השבת שלי היא חיבוק . ישנו מדרש אגדה שמספר שליונה יש יכולת להכיר ולדעת אם התבואה נקצרה ונתלשה בשבתואם היא נקצרה בשבת היונים מכירות בכך ואינן אוכלות ממנה. זו גם הסיבה מדוע היונה שבה אל תיבת נח רק לעת ערב במוצאי שבת, כי בשבת עצמה היא נמנעה מלתלוש את עלה הזית, שכן על פי המדרש היא שומרת שבת.
בהמשך לדברים אלו, ישנה סוגיה הלכתית שעוסקת בשאלה מה דינו של אדם שתועה ביער ואינו יודע מתי שבת, כי הרי ידוע שאסור לו לעשות מלאכה במשך כל הימים רק בגלל הספק שיש לו מתי יום השבת. ושואלים שם מה קורה אם הוא ראה יונה שקוטפת עלה? האם מותר לו לעשות מלאכה באותו יום, שהרי היונה אינה קוטפת ותולשת בשבת, וזו יכולה להוות עבורו הוכחה שיום זה איננו שבת.
מדרש אגדה נוסף מספר שיש אפילו דג אחד בים שאינו שוחה בשבת, ונח בשבת סמוך ליבשה, והדייגים הגויים שרוצים לדוג אותו ממתינים לו בשבת במקום בו הוא עושה את השבת ונח.
אני מביא את הדברים הללו לא רק בגלל שאני אוהב את מדרשי האגדה אלא בעיקר כדי לנסות להסביר לכם באיזה עולם קיומי מחשבתי הגותי חיו חכמינו ואנשי התורה בעבר ובאיזה עולם לטענתי גם הם צריכים לחיות בו גם היום.
אני כותב את הדברים מתוך אהבה והכרות עם עולם הרוח וההגות הדתית הנמצאת במרחב הביניים ומשחקת עם עולמות שונים ומנוגדים ומצליחה לתת לאדם משמעות כיצד לחיות חיים מלאים ועשירים במיוחד מתוך עולמי שלי שהוא מרחב פנימי שבלולי 'אוטיסטי' שלפעמים מנותק מהחיים האמיתיים. דווקא היכולת לדיאלוג פנימי עשיר ומלא דמיון ויצירה מעניק מרחב גמיש ויכולת הסתגלותית והישרדותי בעולם כאוטי ועולם משתנה.
אני כותב את הדברים כי אני מתקשה לקבל את ההתנגדות והנוקשות המחשבתית של המנהיגות הדתית אשר מתנגדת לפתיחת חנויות בשבת בעיר הדמיונית והמנותקת הלא היא תל אביב.
השבת למעלה מהטבע
השבת שלי היא למעלה מהטבע. למעלה מהמציאות הגשמית, בטבע יש יום, אפשר לחלק לשעות, לדקות, לילה, וחודש סביב הירח והשבת אין לה שעות. הרי יש כאלו שמתחילים את השבת קודם ויש כאלו המסיימים אותה מאוחר יותר לפי מה שהם בוחרים (רבנו תם).
אין לשבת סימן מתי היא מתחילה ומתי היא נגמרת, יש אימהות שהשבת שלהם מתחילה ביום חמישי בקניות בשוק ויש אימהות שהשבת שלהם מתחילה בשישי בלילה אחרי שהשכיבו את הילדים לישון. זאת אומרת, אנחנו אלה שקובעים מתי השבת, אנחנו אלו שמתחילים אותה באמירה "ויהי ערב ויהי בוקר".
מתי "ויהי ערב" מתחיל בדיוק, ומתי הוא נגמר, ואין לה שום שייכות לשעון , ולא לשמש ולא לכלום, אלא השבת נקבעת על ידי האדם הפרטי.
השבת היא "מנוחה". זאת אומרת, שהאדם לא יצטרך יותר לטרוח להתחבר עם האחרים, לתקן את עצמו, להמשיך לחשוב כמו בימות החול מה לעשות? איך לעשות? אלא פשוט בשבת האדם מרגיש ש "זהו, אני עם כולם כמשפחה אחת, סביב שולחן אחד" וכולם נהנים יחד, וכל אחד נהנה מפני שהאחרים נהנים.
כמו אם המתבוננת ודואגת שכולם יחושו בטוב וזוהי ההנאה שלה. לכך אנחנו שואפים להגיע וזהו התענוג של השבת: להרגיש מחובקים מבלי לעשות שום דבר מיוחד עבור כך.
אולי זו הסיבה האמיתית למה השבת שומרת עלינו ואינה זקוקה לנו שנשמור עליה. השבת שלי היא לא צריכה שמירה, אני יודע שהיא כאן והיא נמצאת והיא שומרת עלי ודואגת לי ויודעת מתי אני אוהב אותה ומתי אני לא אוהבת אותה, היא כמו אם רחומה שנמצאת ונוכחת ומביטה בי כאשר ואני יודע שהיא נמצאת שם.
אני אולי תמים, אבל הייתי מבקש מהמנהיגות הרבנית שינחו את בני ישראל על פי המחשבה התורנית קיומית העמוקה וימצאו את הפתרון היצירתי לשבת הציבורית שהיא של כולם וילמדו את עם ישראל כיצד לגרום לכולנו לחבק את השבת כמו שהשבת מחבקת אותנו ללא הבדל מין וכיפה.