זהו, התחפושות כבר בארון (או בפח, למי שהשקיע והכין לבד) וממש עכשיו מתחילים את הימים הנוראים. לא העשרה החובבנים האלה של תשרי, אלא הימים הנוראים האמיתיים, שמציבים בפנינו התמודדות אמיתית, קשה.
מצד אחד הבית עמוס בכמויות סוכר וג'לטין שצריך להיפטר מהן, מצד אחר מתחילים לחסל חמץ. בקיצור, סורי דיאטניות, נדבר אחרי שביעי של פסח. בינתיים, הנה עשר מסקנות פוסט-פורים:
1. הורה טוב זה הורה שמצליח לשכנע את הילד שהתחפושת הכי זולה בחנות היא גם הכי יפה. כל השקרים כשרים.
2. אין זוג שלא אומר לעצמו בפורים: חאלס, בשנה הבאה אני לא משקיע במשלוחי מנות.
3. אין שקר גדול יותר מהמילים "תחפושת משפחתית". אימא החליטה ואנחנו רק שיתפנו פעולה וחייכנו. בלב.
4. בפעם הבאה שהילד שלך יבקש שתכינו יחד תחפושת מקורית של מקרר עם מגירה תחתונה ומייצר קוביות קרח, אתה תחשוב פעם שנייה אם להתקמצן על החוברת של שושי זוהר.
5. גבאי יקר, אין טעם להקריא בכל פעם את ההוראות של קריאת המגילה. אנחנו יודעים, מי שלא שמע לא יצא ידי חובה. בוא תגיד את זה לילד שמפעיל מאחוריי מרגמה בכל "המן". בום!
6. ילד שמגיע לסעודת פורים עם רמת סוכר נמוכה מ"תזריק אינסולין עכשיו" ראוי להנהיג את המדינה.
7. הבית מלא בממתקים, הילדים מרוצים, אבל מה לכל הרוחות עושים עם כל הסלסילות האלה?
8. בי נשבעתי (סליחה, הצהרתי): לבית הזה לא ייכנסו בשנה הבא נצנצים!
9. כבר שנים שאני מחפש להגיד משהו רע על הקומבינה של הירושלמים ושושן פורים והדבר היחיד שיוצא לי זה "שיחקתם אותה".
10. בחיים אל תודיעו לילדים בפורים שאתם טסים לעמאן. עד עכשיו יש לי צפצופים באוזניים.
