מה זה השטויות האלה, מקווה?
אז זהו, שזה לא שטויות בכלל. תנו לי לקחת אתכם למקום שבו הכול התחיל: כמו תמיד, שורש המצווה נעוץ עמוק בתנ"ך. בספר ויקרא כתוב שאישה נידה טמאה לבעלה עד שתטבול.
ההלכה שכללה את האזכור, והפכה את הטבילה במקווה לטקס המתקיים פעם בחודש. בטקס זה האישה טובלת במים לאחר תום ימי הווסת ולאחר שספרה שבעה ימים נוספים שבהם לא הופיע כתם דם (למה? על כך בפעם אחרת). בימים שלפני הטבילה, הנקראים "הימים האסורים", נאסר על האישה ובעלה לגעת זה בזה ומיד לאחר הטבילה הם שוב מותרים.
מוצר צריכה בסיסי
מסורת הטבילה הועברה במהלך השנים מאם לבת ונחשבת לאחת המצוות החשובות והמשמעותיות ביותר ביהדות. בהיסטוריה היהודית היו תקופות שבהן נשים גם מסרו את נפשן כדי לקיים מסורת זו.
לפי ההלכה, מקווה הוא מוצר צריכה בסיסי יותר מבית כנסת, לכן כשקהילה יהודית מגיעה לאזור חדש הדבר הראשון שבונים הוא מקווה.
מהתנ"ך ועד תקופת בית שני בערך, טבלו נשים במקורות מים טבעיים – במעיין, בים, באגם וכן הלאה, ובתקופת בית שני עברנו לבניית מקוואות. כמו שחוזרים היום לחיתולי בד ולסלון בלי טלוויזיה, יש גם כאלה שחוזרות לטבול בנחלים. רשימת המקוואות המצטיינים שאפרט בהמשך אולי לא תהיה רלוונטית להן, אבל הן מסמלות תהליך שמכתיר את הטבילה לא רק כמצווה, אלא גם כחוויה.
עם פרוץ עונת החתונות, שמחייבות טבילה, ולרגל שלל הבג"צים שמעלים את קרנה של המצווה הזאת (או שלא), קבלו את ההמלצות שלנו לחמישה מקוואות נבחרים ברחבי הארץ! לכל אחד מהם ייחוד משלו, בלנית משלו ודרך משלו להשתחל לרשימת המקוואות הנחשקים:
1. המקווה החברתי: ברסלב - צפת
על המקווה בצפת אני שומעת כבר תקופה ארוכה, מנשים רבות. הפנייה של המקווה לנשים עם מוגבלויות היא הרבה מעבר לקוריוז. מדובר בצורך שצף (חה) ועולה מהשטח, שכן נשים רבות לא יכולות לטבול במקוואות הרגילים עם המדרגות והמסתורים ונזקקות לתנאים מיוחדים. במקווה ברסלב בצפת לא מסתפקים רק בהנגשה; בהובלת הבלנית הראשית, מוקדשת תשומת לב רבה לפרטים הקטנים, שיהפכו את הטבילה לחוויה נעימה גם לאלו שמשימת הטבילה יכולה להיהפך להן לסיוט.
יפה מנהלת המקווה מספרת: "במקווה אווירה של עתיק-חדש והוא מדהים ביופיו. קירות המקווה מקבילים לקירות החדר שבו למד האר"י עם אליהו הנביא. מי שטובלת במקווה הזה מרגישה שזה מקום עליון.
"יש חדר שלם מונגש – לכל נכה, בכל מצב. את הטבילה מלווה אחות מוסמכת שהיא בלנית. זה כולל אמבטיה שמתאימה ומנוף ידני – כמו של בריכות. יש לנו גם טוש עם מד מעלות שאפשר לכוון ביד אחת, כמה מקומות רחיצה, אמבטיה, חדר פרטי וגם מעין מיטה שאפשר להתרחץ עליה. הכול גדול, מרווח ומאוד מאוד נוח".
השלאגר – סגולה לפריון: "היה לנו מקרה של אישה צעירה, אם לשניים, שעברה תאונת דרכים קשה. הרופאים לא נתנו לה סיכוי ללדת ילדים נוספים, אך היא עברה הרבה טיפולי פיזיותרפיה ולאט לאט היא השתפרה. לפני שנתיים, כשהיה שלג מאוד קשה, היא החליטה שהיא מגיעה מאחד המושבים באזור. היא התקשרה וביקשה להגיע, למרות השלג. זאת הייתה מסירות נפש מעל הטבע. אחרי כמה זמן אמרתי לאחת הבלניות, איפה היא? היא הפסיקה להתקשר, באמת לא ידעתי למה. באותו לילה היא נכנסה להיריון".
