הספינים על בחירות קרובות חיזקו את הדיבור על מהפך אפשרי בסיעת "הבית היהודי" – מפלגת הדגל של הציונות הדתית שמתיימרת כתמיד להיות ספינה כלל-ישראלית, אך נדמה כי מאז השיא הגדול של בחירות 2013 הולכת ושוקעת. על הנהגתו המובהקת של נפתלי בנט קורא תיגר אלוף משנה במילואים יונתן ברנסקי, שבימים אלה מגייס אליו את השטח הציוני-דתי ובטוח בניצחונו הקרוב.
התנערות מערכים
"לפני שנתיים וחצי, בסמוך לפרישתי מהצבא", מסביר ברנסקי, "לאחר שכל חיי הייתי איש של המפד"ל והבית יהודי, ראיתי לאן המפלגה מושכת וזיהיתי כבר אז מה שכיום כולם רואים. הרגשתי שהתנערותה של הנהגת המפלגה מערכי הציונות הדתית לא מאפשרת לי להרגיש בבית".
על איזו התנערות אתה מדבר?
"העובדה שהיא נמנעת מלעסוק בסוגיות של דת ומדינה. העובדה שהיא זאת שהולכת ומקימה רחבת תפילה לרפורמים בכותל. ההתעלמות מסוגיית עמונה כשרק חודשיים קודם הפינוי פתאום הם נזכרו שיש בעיה ואז כבר היה מאוחר מדי. נפתלי בנט נכנס למשרד החינוך ולא מינה מנכ"ל חדש שתואם את תפיסת העולם הציונית-דתית, וגם כשכבר החליף לקח את המנכ"ל ששימש בתקופת יולי תמיר. זאת דוגמה למשהו שהיה עליו לעשות לא כדי לדאוג למגזר, אלא כי זה חלק מכללי המשחק שמשלבים השקפת עולם עם פרקטיקה".
אתה תוקף את בנט, אבל רק ההנהגה ה"לייטית" שלו הביאה את הבית היהודי להישגים פוליטיים.
"הבית היהודי הגיעה ל-12 מנדטים שזה חיבור של הבית היהודי ושל האיחוד הלאומי, וזה היה הישג מרשים אם כי לא חסר תקדים. ואז היא ירדה לשמונה מנדטים כולל האיחוד הלאומי, שזה דברים שראינו בעבר. מה שהרים את הבית היהודי לא היה הלייטיות של בנט, אלא הסגנון הרענן שלו והעובדה שהוא הצליח להלהיב את הציבור הדתי-לאומי וליצור תחושה שאפשר, ואת זה אני בהחלט זוקף לזכותו. אבל מאז, גל האוויר החם שהרים את כולם למעלה בהתלהבות הלך ודעך. ההילה התפוגגה ובעולם האמיתי אנשים מחפשים דרך ומעשים. ופה מתחיל השבר".
השבר שברנסקי מדבר עליו מתחיל במישור הפנים-מגזרי ומתפשט החוצה: "לבנט יש התנהלות דיקטטורית. חברי הכנסת מפחדים להגיד בקול שאין להם אפשרות להביע דעה אם היא מנוגדת לדעת נפתלי, ואני לא מדבר על משמעת סיעתית אלא על דברים עמוקים".
אתה רוצה לחזור להיות המפד"ל הישנה? לדאוג רק לאינטרסים של מגזר? אין שאיפות אחרות גדולות יותר?
"מה פתאום. צריך לקחת את המפלגה ולהעיף אותה קדימה. יש לנו תפקיד מחבר".
בנות בצה"ל? בשר תותחים
אל"מ במיל' יונתן ברנסקי נולד בירושלים לפני 45 שנים. במהלך שירותו הסדיר פגש את אשתו ליאורה, ששירתה לידו בגרעין נח"ל, ויחד הם עברו את מה שהוא מכנה "התקרבות לתורה". בגיל 24 נישאו והם מגדלים חמישה ילדים – "שני זוגות תאומים ואחד באמצע. יש לי הרבה הערכה לנשים שמשרתות בצה"ל. אני מכבד אותן. מלכתחילה בנות דתיות עדיף שילכו לשירות לאומי ולא לצבא, אבל אם בחורה כבר מתגייסת צריך לדאוג לה למעטפת הכי מגנה והכי מתאימה כדי שעולם הערכים שלה לא ייפגע".
