בימים אלה מוצגות ברחבי הארץ לא מעט תערוכות גמר של בתי הספר לאדריכלות, עיצוב, אופנה ואמנות. שוב מוצאים את עצמם מאות בוגרים יוצאים אל העולם הגדול ואל שוק העבודה האכזרי. רגע לפני שהם מתחילים להילחם על מקומם, בחרנו לתת כבוד לכמה בתי ספר ולפרויקטים בולטים שמציגים תוצרים פרקטיים שמקורם אולי במוחם הקודח של יוצריהם, אבל שמציגים תוצרים מקוריים, מעניינים, יוצאי דופן ובעיקר שמישים.

עוד באתר לעיצוב הבית:

המרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה

ענבל חיון / ארץ הארגמן

עוד בימי התנ"ך נקרא ארץ כנען 'ארץ הארגמן' על שם הגוון הבוהק שהופק בה באותם שנים. ישראל של היום נוטפת ארגמן של דם וכאב, טרור וקרבות. הקולקציה נוצרה בהשראת החיים בארץ המצולקת, מאבק החיים תחת טרור, החרדה והפצעים שנפתחים מחדש עם כל מהדורת חדשות.

"הסוגיה של מי אנחנו, מאיפה באנו, ההיסטוריה שלנו וכמובן התרבות שלנו כישראלים, עולה כשדנים בנושא מצב המעצבים הישראלים ותעשיית האופנה בארץ", אומר רן שבני, ראש המחלקה לעיצוב אופנה, "הבחירה של ענבל לעצב קולקציית שמלות ערב יפהפייה ואלגנטית בהשראת הצבע ארגמן כביטוי לדם הנשפך בארץ הזאת, היא אמיצה ולצערנו רלוונטית, אקטואלית ומכאיבה".

"בתחילת השנה, כשנדרשנו לבחור מקור השראה לנושא הקשור ל'ישראליות', החדשות בישראל עסקו בדבר אחד - שחרור אסירים עם דם על הידיים", אומרת ענבל חיון, "בתחילה ניסיתי להתרחק ולברוח מנושא פוליטי בהקשר של טרור וכאב, אבל בסופו של דבר, הרגשתי שכישראלית אני לא יכולה לוותר על נושא כל כך מקומי שכרוך במדינה צעירה, מצולקת ופצועה עם כל כך הרבה מלחמות, מבצעים, פיגועים וחטיפות שמשודרים מדי יום במהדורות החדשות ומותירים את הלב של כולנו מדמם וכאוב בלי קשר לדת ונטייה פוליטית".
המחלקה לעיצוב אופנה בראשות רן שבני / מנחה: עומרי גורן

תערוכות בוגרים, ויצו חיפה, עבודה של ענבל חיון, ציל (צילום: איציק בירן)
"עבודה של ענבל חיון. ישראל של היום נוטפת ארגמן של דם וכאב, טרור וקרבות|צילום: איציק בירן

תערוכות בוגרים, ויצו חיפה, עבודה של ענבל חיון, ציל (צילום: איציק בירן)
הקולקציה נוצרה בהשראת החיים בארץ המצולקת|צילום: איציק בירן

קטיה גולדנר / רוסים

בישראל, כל עולי ברית המועצות נחשבים ל"רוסים". רוסיה היא אחת ממדינות ברית המועצות לשעבר, אך בהחלט לא היחידה. דרך איורי מתכונים של כיסונים משבע מדינות שונות בברית המועצות מודגשים ההבדלים התרבותיים והמסורתיים ביניהן. לכל איור אפיון וצבעוניות ייחודית בהשראת הטקסטיל והטקסטורות המסורתיות של אותה מדינה.

"דרך איור מתכוני כיסונים מסורתיים מנסה גולדנר להדגיש את הזהות השונה של מדינות חבר העמים", אומר ירון שין, ראש המחלקה לתקשורת חזותית, "ייחודו של הפרויקט הוא בכך שבאמצעים קלאסיים עובר מסר חברתי העוסק בסוגיה הנוגעת לכל העלייה הרוסית".

"התחקיר לקראת ביצוע הפרויקט היה החלק המעניין בו", מעידה קטיה גולדנר, "תוך בדיקת השוני בין העמים, התרבויות והמסורת, נוכחתי לגלות שיש המון הבדלים, החל מהבגדים המסורתיים ועד למתכונים. את ההשראה שאבתי מבדים מסורתיים, תלבושות, טיפוגרפיה ושפה, הייחודיים לכל אחד מהעמים. למרות שהתלבטתי איך ליצור את הפרויקט, בסופו של דבר, אחרי שראיתי את הבדים והתלבושות המסורתיות, החלטתי שרקמה ובד חייבים להיות חלק ניכר ממנו".
המחלקה לתקשורת חזותית בראשות ירון שין / מנחה: גיל-לי אלון קוריאל.
מחלקות: ארכיטקטורה, עיצוב אופנה, צילום, קולנוע, תקשורת חזותית.
תערוכה: 23/7-2/8, הגנים 21, חיפה.

תערוכות בוגרים, ויצו חיפה, עבודה של קטיה גולדנר, צ (צילום: קטיה גולדנר)
עבודה של קטיה גולדנר. איורי מתכונים של כיסונים משבע מדינות שונות בברית המועצות|צילום: קטיה גולדנר

תערוכות בוגרים, ויצו חיפה, עבודה של קטיה גולדנר, צ (צילום: קטיה גולדנר)
הזהות השונה של מדינות חבר העמים|צילום: קטיה גולדנר

המכללה למנהל

דניאל בן הרוש / Ear Me

הפרויקט הוא מכשיר-תכשיט המיועד לחרשים וכבדי שמיעה. המכשיר מתרגם סאונד לרטטים שונים והינו חלק מסדרת תכשיטים המחוללים שינוי מהותי.

