כשהאביב ממשמש ובא ופסח מתקרב נפתחת בעולם עונת האִוורור והניקיונות. חלונות נפתחים לרווחה ואור השמש חודר בעדם, האוויר נקי לאחר הגשמים והחוץ מזמין התרעננות והתחדשות. פעולת הניקיון לקראת פסח היא חלק מאותה אווירה אוניברסלית כללית. אלא שבמסגרת ההלכה והתפיסה היהודית יש לניקיון הכללי לפחות שתי משמעויות נוספות. האחת תכליתית - מעשית והשנייה רעיונית – רוחנית.
התכלית המעשית ידועה, הניקיון בכל פינה נעשה כדי למנוע הימצאות חמץ בבתינו במהלך הפסח. אומנם, כיוון שאנו לא רק מבערים חמץ אלא מוכרים לנוכרי את החמץ הידוע ומבטלים את החמץ שאין ידוע לנו על קיומו, החשש היחיד הוא מפני חמץ שאדם ימצא בפסח ויבוא לאוכלו בטעות. חשש זה אינו נוגע לפירורים, עליהם אומרת הגמרא במפורש "פירורים לא חשיבי". היוצא ממכלול הדברים הוא שעניין הניקיון והבדיקה מבחינה הלכתית מעשית יכול להצטמצם לביעור כל מוצרי החמץ הראויים לאכילה המצויים במקומות שאנשים מצויים בהם ורואים אותם גם בפסח. אבל, אין שום חיוב לוודא שלא יישאר פירור של לחם בתוך כותלי המקרר, בוודאי לא פירור כזה שצריך לפרק בשבילו את המקרר או שניתן להגיע אליו רק באמצעות עזרים כמו מברג ומטלית. קל וחומר שהצורך לנקות אינו מתייחס לאבק שהצטבר על הנברשות, לכתמי הגשם על החלונות, ללכלוך של שומן שרוף וכמו כן אין חובה לסייד את הבית.
אימא שלי אומרת שאת הניקיון לפסח צריך להתחיל מהמטבח. זאת אומרת שצריך לרכז את מוצרי החמץ, אותם מומלץ שלא למכור אלא לכלות. כך גם לגבי מוצרים שהם ספק חמץ כמו קמח ודומיו. יש לברר גם לגבי מוצרים שיש בהם תערובת חמץ כמו מאכלים קנויים שיש לבדוק את תכולתם המדויקת המפורטת על האריזה, וחלק מן התרופות, את כל אלו יש למכור. צריך לנקות את מכשירי החשמל המשמשים לחמץ כמו התנור, המיקרוגל והטוסטר, בפרט אם מתכוונים להכשיר אותם לפסח, ולוודא שלא נשאר חמץ של ממש בשום מקום, ובפרט במקומות שמניחים בהם חמץ (כגון: שאריות ביסקוויטים בצעצועי הילדים).
המינימליזם הזה מייצג את התפיסה הפונקציונלית ומשרת את המטרה שלא יהיה חמץ. יחד עם זאת, אין חובה להיות מינימליסטיים. בספרי הראשונים מתואר מנהג קדום לפיו יהודים היו מגרדים את קירות הבית והכיסאות שנדבק בהם חמץ. על המנהג הזה אוסיף שככל שברור שמדובר בניצול של הזדמנות חגיגית אפשר ומותר לנקות גם אבק אפילו שאיננו חמץ, ואפשר ומותר אפילו להבריק ולצחצח את הפאנלים, את החלונות ואת הדלתות. בלי לחץ ומתח, אלא מתוך חדווה ושמחה.
למנהג הנזכר בדברי הרא"ש ולאובססיית הניקיון יש עוגן רוחני רעיוני. בדיקת חמץ מתפרשת במקורות, מימי חז"ל ועד תנועת המוסר והחסידות בת זמננו, כסמל לבדיקת הנפש וניקיונה. החמץ נתפס כרע והביעור נחשב לסילוקו. השבתת החמץ היא משל לטהרת הלב והאדם ולאחריותו לחיים בסביבה רוחנית מדויקת. גם הבדיקה בחורים ובסדקים ולאור הנר מסמלת את השאיפה הזו לשלמות. ניקיונות הפסח הם אם כן קריאה לבדק בית ולטהרה. מאחלת לכולן פסח כשר ושמח.