עדי וברוך המגדירים את עצמם "זוג מעורב", נשואים שנתיים והורים לילדה בת שנה. ברוך, ממוצא אתיופי, כבר התרגל למבטים שננעצים בו בכל פעם שהוא צועד ברחוב יחד עם אשתו ובתו ו"לבעיות" שצצות כשהוא מבקש להיכנס למקומות מסוימים. אך ביום שבת האחרון, כשאשתו רצתה לחגוג לו יום הולדת במועדון בדרום הארץ, הם חוו חוויה לא נעימה עד כי השניים החליטו שהם לא יכולים לשתוק יותר.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
השניים יצאו לנפוש באילת בכדי לחגוג את יום הולדתו של ברוך. רגע לפני סיום החופשה החליטו בני הזוג באופן ספונטני לקפוץ בשעה 02:00 בלילה למועדון בעיר הדרומית כדי להרים כוסית אחרונה לכבודו. עדי, שהלכה כמה צעדים לפני ברוך, נכנסה למועדון בלי שום בעיה ולא שמה לב שברוך מתקשה להיכנס אחריה. כשחזרה לבדוק מדוע בעלה מתעכב, הבחינה כי הוא עדיין ממתין בכניסה כשהוא מנסה להבין מהמאבטח מדוע החליט לא להכניס אותו למועדון.
עדי ניסתה מספר פעמים להסביר למאבטח שברוך הוא בעלה ושאין סיבה הגיונית לא להכניסו למועדון, אך זה לא עניין את השומר שטען שיש בפנים "אירוע סגור" - והוא ביקש מהשניים לעזוב את המקום. מבוישים ופגועים ומבלי לעורר סערה, חזרו השניים למלון בו השתכנו. בשיחה עם חדשות 2 Online, העניק בעל המועדון פרשנות שונה לחלוטין לתקרית והבהיר כי ברוך לא עמד כנדרש בקוד הלבוש של מועדון - ועל כן הוחלט שלא להכניסו.
ברוך ועדי החליטו שלא לנקוב בשמו של המועדון, זאת משום שבעליו התנצל בפניהם על המקרה, אך בכל זאת בחרו לשתף בתחושותיהם הקשות. "להיות נשואה למישהו שהוא אתיופי זה ללכת ברחוב ולקבל מבטים מוזרים", סיפרה עדי. "זה להגיד בגאווה ש'אני נשואה אליו' ולשמוע בתגובה 'וואו! כל הכבוד לך'. כמובן שיש גם תגובות טובות, כמו 'איזה יפה הילדה', ו'איזה כיף הגיוון' ויש כאלה שכן מקבלים את זה".
לדבריה, במשך ארבע שנות זוגיות, נהג ברוך לספר לה על דברים שעבר בחייו בשל היותו אתיופי, דברים שנראו לה בהתחלה מנותקים מהמציאות משום שהיא לא חוותה אותם בעצמה. "לאט לאט הבנתי שזה באמת הדברים שהוא מספר. כמו למשל, פעם אחת הוא הלך לקנות 'מטרנה' לילדה ב-20:00 בערב ולפתע עצרה לידו ניידת. השוטרים שאלו אותו מה הוא עושה בסביבה, וברוך השיב להם שהוא גר באזור. שואלים אותי הרבה: 'אז מה, איך זה להיות נשואה לאתיופי?' ואני תמיד עונה שזה כמו להיות נשואה למרוקאי או לתימני - יש מאכלים שונים ותרבות שונה כמו עם כל עדה".
"עדיין צורם באוזניים"
"חשוב לי לציין שלא כולם ככה, אבל עצם זה שיש הרבה שהם ככה זה מכעיס", מבהירה עדי. "אני לא רוצה שהבת שלי תגדל למציאות כזאת שבה הנוכחות שלה מוזרה לאנשים מסוימים. לברוך יש את הלב הכי גדול שאני מכירה. הוא מלא בנתינה לי ולילדה וגם למשפחה שלו ושלי - והמשפחה שלו בכלל מקסימה שאין דברים כאלה".
ברוך, מצדו, מסביר כי החוויות שלו עם עלייתו לארץ לא היו נעימות. "הדבר הראשון ששמעתי שנכנסתי לכיתה א' היית המילה 'כושי'. זה עדיין צורם לי באוזניים. התביישתי להגיד מה השם שלי, כדי שלא יצחקו עליי, אז אמרתי שקוראים לי 'יוסי'. הנחתי שזה יקל על הדברים". לדבריו, בשנים האחרונות הוא מצא את עצמו נאלץ להתמודד עם שלל מבטים, קללות והערות, עד שלבסוף נאלץ להתרגל ליחס השונה.
"היום אני נשוי לאישה צברית ממוצא טורקי-קווקזי", ממשיך ברוך. "אנחנו מקבלים המון תגובות טובות, אך עדיין נתקלים בלא מעט דברים קצת פחות נעימים: מבטים ברחוב, לחשושים כמו 'מה, אשתך לבנה?', 'זה מקובל אצלכם בעדה?' או 'איך המשפחה שלה מקבלת אותך?'. זה נשמע כמו שאלות לגיטימיות, נכון? נסו לדמיין את זה לדוגמה על זוג של מרוקאי וכורדית או הערות כמו 'כל הכבוד לך שהתחתנת עם אתיופי!'. מה אני פרויקט? אנחנו נחשבים ל'עיוות' בנוף הישראלי - קצת לא רגיל, קצת צבעוני מדי, משהו שהוא עוד לא מקובל על כולם - אבל יש לנו ילדה מעורבת, והיא העתיד".
לפניות לכתבת: avivitm@ch2news.co.il