"נקודת המוצא של הפרויקט וחקירתו מבוססת על המרות חושיות של לקויות שונות", אומרת כרמלה יעקובי וולק, דיקנית החוג לעיצוב פנים, "התוצר העיצובי הוא מכשיר שמיעה המופעל על רטט המציע שפה עיצובית מעולם התכשיטנות המותאמת אישית על פי גודל, חומר וצבעוניות נדרשת".

"החיסרון במכשירים קיימים מתבטא בעיקר בחוסר היכולת שלהם לחולל שינוי מהותי בתפיסת המציאות של אדם בעל לקות שמיעה", אומרת דניאל בן הרוש, "מכשירים אלה לא תמיד עובדים ולרוב הם אינם אסתטיים  וגורמים למשתמש לחוש שונה בחברה. המכשיר ממיר את חוש השמיעה הפגום בגוף האדם לרטט שמבוסס על חוש המגע והחישה, ובכך נוצר איזון בחושים כתשובה לחוסר האיזון שהיה קיים בעקבות אובדן השמיעה. הרעיון האסתטי של המכשיר הוא לאו דווקא להסתיר את הלקות, אלא להבליט את הייחוד שלה".
החוג לעיצוב פנים, דיקנית כרמלה יעקובי וולק / מנחה: אדריכלית טלי כהן אנסדרסון

תערוכות בוגרים, המכללה למינהל, עבודה של דניאל בן ה (צילום: דניאל בן הרוש)
עבודה של דניאל בן הרוש. מכשיר שמיעה המופעל על רטט המציע שפה עיצובית מעולם התכשיטנות |צילום: דניאל בן הרוש

תערוכות בוגרים, המכללה למינהל, עבודה של דניאל בן ה (צילום: דניאל בן הרוש)
מותאם על פי גודל, חומר וצבעוניות נדרשת|צילום: דניאל בן הרוש

מוריאל קאופמן / המלאכה 3

הפרויקט עוסק בשיקום אזור התעשייה בבת ים כך שיהפוך לחלק אינטגרלי מהעיר. מבנה תעשייתי ישן הפך למבנה המאופיין בסגנון תעשייתי מודרני שמאפשר שילוב של חוויה חדשנית של מגורים יחד עם מתחם אוכל וסביבת עבודה שיתופית וייחודית הפועלת מסביב לשעון.

"הפרויקט עוסק במרחבים עירוניים העוברים תהליכי התחדשות. לגישתנו, תהליכים אלה צריכים להיעשות ללא הדרה של אזרחים ובעלי עסקים מקומיים. להפך, קיים צורך למפות מחדש את הסביבה, לזהות את החוסרים ולייצר מודלים אסטרטגיים להתחדשות עירונית המתמרצת את האזור וסביבתו", אומרת כרמלה יעקובי וולק, דיקנית החוג לעיצוב פנים. "הפרויקט מקיים, זה לצד זה, מגורים ודינמיקה חברתית ועסקית המאפיינת את אזור התעשייה המתחדש של העיר בת ים", מסבירה מוריאל קאופמן, "מתחם הפוד לאב, הממוקם בקומת הקרקע, מעניק לכל מי שנכנס חוויה פרטית ושיתופית בו זמנית"
החוג לעיצוב פנים, דיקנית כרמלה יעקובי וולק / מנחה: דורון חזן
מחלקות: החוג לעיצוב פנים.
תערוכה: 17-31/7, מרכז עמיעד בשוק הפשפשים, יפו.

תערוכות בוגרים, המכללה למינהל, עבודה של מוריאל קאו (צילום: מוריאל קאופמן)
עבודה של מוריאל קאופמן. חוויה חדשנית של מגורים יחד עם מתחם אוכל וסביבת עבודה שיתופית |צילום: מוריאל קאופמן

תערוכות בוגרים, המכללה למינהל, עבודה של מוריאל קאו (צילום: מוריאל קאופמן)
למפות מחדש את הסביבה|צילום: מוריאל קאופמן

מכון אבני

רוז קייזמן / Pret a Porter

הפרויקט עוסק בסוגיה ביקורתית ואבסורדית הנוגעת לעולם הצרכנות והאריזות. בעולם זה האריזה מניעה לרכישה, משחקת תפקיד חשוב יותר מהמוצר שהיא מכילה ועונה על שאיפת הצרכן להשיג את מטרותיו. שם הפרויקט הוא בעצם מענה לצורך פסיכולוגי לרכוש מוצר סטנדרטי באריזה משובחת ויוקרתית.

"במלחמת העולם השיווקית עומדים זה מול זה צרכנים שמנסים להימנע מעיוורון מותגים וכך להתעלם מהשפעתם ומולם חברות מסחריות שכל תכליתן השיווקית היא לייצר ערכי מותג רגשיים שמניעים לקנייה", אומר צבי פלדמן, ראש המחלקה לתקשורת חזותית. "הפרויקט מתריס בהצגתו ובאמירתו כנגד המעורבות הרגשית והאידיאולוגית בהחלטות הצריכה של כל אחד מאיתנו".

"תהליך היצירה כלל חיפוש דרך שבעזרתה אוכל להעביר את המסר - הקונפליקט בין הצרכנות המודעת שלנו ואיך אנחנו חיים עם זה בשלום, אוהבים את זה ואף מכורים לזה. המעניין בהגייתו של הפרויקט היה בעצם לתת פרספקטיבה אחרת על כל נושא הצרכנות ולהעלות את המודעות לנושא", מספרת רוז קייזמן, "הקשיים שבהם נתקלתי היו בהעברת המסר גם לקהל, שהוא בעצמו גם הצרכן, וגם למעצבים, שהם הגורמים לקהל הרחב לצרוך. מקורות ההשראה שלי היו כל אותם מסרים צרכניים שסובבים אותנו ביומיום".
המחלקה לתקשורת חזותית בראשות צבי פדלמן / מנחה: מיכל קסטיאל

אין תמונה
עבודה של רוז קיזמן. להימנע מעיוורון מותגים

אין תמונה
סוגיה ביקורתית ואבסורדית הנוגעת לעולם הצרכנות והאריזות

לי לרמן / Welcome to Hell

הפרויקט עוסק בגיהינום של חיי היומיום. בתערוכה נראה העיסוק ברגעים הפחות יפים של החיים, שלהם ניתנת במה מרכזית וכוח שיש בו אפקט של יופי מול כאב.

