מוזיקה
מסיבת טבע (צילום: ניצן כרמלי)
צילום: ניצן כרמלי

מסיבת המחתרת שכמעט גרמה למותה

עם עליית אמני טראנס ישראלים בשנים האחרונות, מסיבות טבע חזרו להיות בילוי מושך לעשרות אלפי צעירים. לאור הסכנה הגדולה לה חשופים המשתתפים, מיכל (שם בדוי) החליטה לשתף את סיפורה האישי ולספר איך כמעט איבדה את חייה במהלך הבילוי

רועי צור | mako | פורסם 10:40 10.08.17 

שנה גודל אות

"המחתרת היא הדבר האמיתי, פשוט כך. תשאל כל ילד בשנות ה-20 לחייו שחזר מהטיול שאחרי הצבא, אבל אחד או אחת כאלה שהיו מוכנים למתוח גבולות, לנסות ולעשות. סאונד עצמתי באזור מנותק משאר העולם, כשהדבר היחידי שחשוב עכשיו הוא הנאה פרועה בינך לבין עצמך, ללא חשש משיטור ומסביבה שופטת, תעשה פשוט מה שאתה רוצה", מספר מיכל (שם בדוי), שמסיבה אחת שהלכה אליה נגמרה בבית חולים. "לרקוד כמו משוגע? היידה, לנפנף כמו לוליין בחבלים דלוקים באש? קדימה, סמים? רק תבחר. ההזדמנות שלך להיפתח וליהנות בצורה מקסימלית שלא מקבילה לשום בילוי אחר היא בעלת שם אחד, מחתרת. זה מצחיק אבל אני עכשיו מחייכת, כמו כל אחד שהיה ויחליט לשתף. היום אני כבר במקום אחר, המסיבה האחרונה שלי נגמרה בשיעור כואב שכדאי שייצא החוצה ואולי ישנה משהו אצל שני הצדדים שיכולים לסיים את חייהם, בליינים בקבר ומפיקים בכלא".

מפעם לפעם אנו שומעים על איזו מחתרת שנגמרה באופן טרגי. בפעם האחרונה שהמחתרת עלתה לכותרות, התברר שהפכה למוקד סגירת חשבונות. מה הסיפור שלך?

"הסיפור שלי נגוע בסמים, והוא מדבר על איך זה להיות שם, איך זה מרגיש להיות חסרת אונים, לא בהכרה, מורדמת, מונשמת, לא זוכרת ולהתמודד לאחר מכן עם ההשלכות והמבוכה מול המשפחה".

מיכל חזרה לארץ לפני למעלה משנה, וכמו המון צעירים גם היא המשיכה את הטיול פה: מסיבות, סמים, קצת עבודה, לישון ביום ולעשן בלילה. הטיול הזה נגמר לפני שלושה חודשים בדיוק: "יצאנו כמה חברים בשעות הבוקר לכיוון חוף הבונים. היה שרב מטורף והחלטנו להידלק ולעשות אמדי. אני בחורה די קטנה, לא רציתי להגזים ועד אז יצא לי לקחת שלוק פה, שלוק שם, רק בשביל להרגיש. היה מעולה. לא הרגשתי את החום ודאגתי לשתות מים רגילים כדי לא להתייבש. מאוחר יותר כבר החלו ההזיות, התחלתי לאכול סרטים רעים, פשוט ככה: זיהיתי פרצופים שלא היו מי שחשבתי, בהיתי באנשים והרגשתי שחברות שלי כל שניה נעלמות. זה רגשי, זה נורא, זה החומר: אם אתה נהנה אז אתה בחלל, אם אתה טיפה מעורער אתה יוצא מאיזון. ניסו לשאול אותי איך אני ואם הכל טוב. לא באמת הצלחתי לשתף, אתה פשוט בסרט שלך באותם רגעים.

