כמה שירים מתחילת ההופעה אביתר בנאי נזכר בהופעה הראשונה שלו אי פעם. זה היה בבית ציוני אמריקה, לפני 22 שנה, שנתיים לפני יציאת האלבום הראשון. "הרגל שלי רעדה בלי הפסקה על דוושת הפסנתר", הוא מספר, "כולם שמעו את זה". הוא צוחק. "בערך ככה אני מרגיש גם עכשיו".
ההופעה הזאת במקום מעט גדול יותר מבית ציוני אמריקה – היכל התרבות, והוא מלא לגמרי – חוגגת את יציאת אלבומו השישי, "לשונות של אש" (בהפקת תמיר מוסקט ונאור כרמי), וגם 20 שנות יצירה מוזיקלית. על הבמה גם ז'אן פול זימבריס בתופים, עמית יצחק בגיטרה, אברי בורוכוב בבס, רועי חרמון בקלידים וחצוצרה. זהו רגע מיוחד מאוד. או כמו שהוא מתאר אותו – התקבצות רגעים, אנשים, יצירה. אבל את כל מה שבנאי מרים הוא דואג להוריד חזרה אל הקרקע. "משום מה נדמה לי שבשביל השמש הערב הזה פחות דרמטי", הוא אומר. אבל היא לא אדישה לגמרי. "ערב שהוא בכל זאת מין ריצוד, נצנוץ, הבהוב".
רצף של שירים מהאלבום החדש (חוץ מ"מתנות" שמבליח) פותח את ההופעה. גם בו, כמו תמיד, בנאי שקוף לחלוטין. שירים שהם אגם צלול שאפשר להושיט יד לתוכו ולגעת בכל המילים המונחות על הקרקעית. "בחצר זוגות אופניים, חומה של אור/ אפשר לראות בין תכלת לירוק ציפורים עפות". או "מחר יותר מסוכן מאתמול/ כל לילה יותר מוזר מהיום/ האם באמת תאהבי אותי/ האם יש מה לאהוב בי. אם תאהבי אותי תצילי את חיי/ אני סגור/ עולם לבד. נקודה של אור בלב של אבן/ אני ישן ולבי ער". כמעט בכל שיר של בנאי יש אור. לפחות נקודה ממנו.
בין השירים הוא מספר לנו איך הכיר את אשתו (אחרי הופעה בבר בניו יורק), איך עברו עליו החודש וחצי האחרונים, שבהם יצא אל העולם לקדם את האלבום והתנגח במציאות (כמה כותרות עיתונים, כלומר משברים מדומיינים שביבי מייצר; כמה דקות טלוויזיה, כלומר אנשים באקווריום "האח הגדול"; וגם קצת רדיו, ואל תשאלו מה קורה למי שהוגה את המילה "תאגיד"); ומה הוא מנסה לעשות (להודות, להוקיר, לאהוב). בסוף הוא גם מארח את אסף אמדורסקי (שהפיק מוזיקלית את הערב), ואנחנו אפילו מקבלים את "השמים הכחולים"
אחרי 23 שירים מגיעים שלושת השירים האחרונים – ההדרן השני. הם עוסקים לדבריו בצורה כזו או אחרת באחיו הבכור. אלפיים האיש שממלאים את ההיכל מוחאים כפיים ארוכות, רגע לפני שהוא יזכיר לנו עד כמה הכל שביר. עד כמה הכל נשטף ברגע. ושכל נשימה היא מתנה. נצלו כל רגע שיש לכם עם האהובים שלכם, הוא אומר. והאהוב שלי שלצדי אומר שגם אביתר בנאי היה יכול לחמם את רדיוהד, שהסגנון ממש מתאים (מיד אחר כך מתחיל "אור וצל", שכולו מהדהד "קארמה פוליס"). לפחות בעיניי, רדיוהד היו יכולים לחמם את אביתר בנאי.