"הפרויקט שאפתני ומיוצג בסביבה פיסולית מוגזמת הרלוונטית למצב לוחמני למרות שהעבודה אינה פוליטית ביסודה", אומר איתן בוגנים, ממנחי הפרויקט, "השוני בפרויקט הוא ביכולתו של הצופה לנוע בין שלושה חללים תוך כדי צפייה באותה עבודה. התנועה בין החללים מאפשרת חוויה מצטברת ואפשרות לפרשנויות שונות. קיים בפרויקט ביטוי פיסולי מצד היוצרת, המבטא את מחשבותיה על העולם, על חיי הזוהר ועל התהום בין המציאות ובין משאלות לבה".

"מה שהכי עניין אותי בתהליך העבודה הוא העיסוק בנושא הגיהינום של חיי היומיום - דברים שאנחנו לא אוהבים להתעסק בהם בחיינו ואני החלטתי להעניק להם במה", אומרת לי לרמן, "הקשיים שליוו אותי בתהליך העבודה היו בעיקר עניינים וטכניים כמו הצבה, העמדה והרכבת החומרים שייראו כפי שרציתי וברמה גבוהה. בתהליך היצירה למדתי גם להתמודד עם חומרים מיוחדים כמו פרספקס, עץ בגודל עצום ועוד, שאני מציגה בצורה אמנותית. מקורות ההשראה שלי רבים מאוד. ניר הוד הוא השראה ואני עוקבת אחרי עבודתו, טים ברטון, ניו יורק, ובכלל אנשים שסובבים אותי והתנהגויות בחיי היומיום".
המחלקה לאמנות ועיצוב בראשות יעקב מישורי / מנחה: איתן בוגנים ואריק מירנדה
מחלקות: אמנות, תקשורת חזותית, תקשורת אינטראקטיבית, עיצוב אדריכלות פנים, עיצוב אופנה ועיצוב תעשייתי.
תערוכה: עד 24/7, רחוב אילת 7 / 8 / 23, תל אביב.

תערוכות בוגרים, מכון אבני, עבודה של לי לרמן, צילום (צילום: לי לרמן)
עבודה של לי לרמן. עיסוק ברגעים הפחות יפים של החיים|צילום: לי לרמן
תערוכות בוגרים, מכון אבני, עבודה של לי לרמן, צילום (צילום: לי לרמן)
הגיהינום של חיי היומיום |צילום: לי לרמן
 

המכון הטכנולוגי חולון HIT

אבירם כהן סיטיון / בטון רך

הפרויקט 'בטון רך' עוסק בפיתוח חומרי-מחקרי ובשדה הסמנטי והמושגי של הבטון. המחקר מציג מניפולציה חומרית חדשה שמשלבת צמנט עם פולימרים שונים, מאתגרת את הדימוי הקר והנוקשה של בטון ומציגה חוויה רכה ומפתיעה במגוון שימושים. כך ניתן להשתמש בחומר החדש ליצירת אובייקטים רכים כמו כריות, ריהוט קל, אריחים ויציקות שלמות.

"הפרויקט של אבירם מבוסס על שילוב של מחקר חומרי יחד עם סיפור אישי וחברתי, עשייה ידנית וחשיבה דרך עיצוב וטכנולוגיה עכשווית", מסביר אדריכל גל גאון, מראשי המחלקה לעיצוב פנים, "הפרויקט, שנמצא בראשית דרכו מבחינת פוטנציאל העיצוב וההשפעה שלו, מדגים פיתוח חומר בעיצוב פנים בעל מכלולי אפליקציות כיד הדמיון".

"הפרויקט נשען על תפיסת החומר בעיצוב פנים והיכולת שלו לבטא את השינוי בחברה המקומית", אומר אבירם כהן סיטיון, "הוא משמש נדבך חברתי המסמל את השינוי בדימוי של החברה הישראלית ממחוספס ונוקשה לחברה שבפועל השתנתה והתרככה. רגע המפץ של הפרויקט היה כשהצלחתי לייצר לראשונה את ההתנגשות בין הדימוי הנוקשה של הבטון לחומר רך וגמיש למגע. בתערוכה אפשר לראות ולהרגיש את האיזון העדין בין הטקסטורה, הגוון ורמת הקשיחות של החומר החדש".
המחלקה לעיצוב פנים בראשות אדריכל ניסן ורשבסקי ואדריכל גל גאון / מנחה: אדריכל יורם נידם

תערוכות בוגרים, המכון הטכנולוגי חולון, עבודה של אב (צילום: דנה בראון)
עבודה של אבירם כהן סיטיון. השדה הסמנטי של מושג הבטון|צילום: דנה בראון

תערוכות בוגרים, המכון הטכנולוגי חולון, עבודה של אב (צילום: דנה בראון)
הבטון כסמל לחברה הישראלית|צילום: דנה בראון

הילה הלפרן / Urban Picks

עצי פרי נמצאים בכל מקום בעיר, ובחינם. הפרויקט הוא אפליקציה אינטראקטיבית הממפה עצים שמהם אפשר לקטוף ולאכול. האפליקציה מציעה חוויית קטיף ייחודית ודרך חדשה ומהנה לגלות את העיר. ברחבי העיר יוצבו מתקני קומפוסט למחזור אורגני של קליפות הפירות שמטרתן להחזיר לעץ ולתרום לצמיחתו. הפרויקט כולל אפליקציה, אתר אינטרנט וסרט תדמית.