עם זאת, הוא מבהיר כי שילוב לוחמות הוא שגיאה חמורה – גם פיזיולוגית, גם מגדרית וגם מגזרית: "כשאומרים לי אל תיקח בעלות על הנזק הפיזיולוגי של החיילות זאת אמירה פופוליסטית. משתמשים בהן כבשר תותחים של אג'נדה רדיקלית, שמנצלת אותן ומוכרת להן את עצמן כמי שמבשרות מהפכה, אך בפועל פשוט הורסים להן את הבריאות. כל המחקרים מצביעים על זה והצבא מתעלם מזה. כמעט כל רבני הציונות הדתית יצאו בקריאה נגד שילוב בנות לוחמות ביחידות לוחמות בצה"ל, וכשמישהו שלח לבנט בטוויטר שיש עלייה בכמות הבנות המתגייסות, התשובה של מנהיג הציבור הזה היא: 'מגמה נפלאה!".
אולי זה הגיוני שככה הוא אמר, אם זאת המגמה והוא המנהיג זה מתאים.
"יש זרם כזה, אני מסכים, ואני חושב שצריך לתת לזרם הזה ביטוי. אבל מדברים פה על התנערות מערכים וזה משהו אחר".
הגנרל איננו חרד"ל
ברנסקי פרש מהצבא לפני שנתיים וחצי כאמור, והותיר מאחור קריירה מפוארת: בין השאר שימש סגן מפקד אוגדת עזה ומפקד צוות במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה, מפקד חטיבת הנגב ומפקד גדוד נצח יהודה – המסלול המוביל לגיוס בחורים חרדים ללוחמה בצה"ל. את הפיקוד על גדוד נצח יהודה הוא מגדיר: "תפקיד חיי".
אתה חרד"ל?
"לא. למה אני צריך את המילה 'חרדי' בתוך התואר שלי? אני דתי-לאומי".
למי אתה קרוב יותר, ליאיר לפיד או ליעקב ליצמן?
"ברור שלליצמן. יש לי איתו מכנה משותף עמוק – התורה. החיבור שלי ליאיר לפיד הוא בהרבה דברים אחרים שמבחינתי הם פחות עמוקים. אבל מבחינתי שניהם חלק מגוף אחד שנקרא עם ישראל ולשניהם אני חייב להיות מחובר.
"שירתי בצבא עם כל עם ישראל, ואני מכיר את כל סוגי האנשים: דרוזים, חילונים, דתיים, חרדים. באתי מהשטח ואני מחובר אליו בכל הרמות. רוב עם ישראל מחובר לערכים גם אם לא שומר תורה ומצוות. יש קבוצות בשוליים שלא מתחברות לזה. לפעמים נדמה שזה המיינסטרים אבל זה לא כך באמת. לרוב יש חיבה למסורת".
בקרב פקודיו נחשב ברנסקי למפקד נערץ הן במישור האידיאולוגי והן במישור האישי. החל מהדוברת שלו באוגדת עזה וכלה בפקודיו בגדוד נצח יהודה, כל מי שדברתי איתו מספר על אומץ לב, על עמידה בתנאי לחץ, על מסירות מוחלטת ועל יחס שוויוני לחיילים ללא הבדלי דת, גזע ומין. אפשר להתרשם כי אם יצליח להעתיק את יכולותיו הצבאיות לפלטפורמה הפוליטית יש לו אופק די מבטיח. לא בוכריס חלילה. זה דווקא לא רלוונטי כאן. אופק רגיל.
"מנסים לצייר את הציבור כשטחי שמסוגל לעכל רק קליפים ופופ. אנשים לא טיפשים, כולם מחפשים אמת ויודעים להגיד אם הם מתחברים אליה או לא. לנסות למצוא חן בעיני כולם בלי להגיד שום דבר – זה לא מחזיק מים. מפלגה עם דרך ברורה ועם שטח חזק זה כמו רכב עם מנוע ועם דלק".
שנית עמונה לא תיפול - אך גם לא הממשלה
את תקופת ההתנתקות מגוש קטיף העביר בניסיונות תיווך בין הצבא ובין רבני המתנחלים. בראשית ההתנתקות ביקש מהממונה הישיר עליו להתחשב ברגישות המצב ולפטור אותו מעיסוק מעשי בפינוי.
היית פורש מהממשלה בגלל עמונה?
"הבטיחו שיקום יישוב נוסף. אם זה יקרה, אז למרות היישוב אפשר להמשיך הלאה".
אבל ייקח הרבה זמן עד שנדע אם יקום או לא יקום
"נכון, אבל זה אמצעי לחץ שצריך להשתמש בו כלפי ראש הממשלה. לא נראה לי שבנט השתמש בזה".
איילת שקד בנסיקה ובנט בנסיגה. המתנחלים כועסים על עמונה ועל פינוי הבתים בעפרה, השטח כועס על הסכסוך בין המחנה ובין הצבא. האם זה הסדק שבו תיכנס ותכבוש את הרי נפתלי?