מידע שימושי:
טלפון: 04-6822049, 077-7877848/9
כתובת: רחוב האר"י, (צמוד לבית הכנסת האר"י הספרדי), צפת
שעות פתיחה: 30 דקות לפני שקיעה למשך שלוש שעות וחצי
הערות נוספות: יש אולם חינה בצמוד למקווה. כלות וטובלות בעלות צרכים מיוחדים צריכות לתאם הגעה מראש.
2. המקווה החווייתי: פקיעין - תל אביב
מקווה פקיעין ממוקם בצפון הישן של תל אביב.
נחמה שולמן, יועצת הלכה, מנהלת אתר "מקווה נט" ויוזמת ומפעילת מקווה "פקיעין", מספרת על הייחוד של המקווה אותו היא מפעילה: "כל כלה מגיעה עם המשפחה שלה והמלוות שלה, אך מספר המלוות מוגבל, כי זו לא מסיבת רווקות מטורפת אלא משהו אינטימי מאוד. אנחנו יושבות איתה ועם המשפחה שלה ומשוחחות על החוויה הנשית הרוחנית. בשיח הזה משתתפות כולן – האימא, האחיות ואפילו החמות... אחר כך אנחנו נכנסות איתה לחדר הטבילה, ואנחנו מלוות אותה עם שירים לטבילה. כשהיא יוצאת אנחנו שמות מוזיקה, והן יכולות לרקוד קצת. השיחה הזאת, שנמשכת בערך עשר דקות, לוקחת אותה לחוויה שהיא משמעותית מאוד ואחרת.
"האישה מחליטה איך תיראה הטבילה שלה ועד כמה הבלנית תהיה מעורבת בה. המקווה תמיד נותן פתרון לשלל נשים עם מגוון צרכים. נשים מגיעות אלינו ועושות עבודות פנימיות רוחניות, מעין קואוצ'ינג כזה שקשור לטבילה. למשל, פעם באה אלינו אישה שחלתה בסרטן השד ועברה כריתה. בעזרת הטבילה והמים, עשינו עבודה שעזרה לה עם דימוי הגוף שלה וחיברה אותה בצורה מסוימת לעצמה. אבל באמת, כל אישה במקום שלה, אנחנו רק נותנות להן את הכלים".
נעמה, אחת הטובלות במקווה, מוסיפה מים לאמבטיה: "בפקיעין החוויה היא שאני באה והכול שלי. לא מתערבים לי. גם בפעם הראשונה, כשלא הכירו אותי, פשוט נכנסתי, נתנו לי חדר ושאלו אותי אם אני צריכה משהו. הבלנית לא אמרה לי 'תקראי לי' או 'אל תקראי לי'. אמרתי לה שהכול בסדר ושאני טובלת לבד ובזה זה נגמר. ככה זה בכל פעם וזה מבחינתי הפרמטר המשמעותי".
השלאגר – מכבדים כל בקשה: "מכבדים כל אחת לפי הבקשות שלה והצרכים שלה. אם היא רוצה לעמוד על הראש ולטבול אז היא תעמוד על הראש ותטבול" (כה אמרה הבלנית).
מידע שימושי:
טלפון: 03-5464899 בשעות הערב
כתובת: פקיעין 12, תל אביב-יפו
שעות פתיחה: חורף – משקיעה עד 21:00, קיץ – משקיעה עד 22:00, שבת: חצי שעה לאחר כניסת שבת למשך שלושת רבעי שעה, מוצאי שבת – משעה אחרי צאת השבת עד 22:00
הערות נוספות: יש בעיית חניה, מומלץ להגיע בתחבורה ציבורית.
3. המקווה הארצישראלי - אלון שבות
גילוי נאות: אני תושבת אלון שבות, ויש לי פינה חמה בלב למקווה שבו טבלתי בערב הכלולות, מלווה באימא ובשתי חברות טובות. כשיצאתי מהמקווה הובילה אותנו הבלנית בשירה ובהתלהבות (וזרקה גם סוכריות). מעבר לפן האישי, משיטוט בכמה פורומים ואתרים באינטרנט הבנתי שאכן מדובר במקווה שאליו מגיעות כלות וטובלות גם מחוץ לאזור.
לאה סולטר, מעצבת הפנים של מקוואות שונים וגם של המקווה הזה, מספרת על תהליך היצירה שלו: "למדתי עיצוב פנים באנגליה, לפני 16 ומשהו שנה. יום אחד פנו אליי בבקשה לעצב את המקווה באלון שבות. זה היה המקווה השני שעיצבתי, המקווה הראשון היה במנצ'סטר. כל הנושא של מקווה, נשים, טהרה, פרטיות וזוגיות, זה דבר שהוא חשוב לי כאישה דתייה.