זה נשמע מצחיק, אבל עד כאן עדיין אפשר להגיד שהכל בסדר, הבעיה התחילה בערך בשעה 17:00 בערב, מאז אני לא זוכרת כמעט כלום. אני זוכרת במטושטש שחברה שלי ניסתה להרגיע אותי על שפת המים עם איזה ג'ויינט. מכאן כבר הכל מחוק, כל שנשאר לי זה לשתף את מה שסיפרו לי בדיעבד: המשכנו לשבת, חזרנו קצת לרקוד ובסוף החלטנו להתקפל רק בסוף המסיבה, ממש עם המפיקים והציוד. השעה הייתה כבר 21:00 כשחברות שלי התיישבו, הגוף שלי כבר נכנס לטראנס קיצוני כשפשוט המשכתי לרקוד גם לאחר שכיבו את הרמקולים. לא היינו במצב פיזי לחזור, היינו גמורים והרכב עמד די רחוק ממיקום המסיבה עצמה. נאלצנו לחכות עד השעה 02:00 לפנות בוקר בכדי לתפוס טרמפ עם המפיקים שחברות שלי מכירות, אני קרסתי. נפלתי על הרצפה, הפכתי סגולה והחל לצאת לי קצף מהפה".

ומה עם החברים שלך? לא הזעיקו אמבולנס בדחיפות?

"זה נשמע כמו הדבר הטבעי לעשות, זה לא קרה. המפיקים לחצו על חברות שלי שלא להזמין עזרה בטענה שכולם עלולים להסתבך. הייתי יכולה למות, אבל המפיקים פחדו מהמחיר שהם עלולים לשלם עבור הזמנה של עזרה באופן דחוף וחברות שלי לא הצליחו להתמודד עם הסיטואציה. במקום שפרמדיקים, שוטרים או כל גורם מוסמך אחר יבוא לעזרתי, הייתי זרוקה ברכב מאחור, כשהמפיקים עצמם הסיעו אותי עד בית החולים הקרוב. נכנסתי למצב היפותרמי ועקב חוסר היכולת של הגוף להכניס אליו חמצן גם התפתחה אצלי בצקת במוח כשמצבי הרפואי קשה. בוא נגיד שאמא שצופה בבת שלה דלוקה ומנסה להוציא את המחטים מהידיים שנועדו לייצב את המצב זה לא נעים במיוחד. אחרי מלחמה ממושכת של הרופאים כשהגוף כבר נמצא בסוג של קריסת מערכות, הצליחו להרדים אותי. הייתי מאושפזת שבוע שלם, כשבשלושת הימים הראשונים הייתי מורדמת ומונשמת. יצאתי בנס כנגד כל השערות הרופאים שהעריכו שאשאר כצמח או במקרה הטוב אצא מפגרת, מעבר לחרדות קלות ובלבול קל מידי פעם. היום אני מתפקדת באופן מלא ואפילו עתידה להתחיל את הלימודים באוקטובר הקרוב".

מה יש לך להגיד לאותם מפיקים?

"הם התקשרו כמה פעמים לאחר האירוע לשאול לשלומי. מה זה שווה? יחס חם שנועד לכסות על הפדיחה שכמעט גמרה לי את החיים. אני לא כועסת וגם לא מאשימה, אבל זה יכול היה להסתיים אחרת לגמרי, גם לגבי החברים שהיו איתי אני מרגישה אותו הדבר. אני היום בסדר וזה מה שחשוב. אבל דבר אחד אני יכולה להגיד: תתרחקו ממחתרות. לא בגלל החום, לא בגלל הסמים ולא בגלל החופש, הבעיה היא שאין מענה מספק, זמין ומהיר לבעיה שיכולה להיווצר. הסיכוי שיקרה משהו הוא נמוך ובכל דבר יש סיכונים, אבל פה העניין הוא אחר. הכיף הוא אין סופי ועד שלא קורה משהו, קשה להגיד 'חלאס'. אני גם יוצאת למסיבות ואתה יודע מה, גם פה ושם לוקחת איזה שאכטה. אני לא נגד סמים וגם לא נגד מחתרות, פשוט לא בעד וכשיש לכל כך הרבה אנשים מה להפסיד זה פשוט לא שווה לאף אחד מן הצדדים, לא למפיקים הצעירים שיכולים לגמור בכלא ולא לבליינים שיכולים לגמור מתחת לאדמה".