"יש פה ואקום. לוואקום הזה צריך להיכנס. אם לא היה ואקום והייתה הנהגה שמחוברת לשטח, הדרך הטבעית לנסות להשפיע מבפנים הייתה להתמודד בפריימריז ולנסות להיות חבר כנסת. אבל יש פה ואקום וצומת דרכים היסטורי. אם לא נפעל עכשיו ומהר לא תהיה עוד מפלגה דתית-לאומית שעל הנהגתה צריך להיאבק".
אם יפורסם סקר בערב הפריימריז שידגים כי נפתלי יוכל להביא יותר מנדטים, תיקח צעד אחורה ותיישר קו?
"אילו מנדטים ובשביל איזו אג'נדה? עלתה סוגיה כזאת באחד מחוגי הבית שערכתי. קם בחור צעיר, חבר מרכז הבית היהודי, שאמר: 'אני מעדיף פחות מנדטים עם דרך ברורה מאשר הרבה מנדטים שאין לי מושג לאן רוצים למשוך את המדינה'. הבית היהודי צריכה להיות אלטרנטיבה שלטונית אבל זה יקרה כשהעם יהיה מוכן לזה. לא בכפייה של ערכים על העם ולא בטשטוש ערכים שלנו כמו במפלגות אווירה. זה לא יחזיק מעמד".
ואם סקרים יראו שהישג המפלגה יגדל אם בראשות הבית היהודי תעמוד איילת שקד? תהיה לך בעיה להיות מספר שתיים של אישה?
"לא. כל חיי אני מספר שתיים של אישה. תשאלי אותה". הוא רומז כמובן על ליאורה אשתו, אך מרעיף ברכות על שרת המשפטים: "דווקא אילת שקד אינה מנותקת ומחוברת יותר טוב לאנשים ולשטח וגם לערכי הציונות הדתית".
הרפתקה פוליטית עם השלכות פיננסיות
על מסירותו של ברנסקי למפלגת הבית היהודי מעיב ענן לא רחוק: בבחירות הקודמות קרא לאנשיו להצביע למפלגת "יחד" של אלי ישי וברוך מרזל, יומרה פוליטית שהסתיימה בהתרסקות רבתי ובאובדן קולות רבים לגוש הימין. "למדתי לקח מהמקרה הזה", הוא מעדכן. "צריך לדבוק במפלגה המאוחדת הקלאסית. גם אם בבחירות הבאות יהיו רסיסי מפלגות חדשים, לא אלך איתם. כשעמדתי בפני ההחלטה לאן, מתי ואיך אני נכנס לתוך העשייה הפוליטית, האופציה של להשתלב באיחוד הלאומי-תקומה עמדה על הפרק. ברמה הטכנית אין שם פריימריז ולכן זה מנגנון שונה. מעבר לכך עשיתי לעצמי חשבון מאוד פשוט: שאלתי האם יש סיכוי שהאיחוד הלאומי באיזושהי קונסטלציה יפרוש מהבית היהודי ויחבור לגופים אחרים כפי שהיה בעבר, ושוב ייווצרו מחנות שיפצלו את הציבור הדתי-לאומי. התשובה הייתה שאי אפשר לשלול את זה אף שכרגע זה לא על הפרק. אין תחליף למפלגה אחת שמייצגת את הציונות הדתית".
אפרופו אלי ישי, הוא עדיין מתמודד עם חובות אדירים כי להרפתקה פוליטית יש כידוע השלכות פיננסיות. כמה כסף תשים על הפריימריז האלה?
"ברוך השם יש הרבה אנשים שמאוד מאמינים בי ובדרך שאני רוצה להתוות והם נרתמים לסייע במסגרת החוק והנהלים", מרגיע המועמד. "מעבר לזה אני שם כסף לא קטן מהחסכונות שלנו ואמרתי לבנים שלי שזה על חשבון הירושה שלהם ושיהיו חזקים", הוא מחייך חיוך מתנצל.
הפריימריז לראשות מפלגת הבית היהודי ייערכו ב-27 באפריל. עד אז חורש ברנסקי את הארץ ומדלג מחוג בית אחד למשנהו במטרה להעפיל לראש הפירמידה הפוליטית של המגזר.
נראה שלא מפרגנים לך בציבור הדתי-לאומי. אם ניקח את התקשורת המגזרית לדוגמה, הם די מתעלמים מקיומך. במקוראשון היו מודעות שלך בתשלום אבל שום דבר מעבר לזה.
"אני מחובק מאוד על ידי כל כלי התקשורת, גם המגזריים וגם הארציים. תכניות טלוויזיה, רדיו, עיתונות. באופן בולט יש רק כלי תקשורת אחד שמתעלם ממני באופן מופגן. באמת מעניין לשאול למה".
מה תעשה אם תפסיד?
"אני רץ למרחקים ארוכים. אם אפסיד בקרב על ראשות המפלגה ארוץ לכנסת. אני כאן כדי להישאר".