בהתחלה, כשאמרו לי במערכת שאני הולך לסקר תערוכת אומנות בגלריה של ה'ספוטניק', חשבתי שהם צוחקים עליי. כלומר, מה הקשר ביני לאומנות? אני יותר הבחור של היאבקות מקצועית והומור ברמה נמוכה מאוד. הם אמרו שכדאי לי, שאני לא אצטער על זה. והם צדקו - כי הבירה חינם. מדהים איך שעד היום, הקונספט של אלכוהול בחינם מצליח לשכנע אותי להזיז את עצמי. במיוחד כשזה כרוך בנסיעת אוטובוס של שעה מפתח תקווה לתל אביב.
התערוכה אליה נסעתי נקראת "ניגודים", של האמן אלמוג ברים. מהבירורים שערכתי עליו, הבנתי שהוא מגדיר את עצמו כאחד ש"אוהב להתעסק בעץ" ואת רוב היצירות שלו הוא מכין מדברים שכבר לא בשימוש. לצורך העניין, חלק מהחומרים לתערוכה הזאת הוא ארגן מהמפעל מחזור של מבשלת קרלסברג. מעבר לזה, הוא גם מעצב רהיטי וינטאג', גופי תאורה ובאופן כללי הייתי אומר שהוא נראה כמו בחור מאוד מוכשר ורציני. אבל כל מי שהוא לא אני נראה לי כזה.
התצוגה עצמה מורכבת בעיקר מעבודות עץ וגופי תאורה בעיצוב מקורי. התמה המרכזית של התערוכה, למיטב הבנתי, נוגעת בהפרעות דו-קוטביות, דיסוננס יום יומי וההרמוניה שביניהם. במילים אחרות, זה די פסיכודאלי מה שקורה שם במרתפים של אלנבי. מזל שיש בירה בשביל להתמודד עם זה.
זאת הייתה הפעם הראשונה שלי ב'ספוטניק' וכשהגעתי גיליתי שזה מסוג הפאבים התל אביביים האלה שנמצאים בכוכים של בניינים. כקיבוצניק מהפריפרייה ופתח תקוואי מבויית, אני מוכרח להודות שאף פעם לא הבנתי את ההיגיון של למקם פאב מתחת לבתים של אנשים.
פאב בלול ישן, בסדר. במקלט של החדר-אוכל, מקובל. צמוד למפעל חומרים כימיים בלב ליבו של אזור התעשייה קריית מטלון, מושלם. אבל בין בנייני מגורים? לא ברור. זה בטח עושה מלא רעש לשכנים. מצד שני, השכנים של ה'ספוטניק' גרים על אלנבי, ככה שאני לא בטוח עד כמה רעש זה משהו שבאמת מפריע להם.
אני לא אשקר לכם, הסיטואציה שנקלעתי אליה הרגישה לי הזויה. כל הנוכחות שלי בתערוכה של אומנות מודרנית הרגישה לי מנותקת ומלכתחילה הרגשתי כאילו אני בעמדת נחיתות. מהבחינה הזאת, כנראה שאי אפשר היה לתת לה שם טוב יותר מ"ניגודים".
בואו נגיד שבניתי מאוד על זה שהבירה תשחרר לי את הברקסים. זאת הייתה הפעם הראשונה מזה זמן רב שזכיתי לשתות קרלסברג. תמיד הייתה לי פינה חמה בלב לבירה הדנית – ככל הנראה כי אני בחור נוסטלגי וקרלסברג מזכירה לי את ימי החופש הגדול אחרי כיתה יב'. אז שתיתי וקיוויתי שזה יעזור לי להתמודד עם התקף החרדה החברתית שנקלעתי אליו. להגיד לכם שהאלכוהול עזר לזה? אולי קצת, אבל לא הרבה. בעיקר ישבתי בצד והשתדלתי להיראות קוּל – עד שנמאס לי.
