מיאה ליימברג בת ה-17, שלומדת במגמת מוזיקה בבית הספר לאומנויות בירושלים, ביקרה עם אמה, גבריאלה, את דוד שלה בקיבוץ ניר יצחק ונחטפה בשבת הארורה. אחרי 53 ימים בשבי חמאס היא שוחררה עם כלבתה, בלה, ונחקקה בעיני כל המדינה בתמונה האייקונית של השתיים מועברות לארץ. אתמול (רביעי) יצא לאור שיר חדש, משותף לה ולאביב גפן.
ליימברג סיפרה כיצד נולד שיתוף הפעולה: "יום-יומיים אחרי שחזרנו, אביב גפן כותב לאבא שלי: 'היי, שמעתי שמיאה מוזיקאית, האם היא תהיה מעוניינת להשתתף בשיר חדש שלי'. הוא מראה לי את ההודעה הזאת, חשבתי שאני הולכת להתעלף על המקום. בהתחלה, לא ידעתי אם כן או לא, כי עדיין לא הייתי סגורה על כל הקטע של הפרסום. אבל התייעצתי עם חברות מאוד טובות שלי, כולן אמרו לי: 'לכי על זה, יא מטורפת'".
ליימברג סיפרה שהתרגשה מאוד כשקראה את מילות השיר לראשונה. "כשקראתי את הטקסט הייתי על סף דמעות, אני לא אשקר. שמעתי חלק מהשירים שיצאו בתקופה הזאת והם עוסקים ב'ביחד', וזה נכון, אנחנו מאוחדים וזה חשוב להיות מאוחדים בזמן הזה. אבל גם חשוב להבין שזה אסון, זה טבח מה שהיה פה, אנשים עדיין שם", היא הדגישה, "דוד שלי ובן זוג של דודה שלי עדיין שם".
גפן סיפר מדוע החליט לפנות לליימברג: "כשהיא יצאה עם בלה בתמונה האייקונית הזאת, זה כמו שפתאום השטן הראה יהלום על היד. היא יצאה זקופה, עם סנטר, והיא אמרה: 'אותי לא יחריבו, לא את הנפש שלי ולא את החיים שלי, לא את העתיד שלי', ואני ישבתי כאן בסלון ופשוט בכיתי".
על הרגע שבו היא יצאה לבסוף מהשבי, ליימברג סיפרה: "מהרגע הזה זה היה החשיפה לעולם. אמרו לי שכל המדינה צעקה ובכתה כשראו את הקליפ הזה. זה היה מאוד מרגש לשמוע. מבחינתי אני יצאתי, רציתי לברוח משם, לא התכוונתי לעשות רושם לכל המדינה. כשראיתי את זה אחר כך בחדשות וחשבתי... זאת אני?".
יש שורה בשיר, "ואני רק רוצה לראות עוד חטוף חוזר", שנכתבה עוד לפני שחרור חלק מהחטופים במסגרת עסקה מול חמאס בתיווך קטארי. "במשך חודשיים לא יכולתי לגעת בגיטרה", סיפר גפן, "גם ברי סחרוף אמר לי, 'אי אפשר לגעת בגיטרה, אי אפשר'. אבל מגיע שלב שכבר, די, אתה חייב להוציא את המצוקה שלך, אישית".
לדבריו, השיר התחיל ממשפט אחד: "נערים נערות והמוות שרדף למרחקים". הוא פירט, "להבין שהיו חבר'ה שבאו לשמוע מוזיקה, ותוך שנייה, חיפשו כביש ראשי, איפה אלוהים נמצא ביום השחור הזה? היקום המקביל שקרה באותו שבעה באוקטובר". מילות השיר: "הלב שהשחיר והבכי שמתגבר", משקפות את תחושותיו.
לפני פגישתם הראשונה של גפן וליימברג, הוא תלה שלט מחוץ לאולפן, "אין כניסה לכלבים". לדבריו, מיאה צחקה כשראתה את השלט. "אם לא היה הומור, כולנו היינו משתגעים", אמרה. בפעם הבאה כבר הגיעה לאולפן עם הכלבה בלה.
על ההשתלבות בחיים הקודמים אחרי החזרה מהשבי סיפרה ליימברג: "זה היה מאוד מוזר כי זה באמת מרגיש כמו יקום אחר. זה מרגיש כל כך משונה. זה די לא נתפס, פשוט לעבור מכל הזמן יריות ופצצות וזה, לחיים רגילים, הולכים לבית ספר, הולכים לעבוד, יש תחבורה".
"אני הכי דואגת לאנשים שעדיין שם. אני מנסה להשאיר את זה מאחורה", סיפרה ליימברג על המורכבות. עם כל הקושי, נדמה כי היא מצליחה לתפקד למרות תקופת השבי שעברה; היא חזרה לשגרה ונדמה שהיא עם הפנים קדימה. "חברות שלי איימו על כל התלמידים בבית הספר שלא יגידו לידי שום דבר לא במקום", היא סיפרה בחיוך. "מההתחלה החברים אמרו לי: 'אם את רוצה לדבר - נדבר, אם את לא רוצה לדבר - לא נדבר'".
"הגישה שלי לכל הדבר הזה, בעיקר שיש עדיין אנשים שם, זה - אני רוצה להשאיר את זה שם ולהמשיך ולהחזיר את כל מי שעדיין שם, וכשכולם יחזרו, אז נדבר", שיתפה ליימברג.
ליימברג לא שמעה רדיו או טלוויזיה בזמן שהוחזקה בעזה, אבל חלק מהחטופים שומעים מדי פעם רדיו בעברית. "אני מקווה שההדהודים של הצעקות של העם יגיעו אליהם. עד כמה שחשוך, באמת חשוב התקווה והכוח של העם ואין שום זלזול, אבל גם חשוב לדעת שעדיין יש מלחמה, עדיין יש אנשים בעזה וצריך להחזיר אותם, עכשיו".