"הפרויקט משלב בין צורך ופרקטיקה לבין חוויה ייחודית מרגשת ומסקרנת", אומר תמיר שפר, ראש המחלקה לתקשורת חזותית, "הוא חלק מתפיסה ירוקה בת קיימא והוא שם דגש על טיפוח העיר, שימור העצים ומיחזור. עוד תורם הפרויקט ליצירת הרגשת שייכות לעיר וחיבור חדש בין האנשים לטבע האורבני. הפרויקט נותן מענה לאנשים המתגוררים בעיר והמבקרים בה, תיירים או מקומיים".

"התהליך שעברתי בפרויקט היה מרתק", מעידה הילה אלפרן, "היה לי חשוב לעסוק במרחב האורבני של תל אביב, העיר שבה גדלתי, ולגלות בה דברים חדשים שלא הכרתי. למרות שהפרויקט הוא אפליקציית מובייל ואתר אינטרנט, אחת המטרות היתה לגרום לאנשים לצאת מהבית, לעשות משהו קצת שונה יחד ולפתח מודעות לעצי הפרי, שרובנו כלל לא מודעים לקיומם".
המחלקה לתקשורת חזותית בראשות תמיר שפר / מנחה: תמיר שפר
מחלקות: עיצוב תעשייתי, עיצוב פנים, עיצוב תקשורת חזותית.
תערוכה: עד 30/7, גולומב 52, חולון.

תערוכות בוגרים, המכון הטכנולוגי חולון, עבודה של עב (צילום: הילה הלפרן)
עבודה של עבודה של הילה הלפרן. חוויית קטיף ייחודית |צילום: הילה הלפרן
תערוכות בוגרים, המכון הטכנולוגי חולון, עבודה של הי (צילום: גל קוצקי)
דרך חדשה לגלות את העיר|צילום: גל קוצקי
 

בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב

אבי פדידה / Grit

הפרויקט נוצר מתוך אהבתו של הסטודנט לעבודה וליצירה המתרחשת בבית המלאכה, וכך גם לנייר השיוף, המספר על הסביבה שבה התקיים ועל הידיים שעבדו איתו. בסדרת הרהיטים משמש נייר השיוף כמרכיב עיקרי לאחר שעבר תהליך שחיקה. הנייר משולב בקונסטרוקציות עץ שנבנו בנגרות אומן ונשארו חשופות ככל האפשר. סדרת האובייקטים עוסקת בחומרים, בשחיקה ובמספר הסיפור עצמו - המעצב והיוצר. 

"הפרויקט הוא דוגמה מצוינת לתהליך שעובר על עולם העיצוב בשנים האחרונות – ההתאהבות המחודשת במלאכת הכפיים", אומר חיים פרנס, ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי, "פדידה למעשה הצליח להגיע לתוצאה של נגר אמן עם סדרה של רהיטים מדהימים, תוך שימוש בטכניקות של נייר לטש שבאמצעותן יצר טקסטורות חדשות".

"מקור ההשראה ליצירת סדרת הרהיטים הגיע מתוך האהבה לחומרים שהזמן והשחיקה נותנים להם אופי מיוחד. בבית המלאכה נתקלתי בנייר השיוף השחוק בעל הטקסטורה הגרפית שמשאירים עליו העצים, ופשוט לא יכולתי להתעלם ממנו. שילבתי את נייר השיוף, ששחקתי בעצמי, ברהיטים העשויים בקפידה, החל בעיצוב ועד לפרטים הקטנים ביותר".
המחלקה לעיצוב תעשייתי בראשות חיים פרנס / מנחה: עדו ברונו

תערוכת בוגרים, בצלאל, עבודה של אבי פדידה, צילום עו (צילום: עודד אנטמן)
עבודה של אבי פדידה. אהבה לבית מלאכה|צילום: עודד אנטמן

תערוכת בוגרים, בצלאל, עבודה של אבי פדידה, צילום אב (צילום: אבי פדידה)
נייר השיוף כמרכיב עיקרי |צילום: אבי פדידה

איה ונונו / רשמים של ריח

הפרויקט עוסק ברשמים שחווה אדם באמצעות חושיו במהלך חייו. אלו הופכים לזיכרון אם שבמודע ואם לא. האובייקטים עוצבו מתוך מקום פנימי שקשר את הסטודנטית לזיכרונות חזותיים מבית ילדותה שמאופיין באוריינטליות מרוקאית.

"ונונו מחברת בין עולמות, בין מסורת קרמית מיפן ואירופה לאסתטיקה מרוקאית, בין חומרים זולים ורדי מייד לזכוכית, בדולח ופורצלן", אומר ערן ארליך, ראש המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית, "האובייקטים שהיא מייצרת נראים כאילו הם שייכים למסורת ותרבות מסוימות, אך מבט מקרוב יגלה עד כמה הם חדשניים ועכשוויים".

"האובייקטים שיצרתי הם למעשה מכלים שנוצרו תוך שילוב חומרים שהבסיס שלהם הוא חומר קרמי או זכוכית", אומרת איה ונונו, "החלטתי להתחבר ולהרחיב את הזיקה לזיכרונות ביצירה שלי ולתרגם אותם לשפה חזותית. המחשבה על ריח וזיכרון באה מתוך ההשפעה של ריח על תחושות וחוויות בחיים שלי. תהליך העבודה החזיר אותי למקום שבו ריח יכול לנצור בתוכו עולם סיפורים שלם וכך, למרות היותו חוש בלתי נתפס, נוכחותו הופכת כמעט מוחשית".
המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בראשות ערן ארליך / מנחה: יעל עצמוני
מחלקות: אמנות המסך, אמנות, ארכיטקטורה, היסטוריה ותיאוריה, עיצוב תעשייתי, צורפות ואופנה, צילום, תקשורת חזותית, עיצוב קרמי וזכוכית.
תערוכה: 21/7-2/8, בהר הצופים. המחלקה לארכיטקטורה מציגה בבית בצלאל הישן ברחוב בצלאל 1, ירושלים.