"הרעיון היה לקשר את המקווה לאזור ולעבר. אנחנו יודעים שנמצאו פה באזור, ב"דרך האבות" (אתר מורשת סמוך) הרבה מקוואות. אמנם הם לא היו מקוואות של נשים אבל הם היו מקוואות טהרה מימי בית שני. לכן החלטתי שאני לוקחת את הרעיון ומקשרת את העבר להווה. הרעיון הוא שנחזור לשורשים שלנו. אני לא רואה בכך עניין דתי אלא סוגיה תרבותית, שקשורה להיסטוריה שלנו. לכן היה לי חשוב להראות שזה מקווה עתיק, שחפרנו אותו ושיפצנו אותו כמו שעושים בחפירה ארכיאולוגית".
השלאגר: חדר המתנה שמיועד למי שבא עם הכלה, המחופה כולו באבנים דמויות אבנים הרודיאניות, כמו שיש בכותל ובחברון. "בנוסף יש קשת, מבנה בנייה מאוד מקובל בעת העתיקה, ואפילו תליתי חצאים של כדים עתיקים", מסבירה סולטר. "יש בחדר הזה עוד אלמנטים, כמו מים שיוצאי מהקיר. יצרתי ברז שיוצא מגומחה והכיור נראה כמו סלע שחצבנו. אין שם ממש ברז אלא פייה, ואם את רוצה מים את צריכה ללחוץ על פדאל. דבר אחרון באותו חדר הוא פסיפסים קטנים, שמזכירים גם את התקופה הקדומה, הביזנטית. ויש גם מפל מים קטן".
מידע שימושי:
טלפון: 02-9933228, 058-7653237 (מרים)
כתובת: רחוב אל-ההר, שכונת גבעת הברכה, אלון שבות
שעות פתיחה: שעון חורף – א'-ה' 21:30-18:00, ערב שבת – 30 דקות לאחר הדלקת נרות למשך 30 דקות, מוצאי שבת – שעה לאחר צאת שבת ועד 21:30. שעון קיץ, א'-ה' – 30 דקות לאחר כניסת השבת שעברה, ערב שבת – 30 דקות לאחר הדלקת נרות למשך 30 דקות, מוצאי שבת – שעה לאחר הדלקת נרות למשך שעתיים.
4. המקווה המחבק: ברנע - אשקלון
כששאלתי חברות והתעניינתי במרחבי המרשתת, גיליתי שהמקווה הכי פופולרי שוכן באשקלון, ושהרנסנס שלו קשור באופי העובדות במקום. תהילה, המתעסקת בהפקות מקווה, היא מעריצה אדוקה: "זה המקווה! אני מדי יום מבלה בכל מקווה אפשרי בארץ, מאילת ועד עפולה. זה המקווה הכי מפואר עם השירות הכי הכי. את מגיעה לכאן ומקבלים אותך בסבר פנים יפות, את פשוט מאושרת ומחכה לרגע הזה. זה לא ברור מאליו, את יודעת שאת עושה דבר טוב למען הקב"ה ולמענך, אבל הנשים כאן מחזקות את התחושה".
השלאגר: כל מי שנכנסת לכאן מתקבלת בחיוך, בנשיקות, גם אם היא לובשת מכנסיים ולא בעניינים של שמירת מצוות והלכה.
מידע שימושי:
טלפון: 08-6781192
כתובת: מעלות אשר, רחוב שלמה הכהן, אשקלון
5. המקווה הפופולרי: חסדי טהרה - נווה שאנן, חיפה
את השאלה מהו המקווה הכי יפה בישראל פתחתי לדיון בקבוצת הפייסבוק "טובלות בנחת", קבוצה שהקימה נעמה פלסר לפני חמש שנים במטרה לעורר שאלות בנוגע לטבילת נשים ולהעניק לטובלת אחריות לטבילתה. תוך שניות קיבלתי ים (הא) של תגובות והמלצות חיוביות על מקוואות שונים ברחבי הארץ (נתניה, תקוע, מצפה יריחו, רמת גן, קדומים, נווה דניאל ועוד). המקווה שזכה למרב הפידבקים החיוביים הוא "חסדי טהרה בנווה שאנן". לאור התגובות הרבות הבנתי שתכל'ס, יש המון מקוואות מוצלחים, בשונה מבעבר. כנראה שמשהו זז פה בשנים האחרונות...
מידע שימושי:
טלפון: 04-8220555,04-8222203
כתובת: אבא הלל סילבר 121, נווה שאנן, חיפה
שעות פתיחה: יש להתעדכן באתר