יהדות
מי מכוון את התנועה (צילום: Gettyimages IL ,getty images)
צילום: Gettyimages IL

מי מכוון את התנועה?

שירים חסידיים מזמן יצאו מהאופנה וזמרים מתחזקים זה מובן מאליו, אבל גם במוזיקה של החילונים אלוהים מככב

עידו דגן | mako | פורסם 16:34 19.03.17 

שנה גודל אות

לפני יותר מעשור, לראשונה בתולדות המוזיקה הישראלית, פנה מוקי אל אלוהים בפנייה מסוג חדש ולא מוכר עד אז – פנייה בגובה העיניים בשירו "אלוהים".
להוציא את שוטי הנבואה ("ידיעה" ו"אמונה"), מקומו של האל ברוק-פופ הישראלי נפקד, בשעה שאפשר היה למצוא אותו יותר במוזיקה הים-תיכונית – "מי שמאמין" ו"אלוהיי" בביצוע אייל גולן או "כשהלב בוכה", "בורא עולם" ו"אבי שבשמים" בביצוע שרית חדד. יצאנו לבדוק מה בין היוצרים הישראליים ובין יוצר עם ישראל.

מוקי, האומנם אלוהים שייך לים-תיכוניים?

מוקי: "אי אפשר לומר שמוזיקה ים-תיכונית אינה מוזיקה ישראלית, ולכן מראש הנחת היסוד המפרידה בין סוגי הז'אנרים השונים ומגדירה אותם ככאלה ששייכים למוזיקה הישראלית וככאלה שלא – שגויה. כשאני אומר 'אלוהים' אני לא מתכוון בהכרח למה שאומר המונח לאדם הדתי- מסורתי. בעיניי אין אמנות רוחנית יותר ממוזיקה וכל מקום שיש בו רוח יש בו נוכחות".

לא רק הרב קוק. מוקי (צילום: חדשות 2)
צילום: חדשות 2


השיר היה מאז לחלק חשוב בתרבות החילונית-אמונית, אתה שמח על כך?

מוקי: "כן, בוודאי. שיר שהשם שלו 'אלוהים' ושעוסק באלוהים אינו עניין נפוץ בעולם הפופ והמטרה שלי הייתה להביא את הרוח אל תוך עולם מוזיקלי, לא כדיון דתי אלא כסוג של ניסיון לנסח לעצמי את תפיסת העולם שלי, את המחשבות שיש לי על העולם. זה הרבה מעבר למסורת ודת. רוח לא יכולה לכבול את עצמה ואסור לה לכבול את עצמה למונחים כאלה או אחרים. רוח חייבת להישאר נקייה ממסגרות. לכן המוזיקה, שאין בה מסגרות וכבלים, היא המקום הכי נכון להכיל את התוכן הזה".

יש תקווה

סולן התקווה 6, עמרי גליקמן: "השיר נכתב בעיצומה של תקופת פיגועי הסכינים, כשהמצב יצא מכלל שליטה ונראה היה שאין מבוגר אחראי שמצליח להשתלט על מדינה – חוסר אונים שמוכר לנו רבות במציאות הישראלית. בתור כותב המילים, הפנייה הטבעית שלי במצבים של מצוקה היא לאלוהים. זהו אלוהים הפרטי שלי, שאיתו אני מנהל מערכת יחסים אישית ואינטימית מאז שאני זוכר את עצמי. הרגשתי שאין תקווה לעזרה מקומית ושמישהו חייב להשגיח על משפחתי, עליי ועל בני עמי מלמעלה כי אנחנו די בודדים".

התקווה 6 (צילום: עמרי גליקמן)
צילום: עמרי גליקמן


אתה חושב שלאחרונה נפקד מקומו של ה' במוזיקה הישראלית ואפשר למצוא אותו רק בז'אנר הים-תיכוני?

גליקמן: "קשה לומר. אני חושב שלאלוהים דווקא יש מקום משמעותי אצל אמני ישראל, שבא לידי ביטוי בדרכים שונות ביצירה וכמובן בסוגי תקשורת שונים. אצלנו, אגב, כמעט בכל אלבום מאז אלבומנו הראשון לפני עשור יש התייחסות מסוימת לאלוהים – שיח, פנייה וכמובן שאלות שמופנות אליו.
"אני חושב שבכל הז'אנרים יש תשומת לב כזו או אחרת לאמונה, לאו דווקא בפנייה ישירה לאלוהים או בשימוש במילה 'אלוהים'".

זה תמיד מסתובב איתי

את הזמר והיוצר הצעיר אדיר גץ, ששיריו גרפו מיליוני צפיות תוך חודשים ספורים, אפשר לתאר כ'מתחזק מתמיד', ועדיין, הוא לא אזר אומץ להציב את ה' בחזית יצירתו.

גץ: "גם אם המילה 'אלוהים' לא מופיעה בשירים עצמם, בכתיבה, בעצם התהליך של היצירה וגם בהופעות יש איזו אלוקות; הכול מתחבר לכול. זה יכול להיות באיך שאני מציג את הדברים לקהל או אפילו במודעות שלי, זה תמיד מסתובב איתי".

אדיר גץ - שבוע בלעדייך (צילום: רונן אקרמן ,יחסי ציבור)
אדיר גץ
|
צילום: רונן אקרמן


אף על פי שהוא מתנסה בתפילות ואף מארגן שיעורי תורה קבועים, הוא מודה שטרם הציב את התחושות שלו בנושא בקדמת הבמה, תרתי משמע. באלבום החדש שיצא במאי הקרוב, זה סוף סוף יקרה.
גץ: "יש שיר שיצא במסגרת האלבום הבא שנקרא 'עוד שבת בבוקר', ובו אני אומר: 'עוד שבת בבוקר עם הכלב בחצר/ ואני לומד ממנו איך לא לשקר/ (המוזיקה) צבעת את הגלגול הזה בצבע נדיר ומיוחד/ מודה לה' שאנחנו אחד".