תערוכות בוגרים, בצלאל, עבודה של איה ונונו, צילום ס (צילום: סשה פליט)
עבודה של איה ונונו. זיכרונות וריחות|צילום: סשה פליט

תערוכות בוגרים, בצלאל, עבודה של איה ונונו, צילום ס (צילום: סשה פליט)
מחברת בין מסורת קרמית מיפן ואירופה לאסתטיקה מרוקאית|צילום: סשה פליט

תילתן, המכללה לעיצוב ולתקשורת חזותית, חיפה

מתיאס ביקאל / התנ"ך בקומיקס

סיפורי התנ"ך בקומיקס הוא פרויקט במסלול התמחות באיור שנובע מכך שהיום ילדים, חילוניים בעיקר, מתייחסים לתורה כאל טקסט מיושן ולא קוראים בה. מכאן מנסה הסטודנט להציע גרסה קלילה ומאוירת שתקרב אליהם את הסיפורים המרתקים.

"היום בבתי הספר היסודיים רואים יותר ויותר ספרי תורה מאוירים. זו מגמה שנותנת מענה לשינויים התרבותיים שלפיהם הילדים קוראים פחות וכמעט לא מתמודדים עם הבנה של שפה ותחביר", אומרת מלי אלון, ראש המחלקה לעיצוב גראפי, "ביקאל יצר חוברת קומיקס שמגישה את הסיפור התנ"כי באמצעות איור, קומפוזיציה וקופירייטינג. כך הוא הצליח גם להפיח חיים בתוכן 'ארכאי' וגם להפוך אותו לקליט ומעניין".

"הרעיון שלי היה להביא את הסיפור התנ"כי, ההיסטורי והיהודי של העם שלנו בצורה אחרת, מעניינת וכיפית", מסביר מתיאס ביקאל, "בפרויקט ניסיתי לחבר בין שורשיי המסורתיים לבין אהבתי הגדולה לאיור ולקריאת חוברות קומיקס. היתרון בשפת הקומיקס הוא בכך שהיא קליטה ותמציתית ומאפשרת לשכתב את הסיפור, במקרה זה 'דוד וגוליית', לשפה עכשווית, יומיומית וזורמת שמשרתת את המסר והפואנטה של העלילה. המטרה הראשונית שלי היא לאפשר לדתיים וחילוניים ליהנות מהסיפור, ואם בזכות זה ילדים יתעניינו יותר במסורת, זה יהיה רק בונוס".
המחלקה לעיצוב גראפי בראשות מלי אלון / מנחה: סימון דהן ומלי אלון

תערוכות בוגרים, תילתן, עבודה של מתיאס ביקיאל, צילו (צילום: מתיאס ביקאל)
עבודה של מתיאס ביקאל. להנגיש את התנ"ך|צילום: מתיאס ביקאל

תערוכות בוגרים, תילתן, עבודה של מתיאס ביקיאל, צילו (צילום: מתיאס ביקאל)
לאפשר לדתיים וחילוניים ליהנות מהסיפור|צילום: מתיאס ביקאל

שרית מור / המינוס לובש פראדה

הפרויקט הוא קמפיין צילומי אופנה וקופירייטינג שמבטא את הסכנה בהתמכרות לשופינג וחושף את הדיסוננס בין מראה יוקרתי ובין מצבה הכלכלי האמיתי של המכורה עד לרמת מגורים ברחוב.

"בפרויקט באות לידי ביטוי יכולות צילום גבוהות שמבטאות בצורה ברורה את המסר", אומרת מלי אלון, ראשת המחלקה לעיצוב גראפי, "הסטודנטית השקיעה זמן רב בתכנון ובהפקה של כל חלקי הקמפיין, בחרה לוקיישן והתמודדה עם עבודה על דוגמניות וסטיילינג. העיצוב הגראפי בקמפיין מינימלי ונועד לתמוך ברעיון החזק שמועבר באמצעות הצילומים".

"בחרתי בנושא הזה כי כצלמת אני מאוד מתחברת לצילום ביוטי ואופנה", מספרת שרית מור, "מקור הרעיון בנשים של ימינו הטרודות ממראן החיצוני, מה שמוביל אותן לצרוך אופנה ללא שליטה. אלו שחושבות שדרך היופי הן מבטאות את עצמן ומשיגות אושר נופלות לתהום הרסנית בלתי ניתנת לריסון. העברת המסר ומשיכת תשומת הלב של הצופה מתבטאת בהקצנה ובקונטרסט שבין חיי הזוהר לחיי העוני. האתגר עבורי היה ליצור את הצילום הבודד שימחיש את הניגוד בין המראה החיצוני הנוצץ לצד רמת החיים הנמוכה שבה חיות אותן בנות".
המחלקה לעיצוב גראפי, התמחות בצילום בראשות מלי אלון / מנחה: סימון דהן ומלי אלון
מחלקות: איור, עיצוב גרפי, עיצוב ופיתוח משחקים, עיצוב לאינטרנט, עיצוב פנים חלל מסחקי, פוסטפרודקשן, צילום, קופירייטינג ופרסום.
תערוכה: עד 15/10, דרך העצמאות 65, חיפה.

תערוכות בוגרים, תילתן, עבודה של שרית מור, צילום שר (צילום: שרית מור)
עבודה של שרית מור. קמפיין צילומי אופנה וקופירייטינג |צילום: שרית מור

תערוכות בוגרים, תילתן, עבודה של שרית מור, צילום שר (צילום: שרית מור)
הסכנה בהתמכרות לשופינג |צילום: שרית מור

שנקר, בית ספר גבוה להנדסה ועיצוב

לנה יעקובי / Symbio Mall

הפרויקט מנסה לתת פתרון לתחושת הנתק שנוצרת בין הקניון כמתחם גדול, מזמין ומפנק שמעודד לשיטוט אינסופי לבין האדם הנכנס אליו. הרצון לקרב את התחושה המנוכרת לחוויה טבעית ואורגנית הביא לחקירת תופעת הסימביוזה בטבע, המתארת שיתוף פעולה ותלות הדדית בין אורגניזמים בו.

