ליאור שרון היה מרתוניסט עד שריצה אחת כמעט עלתה לו בחייו: בסיום ריצת חצי מרתון בטבריה, התמוטט שרון לפתע. "הוא היה במצב אנוש, הלב שלו לא עבד בכלל", סיפר הרופא שטיפל בו. כחודש לאחר מכן, לפני שחרורו מבית החולים, סיפר שרון על החוויה הקשה שעבר.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
"אני לא זוכר את היום הזה בכלל, לא את הריצה", שחזר שרון שכלל לא שיער שיסיים כך את המרוץ. "אני רק זוכר שהתעוררתי ומצאתי את עצמי פה. אנשים סביבי ואני לא מבין מה קורה איתי. לא ידעתי כמה זמן עבר".
שרון התמוטט בתום הריצה אך הצליח לקרוא לעזרה: "הגעתי לקו הסיום, נגשתי למד"א, אמרתי שאני לא מרגיש טוב והתמוטטתי להם שם". הפרמדיקים פינו אותו תוך ניסיונות החייאה לבית החולים פוריה. גם עיכוב של שתי דקות היה יכול להיות קריטי במצבו ועצם זה שבכלל הצליח להגיע לעמדה זה מזל גדול.
"הוא היה מורדם ומונשם עם המון תרופות דרך הוריד, אף אחד מאתנו לא חשב שהוא יצא מזה". סיפר ד"ר ארז קכל, מנהל היחידה לניתוחי לב בביה"ח. כשהוריו הגיעו באותו היום, נאמר להם כי בנם במצב קריטי. "הרופא קרא לנו ואמר לנו שלא בטוח שהוא יעבור את הלילה". שחזרה אמו. "באתי להגיד לו שלא יעזוב אותי. שאני לא מוכנה".
עדיין לא ברור מה הוביל להתמוטטות, כנראה שילוב של שני גורמים: הראשון הוא התייבשות קשה. גורם שני היה כנראה קצב ריצה מהיר מדי שליבו לא עמד בו. "רק 60 אחוז מהרצים למרחקים ארוכים רצים עם מד דופק". מסביר ד"ר עמי שינפלד, מנהל מרפאת אבי העורקים בביה"ח שיבא. "זה פסול לפי דעתי, כל אחד צריך מד דופק. הוא מספר לנו באיזה מצב אנו נמצאים".
לפני כמה שבועות אחרי טיפול ושיקום בביה"ח שיבא פקח את עיניו. למחרת כבר שב לביתו בזיכרון יעקב. השריד היחיד לאירוע שעבר הוא תפקוד לב נמוך, תופעה שניתן לחיות איתה עד גיל 120. לשאלה האם ישוב לרוץ מרתון הוא עונה: "אולי עוד כמה שנים. יש מרתון בחו"ל שאני צריך לעשות בו תיקון. אבל קודם כל אחזור לאט לאט לכושר ואז נדבר על זה".