לא באתי ל'ספוטניק' כדי לשבת בצד עם בירה, באתי לעבוד. זאת אומרת, לסקר משהו שאין לי שמץ של מושג בו וכנראה לעשות צחוק מעצמי על הדרך. שתיתי את מה שנשאר לי בבקבוק והלכתי לגלריה, אבל לא לפני שניגשתי לקחת עוד בירה – חם היום, ואני לא רוצה להתייבש.
אם אתם שואלים אותי, הרושם הראשוני באומנות הוא קריטי – כמו בחיים. לפני שאתה מתחיל לנתח ציור או פסל ממיליון זוויות, קודם כל תחליט אם אתה מחליק ימינה או שמאלה בטינדר. אם לצטט את האפיפיור של מונטי פייתון: "אני לא מבין הרבה באומנות, אבל אני יודע מה אני אוהב" – ומה שאני אוהב זה דברים פרקטיים. תראו אותי, שתי דקות בפאב תל אביבי מלא בבירה ואני מתחיל לחרטט על אומנות.
אלמוג ברים הציג בתערוכה עצמה בעיקר גופי תאורה שהוא עיצב מחומרים ממוחזרים, חלקם היישר מהמפעל של קרלסברג. מעולם לא השקעתי יותר מדי מחשבה בעיצוב של גופי תאורה, מקסימום לשים אהיל כדי להסתיר מנורת סליל 220 וולט. אז ההזדמנות להסתובב בין המיצגים ולהתייחס לאסטתיקה שלהם כבר שמה אותי בעמדה לא שגרתית – בקטע טוב.
פתאום קלטתי איך שאף פעם לא ייחסתי חשיבות לתאורה אצלי בדירה. זאת אומרת, המנורות שם, עם מטרה מאוד פשוטה וברורה, אבל לא מעבר לזה. פתאום הבנתי עד כמה הן יכולה לשנות את כל האופי של חדר – מדהים לאילו תובנות אפשר להגיע כשאתה קצת שיכור ואין לך עם מי לדבר. וואו, אני עדיין מחרטט על אומנות.
מכל העבודות של ברים התחברתי הכי הרבה למיצג בחלון יציאת החירום של הגלריה. חבית בירה עם שנצים ומנורה בפנים, עומדת בתוך ערמה של פחיות קרלסברג. לקחתי לעצמי איזה כמה דקות של העמקה בעבודה, כדי לנסות ולהבין מה אני אוהב בה בדיוק.
מעבר לעובדה שהסבת חבית בירה למנורה מאוד מצאה חן בעיניי, אני חושב שמה שבאמת קנה אותי היו הפחיות. מצד אחד בירה היא משקה מופלא שהביא אותי עד לתערוכה באלנבי, אבל מצד שני היא מייצרת כל כך הרבה זבל. רק לחשוב על כל הפעמים שראיתי פחיות ובקבוקים זרוקים על חופים בארץ, בשמורות טבע, במקומות הכי יפים בארץ. אז טוב שיש מי שמוצא להן שימוש חוזר ואפילו מרוויח מזה.
יצאתי מה'ספוטניק' בערך שעה אחרי שהגעתי. נכנסתי עם קארמה רעה ובטן ריקה, יצאתי עם כמה תובנות ובקבוק של קרלסברג. מי היה מאמין שלשלב בין אומנות מודרנית ואלכוהול יכול היה להיות כל כך מוצלח? אבל אולי כל שילוב עם אלכוהול הוא מוצלח, חוץ מאלכוהול אחר.
כשהגעתי לתחנת האוטובוס היו לי עוד 10 דקות עד לקו בחזרה. השמש כבר שקעה וזה היה עוד ערב טיפוסי על אלנבי – קצת צעירים, קצת תיירים, קצת יצורים ואני. במורד הרחוב ראיתי זקנה עם עגלת קניות שדגה פחיות ובקבוקים מהפח שמחוץ ל-AM/PM. סיימתי את המשקה בשלוק אחד ושמתי לה את הבקבוק בעגלה – שלפחות בשביל בקבוק אחד היא לא תצטרך לחפור בזבל.
*תערוכת "ניגודים" תוצג בגלריה של ה'ספוטניק' עד ה-23/5, יום שלישי.