"הפרויקט מחפש סינרגיה בין המבנה למשתמשיו", מסבירה ד"ר ויטל, מנחת הפרויקט, "למבקר בקניון ניתנת ההזדמנות להתאמן במכשירי כושר שנמצאים על גבי במות ספורט, ועצם האימון - הליכה, ריצה, אופניים - תורם אנרגיה ירוקה למבנה. בתמורה לכך מקבל המבקר תווי קנייה. הפרויקט יוצר שפה אדריכלית חדשנית שבאה לידי ביטוי גם בקונספט וגם בצורניות הסביבתית".

"האדם המבקר מפסיק לשחק לידי המערכת והופך להיות חלק אינטגרלי בתהליך הקיום האורגני של המקום", אומרת לנה יעקובי, "כך, בעזרת פעילות ספורטיבית מועילה ובריאה, הוא מפעיל את בוכנת הלב של הקניון ומזרים דם בעורקי האורגניזם השונים המבנה. תפקידה של האנרגיה הזו לשמש תחליף לכסף בחוויית המסחר ולאפשר למבקרים לשלם באנרגיה ירוקה. המפגש האינטראקטיבי שנוצר בין המבנה לאדם מקיים מערכת יחסים דו צדדית - הקניון מספק מרחב שהות נוח לצורך קניות ופנאי, והמבקר, בתמורה, מספק מקור אנרגיה החוסך במשאבים טבעיים ותורם אקולוגית לסביבה".
המחלקה לעיצוב פנים מבנה וסביבה בראשות פרופ' שרגא קירשנר / מנחה: ד"ר רבקה טל

תערוכות בוגרים, שנקר, עבודה של לנה יעקובי, צילום ל (צילום: לנה יעקובי)
עבודה של לנה יעקובי. פתרון לתחושת הנתק שנוצרת בין הקניון לאדם|צילום: לנה יעקובי

תערוכות בוגרים, שנקר, עבודה של לנה יעקובי, צילום ל (צילום: לנה יעקובי)
סינרגיה בין המבנה למשתמשיו|צילום: לנה יעקובי

דור דב טולצ'ינסקי / דור האוטומציה

הקולקציה עוצבה בהשראת החזון העתידני של עולם שכולו אוטומציה הפועל ללא מגע יד אדם. הפריטים נוצרו כצלליות חדות ואולטרה-מודרניות בצבעוניות קרה ומאופקת. להשגת הדימוי המודרניסטי וליצירת מראה ויזואלי חזק, נעשה שימוש בטכניקת סריגה חדשה ללא תפר, המספקת אשליה שמדובר בתוצר של מכונה.

"הפרויקט מנסה לנסח שפה חדשה לבגדים סרוגים. הוא מערער על יסודות בסיסיים מעולם האופנה ומזגזג בין עולמות האריגים והסריגים", אומרת לאה פרץ רקנטי, ראשת המחלקה,  "הפרויקט מציג שורה של בגדים מתוחכמים במראה מינימליסטי וחף מקישוטיות.  אף על פי שלא נסרגו באמת, מובלטת טקסטורה ברורה של סריג כמוטיב מרכזי בקולקציה, וכל זאת מחומרים שנגזרו בחיתוך לייזר. על אף מורכבותה הטכנית, הקולקציה יכולה להיות מתורגמת לייצור סדרתי בעולם האופנה שמחפש פתרונות טכניים מקוריים המשווים לבגד מראה עכשווי, ייחודי, מודרני ואיכותי".

"מה שמאתגר בפרויקט זה הניסיון לנסח שפה חדשה הבוחנת שלמות בפריטי לבוש שהאפיון המרכזי שלהם הוא היעדר מגע יד אדם", אומר דור דב טולצ'ינסקי, "מורכבות הפרויקט היתה בעיבוד הגזרות של פריטי הלבוש במחשב, תוך חישוב הגדלים של שורות הסריגה ביחס ישיר למראה העיצובי שאליו שאפתי להגיע. כך יצא שעבודת התכנון של הסריגה הפכה להיות מתמטית, והתאמת הבגד לגוף נעשתה במינימום תפרים ובאופן מושלם".
המחלקה לעיצוב אופנה בראשות לאה פרץ רקנטי / מנחה: רונן לוין
מחלקות: עיצוב אופנה, עיצוב טקסטיל, עיצוב פנים מבנה וסביבה, עיצוב תכשיטים, עיצוב תעשייתי, תקשורת חזותית.
תערוכה: עד 31/7. מחלקות תכשיטים ופנים, מבנה וסביבה – אנה פראנק 12, רמת גן. מחלקות עיצוב תעשייתי ותקשורת חזותית – ידע עם 8, רמת גן. אמנות רב תחומית – ז'בוטינסקי 8, רמת גן. עיצוב אופנה, תערוכת מכירה, 17-18/7.

תערוכות בוגרים, שנקר, עבודה של דור דב טולצ'ינסקי,  (צילום: דודי חסון)
עבודה של דור דב טולצ'ינסקי. בהשראת החזון העתידני של עולם שכולו אוטומציה|צילום: דודי חסון

תערוכות בוגרים, שנקר, עבודה של דור דב טולצ'ינסקי,  (צילום: דודי חסון)
ללא מגע יד אדם|צילום: דודי חסון

בית הספר לארכיטקטורה אונ' אריאל

רועי שטי / Going Under

הפרויקט ממוקם בשולי העיירה מצפה רמון ובוחן מחדש את קצה העיר ונקודת המפגש שלה עם מכתש רמון. הפרויקט מציע מרחב חדש המתקיים ברובו מתחת לפני הקרקע תוך יצירת קומפלקס רב תחומי. מצדו האחד נמצאים מבני המגורים החפורים, שלהם חצרות פנימיות, ומצדו השני מבני ציבור כמו מתנ"ס, פלנטריום וספרייה, המאפשרים לכלל אוכלוסיית מצפה רמון והמבקרים בה ליהנות מנופי המכתש ולהיחשף אליהם בצורה שלא התאפשרה קודם.

