נשאלתי בעבר על פתרונות אפשריים לטבילה של נשים בעלות מוגבלות. בעקבות הניסיונות שלי להציע פתרונות מעשיים שלוקחים בחשבון את הנחיצות בריבוי מקוואות נגישים וגם את הפתרונות המעשיים לכך דנתי בבעיה נוספת. מלבד קשיי הנגישות לרוב עולה קושי נוסף אצל בעלות מוגבלות הקשור לטבילה ללא בגדים. קושי זה מתעצם לנוכח הצורך של הטובלת להיות מורדת לעיתים לטבילה באמצעות אישה אחרת; אך נכונה בכל טבילה שהיא, כאשר מדובר בנשים שסובלות מעיוות גופני מולד, או בעקבות ניתוח כריתת איבר וכו'.
התהליך שבו שותפות לעיתים גם מלווה וגם בלנית עשוי להיחוות כחושפני מדי. לתחושה זו יש אישור מסיפור שמובא במסכת שבת ובו מעשה באישה בעלת מוגבלות: מעשה באדם אחד שנשא גידמת ולא הכיר בה עד יום מותה,
אמר רב בוא וראה כמה צנועה אישה זו שלא הכיר בה בעלה. אמר לו רבי חייא - זו דרכה בכך.
רב מתפעל מן העובדה שמומה של האישה לא ניכר לעין ומסיק מכך על צניעותה של אותה אישה, אולם ר' חייא מוחה ואומר שדרכה בכך. רש"י במקום מבאר שדרכה בכך - ככל אישה שמכסה את עצמה. אבל כל שכן זו, שכן הצניעות לנשים עם מוגבלות חשובה יותר.השאלה היא אם ניתן להתיר לנשים שחפצות בכך, טבילה בחלוק?
בתלמוד נדון מקרה של אישה ש"נטבלה" ללא כוונה, למשל כשאישה נפלה מן הגשר אל הנהר שתחתיו. בדיון הזה נקודת המוצא היא שהאישה טבלה בלבוש מלא. לכל הדעות בסוגיה העובדה הזאת אינה מהווה בעיה, והשאלה העומדת לדיון היא שונה: האם טבילה ללא כוונה מועילה ומטהרת? אומנם, הרמב"ם פוסק שטבילה בבגדים אינה אפשרית מלכתחילה ורק מועילה בדיעבד: "כל הטובל צריך שיטבול כל גופו כשהוא ערום בבת אחת... וכל הטמאין שמטבלו בבגדיהן עלתה להן טבילה מפני שהמים באין בהן ואינן חוצצין, וכן הנִדה שטבלה בבגדיה מותרת לבעלה".
וכך נפסק בשולחן ערוך, שטבילה בבגדים בדיעבד מועילה. לעומתם, הראב"ן סבור שניתן ליישם את האפשרות של טבילה בבגדים לכתחילה ובלבד שמדובר במצבים שיש בהם חוסר צניעות אם תטבול ללא בגדים, וכך פסק הרב עובדיה יוסף. אבל הרא"ש כתב שנידה יכולה לטבול בבגדיה, לכתחילה וללא סייג. ונימוקו - שהמים נכנסים תחת הבגדים.
ר' משה פיינשטיין ניסה ליישב בין השיטות והציע שההבדל ביניהם הוא על בסיס תרבותי־גיאוגרפי: האם מקובל שנשים הולכות בבגדים רפויים או הדוקים וצמודים, כאלה שעשויים למנוע את מגע המים בגופה של האישה.
המסקנה למקרה של אישה בעלת מוגבלות - פשוטה. יש היתר מרווח שאף לכתחילה תטבול בבגדים, אם כשיטת הרא"ש שהדבר מותר לגמרי, אם כשיטת הראב"ן מפני ששאלת הצניעות במקרה שלה בולטת, ואם לשיטת הרמב"ם והשולחן ערוך על פי הסברו של הרב פיינשטיין שהסיבה שאין לטבול לכתחילה בבגדים היא החשש מבגדים צמודים ואם כן, אם ישנו חלוק מיוחד לטבילה אין חשש שנשים תסקנה מכך לטבילה בבגדים בכלל.
כפי שציינתי שיקול הצניעות בטבילה, כמו שאלות הנגישות נכונים ונוכחים גם ביחס לנשים שאינן בעלות מום. בושתה של אישה בעלת מוגבלות אינה שונה בהרבה מבושתה של כל אישה שמתבקשת להימצא במצב של חשיפה אל מול עיניה של המטבילה. האישה המוגבלת אינה אלא "מקרה קצה" של כלל המקרים. ומשנסללה הדרך להכיל את חוסר הנוחות של האישה כחלק מן השיקול ההלכתי, דרך זו אינה שמורה ליחידות. יחד עם זאת, יש אלמנט מטהר בטבילה במגע ישיר עם המים, וכך היה מקובל מדורי דורות ועל כן, ייתכן שדרך זו עדיפה.
הכותבת מלמדת גמרא והלכה, דיקנית הסטודנטיות במכללת הרצוג.