינטרנט עוקבות אחריכם

האינטרנט מאפשר לנו לעשות לא מעט ולכאורה באנונימיות מוחלטת. אולם קיימת דעה כי ספקיות האינטרנט שלנו (ISP) מסוגלות לנטר ולעקוב אחר פעילותנו כאשר אנו גולשים דרכן, שכן כל הנתונים שלנו עוברים דרך שרתיה.

האמת היא שיש לספקיות יכולת שכזו, אבל אף אחת מהן לא תעשה זאת, הן מסיבה כלכלית ועלויות הקמה גבוהות והן מסיבה של חדירה לפרטיות. אבל זה לא אומר שהגלישה היא באמת אנונימית. למעשה, כשאנו גולשים באינטרנט יש לנו מזהה שהולך איתנו לכל מקום, וזוהי כתובת ה-IP שלנו. כאשר ישנו חשד לעבירה כלשהי, ניתן לזהות אותנו לפי כתובת זו, הנרשמת הן אצל ספקית האינטרנט והן בכל אתר שגלשנו אליו.

צריך גם לזכור כי המשטרה יכולה לחייב ספקית אינטרנט לספק לה פרטים אלה כדי להצליב מידע, כך שאם הראש הקרימינלי שלכם תכנן משהו - כדאי שתחשבו שוב.