"הפרויקט הוא דוגמה לניסיון להשפיע על האופן שבו ניגשים למקומות בעלי אופי וייחוד משל עצמם ומפתחים אותם בהתאם לערכים הקיימים שם", אומר פרופ' אדריכל בני ראובן לוי, ראש בית הספר לארכיטקטורה, "ערכו העיקרי הוא בהצבת אלטרנטיבה להתחלה חדשה בעיר מדברית קיימת שנבנתה בעבר על פי ערכים מודרניסטיים כוללניים שאינם מתאימים לסביבה. הפרויקט אמור להוות גם בשורה לאפשרות להגדרה מחודשת של מצפה רמון כעיר במדבר השוכנת על ספו של המכתש הפרה-היסטורי".

"ההבנה הראשונית שהמדבר הוא מקום שונה ויש להתייחס אליו בהתאם כנראה היתה הדבר החשוב ביותר בתהליך הגיית הפרויקט", אומר רועי שטי, "נקיקים, סדקים, חריצים, אדמת הלס - כל אלו היוו לי מקורות השראה, כמו גם השמש המדברית הישירה והחזקה והרצון לספק סביבת חיים נעימה באקלים קיצוני שכזה. לאורך כל התהליך שאפתי למצוא את האיזון הנכון בין המעשה שלי לבין הטבע, והקושי הגדול ביותר היה להחליט עד כמה ניתן לחצוב בקירות הסלע, עד כמה ניתן לחרוץ בקירות המכתש ואיזה ביטוי מרחבי חדש ניתן להעניק לשפת המכתש הנראית מכיוונים שונים".
בית הספר לארכיטקטורה בראשות פרופ' אדריכל בני ראובן לוי / מנחה: אדריכל איציק אלחדיף
מחלקות: בית ספר לארכיטקטורה.
תערוכה: 7-14/8, מרכז עמיעד, שוק הפשפשים, תל אביב יפו.

תערוכות בוגרים, ארכיטקטורה אריאל, צילום רועי שטי (צילום: רועי שטי)
עבודה של רועי שטי. קומפלקס רב תחומי במצפה רמון|צילום: רועי שטי
תערוכות בוגרים, ארכיטקטורה אריאל, צילום רועי שטי ( (צילום: רועי שטי)
אלטרנטיבה להתחלה חדשה בעיר מדברית קיימת|צילום: רועי שטי
 

הפקולטה לאמנויות, המכללה האקדמית בית ברל

רותם זקין / אחותי

הפרויקט, שהנו תוצאה של פניי הלבנות באתר Fashion Bank, מציג תצלומי בנות שחלומן הוא להפוך לדוגמניות. מדובר בבנות שזכו ליום צילום בעיר מגוריהן וקיבלו בתמורה בוק צילומים. הדוגמניות הן שהחליטו על מערכות הלבוש ועל המראה בעת הצילומים. הפרויקט מתעד ובודק תהליכי עבודה, ואת היחסים בין המצלמת למצולמת והחוזה שנחתם בין השתיים.

"רותם השתמשה במערכת צריכה של דימויים המאפיינת את זמן ההווה וסימנה אותה", אומרת אלונה פרידברג, אוצרת התערוכה, "הרשתות החברתיות והסמרטפון משרתים חברה מוחצנת שעסוקה בנראות איקונית, שלא מבחינה בדקויות ושהולכת והופכת אחידה. בפרויקט של רותם יש עיסוק במערכת היחסים של המצולמת עם הצלמת, שהופכת גם היא להיות אובייקט מצולם ומתועד".

"מבחינתי צילום הוא היחסים שבין הצלם למה שניצב מולו, בין שזה בן אדם, אובייקט, נוף או כל דבר אחר", אומרת רותם זקין, "כשנחשפתי לבנות שמציעות את עצמן כדוגמניות שמתי לב שחלקן לא עונות לסטנדרט היופי המקובל. דווקא את הבנות האלו עניין אותי לפגוש ולצלם, ולבחון את היחסים שייווצרו בינינו. שמתי לב שככל שימי הצילום התקדמו, הצילום הושפע והשתנה בהתאם למספר הפעמים שנפגשתי עם הבנות ולעומק האינטראקציה בינינו. עניינה אותי גם תופעת ה'חוזה' שקיימת בעולם הדוגמנות, שהביאה אותי למחשבה על יחסי ניצול".
המחלקה לצילום בראשות רם ברכה / מנחה: דרור דאום
מחלקות: אמנות, קולנוע, צילום, טיפול באמנות.
תערוכה: עד 23/7, קמפוס המדרשה, קלמניה, בית ברל.

תערוכות בוגרים, בית ברל, עבודה של רותם זקין, צילום (צילום: רותם זקין)
עבודה של רותם זקין. תצלומי בנות שחלומן הוא להפוך לדוגמניות|צילום: רותם זקין

תערוכות בוגרים, בית ברל, עבודה של רותם זקין, צילום (צילום: רותם זקין)
תהיות לגבי "החוזה" בעולם הדוגמנות|צילום: רותם זקין

מוסררה, בית ספר לאמנויות

מיכל שעשוע / ארכיון גיבור/ת על

הפרויקט הוא ווידאו שמשמש מרחב של מחקר אישי וביקורתי. השפה שהומצאה נשענת על גילויים חדשים במרחב המוכר של סינמטק ירושלים בו עבדה ויצרה הסטודנטית. חומרי פסולת אנלוגיים והתכתבות עם קולנוע הם חומרי הגלם בהם השתמשה. במקביל מוצגת הצבת וידאו בה נוכחות פעולות שנוצרות המגיבות לדברים שקורים. 

"שעשוע מתייחסת אל המציאות כאל מרחב ניסיוני, מזפזפת בין וידיאו ארט, קולנוע ופרפורמנס ומציגה עולם מופנם ואישי תוך השתלת מבט ביקורתי על המערכת", אומרת איילת השחר כהן, ראשת המחלקה לצילום, "העמדה האמנותית שבה בחרה מצליחה להיות אישית ובו בזמן  לערער על המצב הקיומי של הפרט בחברה".

