קונצרט הצרחות מסביב בעקבות נאום טראמפ מחריש אוזניים: החמאס מזעיק המונים לתקוף את שגרירויות ארה"ב ברחבי העולם המוסלמי והגנרלים של המודיעין המצרי עזבו במהירות את עזה כדי לא להיות מעורבים בהתפרעות שם.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
ארדואן כרגיל מזיל ריר וקצף של משטמה אבל כולם כבר התרגלו להשתלחויות שלו – בעיקר נגד ארצות הברית – שאין להן כיסוי. אבו מאזן, כהרגלו, מגמגם בלשון דיפלומטית שלא תוביל אותו רחוק. באולפני הטלוויזיה של מדינות ערביות רבות מתחרים הפרשנים בגידופים לטראמפ והבטחות שירושלים תהיה לפלסטינים.
אבל בשורה התחתונה צודקת התגובה הראשונית של הנהגת הפתח כי מאה שנה לאחר הצהרת בלפור באה הצהרת טראמפ. אפשר שנראה הפגנות, אולי יותר מזה, והתפילות ביום שישי במסגדים יהיו קולניות ומתוחות. אבל איש בעולם הערבי איננו רוצה באמת ובתמים להוציא את טראמפ מגדרו.
מדובר בראש ובראשונה על הנשיא א-סיסי, מלך סעודיה ובנו. הם הבטיחו מראש תגובה מאופקת. לידו נשאר עבדאללה מלך ירדן, שהצליח להסתכסך עם הסעודים ועכשיו צריך לחפש עזרה בטורקיה ואולי מקטר. אבל אין בכוחו להכתיב החלטות, לא בפסגה המוסלמית שמנסים לכנס באיסטנבול בשבוע הבא ולא בכנס שרי החוץ הערביים, אם בכלל יתקיים.
ובצד השני (של העולם הערבי) יודעים היטב שהמהלך של טראמפ פותח דלתות למדינות נוספות לנקוט צעדים דומים: גם להכיר בירושלים כבירת ישראל ולהשאיר את סימון גבולותיה למשא ומתן וגם לפעול להעתקת שגרירויות לירושלים המערבית.
יש מדינות במזרח אירופה שלא יקשיבו לעצות של הקומיסרים של האיחוד האירופי בבריסל. יש מדינות באמריקה הלטינית, באפריקה ובאסיה שאינן חוששות מצעדי עונשין ערביים – שעל כן שוגה מי שמבקש להמעיט בערך ההכרזה רק מפני שטראמפ כצפוי לא הכיר באיחודה של ירושלים רבתי.
לא כדאי לקונן מראש על מה שיכול לקרות בימים הקרובים כפי שלא צריך להתאבל על מה שהחסיר טראמפ בדבריו – ראוי להתנחם בשינוי הדרמטי של העמדה האמריקנית כלפי ירושלים ב-70 השנים האחרונות.