קוראים יקרים, ברוכים הבאים ל"מדליק זרקור", מדור חדש שהולך להחזיר קצת את ההילה של חיי הלילה לבליינים בכל הארץ בכלל, ולאלה שאוהבים טראנס ומתחברים לביטים מהירים בפרט. אז לרגל הפתיחה החגיגית של המדור ולרגל החגים עמוסי האירועים, החבר התורן התקשר: "לולב, בא לך ליישר את הגב ולהפוך איתי לאתרוג חגיגי בנוורלנד?". ארץ הנוורלנד הפעם לא מתייחסת לפיטר פן האגדי, מבדיקה מהירה של המידע מסתבר שה"נוורלנד" הוא פסטיבל הטראנס הרשמי הגדול במדינה והארוך ביותר: כמעט 24 שעות של רמקולים מפוצצים, עשרות דיג'ייז מתחלפים ואלפי בליינים שמגיעים שנה אחר שנה.
המיקום הוא נהר הירדן, המיקום המדויק - לא מסעדת דג על הדן. מפיקי הפסטיבל הבטיחו לנו את "ארץ לעולם לא", השמועות סיפרו על צליות צבעוניות ענקיות, דוכני אוכל וטקסטיל, בר רחב ידיים, רמקולים ענקיים פזורים ברחבי המתחם ושתי רחבות ריקוד לבליינים בהן מטיילים אנשים מחופשים לפיראטים ופיות – לא בדיוק החזון של רשות הטבע והגנים.
כשהגענו למקום נחשפנו למגרש חניה אלטרנטיבי מלא בכלי רכב, כוחות משטרה רבים בודקים את השתיינים שתעו בדרך, ונראה כי את התור הארוך לכניסה ניתן היה לראות מהחלל. זה המחיר של ההפקות ענק כאלה, שמצד אחד מאורגנות מעולה ומצד שני לא מחתרתיות בשום צורה. לאחר התמקמות קטנה וישיבה של 10 דקות לעיכול המחזה, התחלנו להתחבר לצלילים. הרחבה הראשונה כבר מפורקת בקהל צבעוני, כולם בטירוף והכל מתנגן לפי הדיג'יי שמסמן מהעמדה מתי סוף העלייה של הביטים. גם העמדה של הדיג'יי הגיעה היישר מארץ לעולם לא – ספינת פיראטים ענקית מלאה במנורות ואנשי ביטחון. שניה אחת לפני זריחת השמש שתטגן את העוברים ושבים המרוחים בחיוך וקרם הגנה, אנחנו כבר ברחבה השנייה.
בין ביט לביט העין תופסת בחורה שמניפה חתיכת בד בצורה של חללית ובחור שרוקד עם שופר מול רמקול בודד – הכול נראה תקין וטבעי. "קלוט איזה מעבר, הדיג'יי גאון" צועק בחור שנראה כאילו עבר סדנת בישול בניצוחו של חומר אסור, מחייך ומנסה להתאים את תנועות גופו לגל הבאסים הקרב ובא. אותו גאון הכתיב את הקצב בצורה מושלמת. לבוש בחולצה אפורה, משקפי שמש, יד באוויר וגיטרה חשמלית בצבע שחור. שם הבמה שלו – "בליס". הבחור הג'ינג'י חתום על אין ספור ליטרים של זיעת בליינים מהסצנה הארצית וכן, גם העולמית. הכל שם נכון: הצלילים, התקשורת עם הקהל ואפילו הגיטרה החשמלית שמשנה את חוקי הביטים היוצאים מהרמקולים של הספינה ומוסיפה רובד מיוחד לטראנס הפרוגרסיב. להשתולל ולקפץ, לצעוק ולהתרגש, העיקר לנסות להפוך לעוד ניצב בסרט שמוקרן ממש ברגעים אלו, גם אם הוא לא מוקרן ב"ארץ לעולם לא" אלא בשטח פתוח בצמוד לקיבוץ גדות הצפוני, זה פשוט עובד. הנה הוא בפסטיבל מלפני שנתיים:
"הפסטיבל נוטל חלק מרכזי בשימורה של מדינת ישראל כמעצמת טראנס עולמית", טוענים האחראיים על הפסטיבל, ובפועל הנוורלנד הצליח די יפה לענות על הציפיות של האנשים שרצו להרגיש בסוכות הזה כמו ילדים נצחיים. סף הגילאים של 21 פלוס היה נוכח, צפיפות הורגשה רק בצמוד לבמה והוסיפה מימד של ריגוש, הסדר והאבטחה לא היה למטרד אלא תרמו להרגשת הביטחון האישית וספינת הפיראטים המיוחדת לא נופלת בעיצוב בובות העץ של פסטיבל ה"ברנינג מן" בארצות הברית. אנחנו מחכים כבר לסוכות הבא.