"העבודה היא מחווה לעולם הקולנוע, ועם זאת מדברת על מצב קיומי ואישי. תמיד רציתי להיות גיבורת על ולהציל את העולם. בסופו של יום, האמנות מאפשרת לי לדבר על המצב המורכב של היותי אדם קטן בעולם ביורוקרטי".

המחלקה לצילום בראשות איילת השחר כהן / מנחה: איילת השחר כהן
מחלקות: צילום, ניו מדיה, מוזיקה חדשה, תקשורת חזותית, פוטותרפיה.
תערוכה: עד 30/7, הע"ח 7 /  שבטי ישראל 22, ירושלים.

תערוכות בוגרים, מוסררה, עבודה של מיכל שעשוע, צילום (צילום: מיכל שעשוע)
עבודה של מיכל שעשוע. המציאות כמרחב ניסיוני|צילום: מיכל שעשוע

תערוכות בוגרים, מוסררה, עבודה של מיכל שעשוע, צילום (צילום: מיכל שעשוע )
מזפזפת בין וידיאו ארט, קולנוע ופרפורמנס|צילום: מיכל שעשוע

בית הספר לאמנות ועיצוב סמינר הקיבוצים

רגדה אבו חוסיין / רגע בעיר

הפרויקט מציע ארבעה מתקנים שמוצבים ברחוב ונותנים מענה למגוון צרכים קטנים ויומיומיים שמתעוררים בזמן שהותנו בחוץ. כך למשל שולחן מוגבה להניח את הקפה, משטח להניח את השקיות או להוציא דברים מהתיק, מתקן לקשירת שרוכים וכיסא לנוח לרגע. המתקנים, המעוצבים בהשראת הצומח ובגוונים של פרחים, מנצלים את קיומם של העמודים הקיימים ברחוב ואת השטח שהם תופסים על מנת להעניק ערך מוסף למרחב הציבורי במטרה להוסיף לסביבה חן וחיים.

"לפרויקט, שעוסק ברחוב הישראלי שהוזנח לאורך השנים, יש שתי נקודות ייחודיות. אחת, מקומו של המעצב כמי שמשנה את הסביבה ואת החלל הציבורי שבהם אנו חיים. השנייה, הרצון להשפיע על הסביבה דרך הדברים הקטנים", אומר דורי אוריין, ראש המחלקה, "פתרונם של הדברים הקטנים שמטרידים אותנו ביומיום יכול לעשות שינוי משמעותי".

"בפרויקט התייחסתי לצורכי האנשים בזמן השהייה שלהם ברחוב", אומרת רגדה אבו חוסיין, "עשיתי מחקר מקדים שבמסגרתו ערכתי תצפיות, צילמתי וחקרתי מה אנשים צריכים בזמן שהייתם ברחוב. בסיומו הגעתי לסדרה של ארבעה מוצרים. מקורות ההשראה שלי היו העמודים הצומחים מהמדרכה כמו עצים. השאיפה היתה שהמוצרים יצמחו מהמדרכה בסמוך לעמודים הקיימים בדומה לצמחים טפילים בטבע; צמחים קטנים לצד העץ הגדול".
המחלקה לעיצוב מוצר בראשות דורי אוריין / מנחה: ענת שטיין

אין תמונה
בהשראת הצומח ובגוונים של פרחים

אין תמונה
עבודה של רגדה אבו חוסין. מענה לצרכים קטנים ויומיומיים

גיתית קלנר / שפת רחוב

סדרת מערכות הלבוש עוצבה בהשראת חתולי רחוב כמטאפורה לאנשים החיים בסביבה האורבנית. הדגש הושם על מצבים בעיר שמוציאים את "החיה שבאדם". בקולקציה מתקיים דיאלוג בין קשיחות וגסות לרוך ועדינות, שבאים לידי ביטוי בשינויים בפרופורציות של הגוף והבגד, בהגזמה, בהגדלה והרחבה של חלקים, בעודף של בד ובשימוש נרחב של רוכסנים. כל אלו במטרה ליצור צללית חדשה של אדם המתכנס בתוך עצמו בניסיון להתמודד ולשרוד את חיי היומיום בעיר בדיוק כמו החתולים.

"הקולקציה מושכת, עכשווית ובועטת ומצליחה לשלב אמירה תרבותית על מערכות לבוש פונקציונליות מאוד" אומר רונן לייבמן, ראש המחלקה.

"נקודת המוצא לפרויקט היתה סיטואציות בעיר שגורמות לאדם לאבד שליטה", אומרת גיתית קלנר, "רוב האנשים בעיר מאופקים ונינוחים, אך סיטואציות מסוימות עלולות להוציא אדם משלוותו ואף לגרום לו לאבד שליטה ולהתפרץ באגרסיביות, כמו חתול רחוב שפולשים לו למרחב המחיה. המראה הכללי של הקולקציה נע בין ספורטיבי לאלגנטי ומושפע מסגנון הרחוב שמאופיין במראה נינוח המתאים לחיים התזזיתיים בעיר. הבדים והצבעוניות מושפעים גם הם מהעיר והחיים בה ומתאימים למרבית האנשים שיוצאים מוקדם, רצים ממקום למקום במטרה לשרוד וחוזרים מאוחר".
מחלקת לבוש ואביזרים בראשות רונן לייבמן / מנחה: טל שושן
מחלקות: עיצוב מוצר, לבוש ואביזרים, תקשורת חזותית ועיצוב סביבת המחשב.
התערוכה ננעלה.

תערוכות בוגרים, סמינר הקיבוצים, עבודה של גיתית קלנ (צילום: זיו שדה)
עבודה של גיתית קלנר. בהשראת חתולי רחוב |צילום: זיו שדה

תערוכות בוגרים, סמינר הקיבוצים, עבודה של גיתית קלנ (צילום: זיו שדה)
מטאפורה לאנשים החיים בסביבה האורבנית|צילום: זיו שדה