"שנה אחרי מות אשתי הכרתי את נירית, אלמנה צעירה ממני ביותר מעשור. חיפשתי אישה לבלות איתה, לא רציתי להתמסד שוב. היחסים עם נירית לא התחילו באהבה ענקית, זה פשוט זרם; היא יפה וצעירה וזה התאים לי, זה הכל. היא בכלל לא הטייפקאסט שלי: אני איש מיושב, ביישן, לא מאלה שמתחילים עם בחורות בברים. נירית היא מוחצנת, מטופחת מכף רגל ועד ראש. יש לה הופעה פרובוקטיבית, סקסית מאד. זה גדול עלי. השווצתי, אבל גם התביישתי. השכל אמר לי שהיא לא בשבילי.
"לא הייתי שלם עם הקשר, התנגדתי לו, חיפשתי סיבות ללכת. שיכנעתי את עצמי שהיא לא מספיק חכמה ולא מספיק משכילה ולא מספיק צנועה. נפרדנו מספר פעמים מיוזמתי, ואחרי שבועיים היינו חוזרים, מתים מגעגועים. עם הזמן נקשרתי אליה, והפכנו לזוג ממש. אנחנו כבר כמה שנים ביחד, ולמרות שאני משנן לעצמי שזו רק אפיזודה, אני מצביע ברגלי כבר כמה שנים, ותכל'ס אני צמוד אליה. רק אליה.
אבל הילדים שלי לא מקבלים אותה. הם חושבים שהיא לא מתאימה, שהיא לא מספיק טובה לאבא שלהם. הם בכלל לא מבינים מה זה הקשר הזה. במפגשים משפחתיים שנירית הגיעה אליהם החוויה הייתה לא נעימה: פרצופים מצד ילדי, מתח באוויר. בקיצור - לא כיף.
נירית מאד נעלבת, כל פעם מחדש, והיא צודקת. אני הולך לבלות עם המשפחה והיא לא רצויה. זה מטריד, מקלקל את היחסים ומלחיץ אותי מאד.
"עכשיו חגים בפתח והלחץ שלי עולה: ארוחת חג עם הילדים שלי, ונירית? לה אין ארוחה משפחתית. אז היא תשב בבית עם כוס תה ואני אהנה עם משפחתי בארוחת חג מפנקת. זה לא נעים לי. הייתי רוצה שזה יהיה אחרת, שתהיה הרמוניה, אבל ילדי מתנגדים לנירית. כולם ירגישו לא טוב אם היא תגיע לאירועים משפחתיים. איך מתקדמים"?
אורי יקירי
הילדים הם לא הבעיה שלך, אתה עצמך אחראי לנצח על כל מה שקורה לך בחיים. הילדים שלך מרשים לעצמם לפסול את זוגתך כי אתה מאפשר לזה לקרות. ילדיך, ולא חשוב בני כמה הם, יש להם רצונות וחלומות משלהם. הם אולי מפחדים שנירית "תשב" במקום של אימם שנפטרה, אולי הם מפחדים על הירושה שתצטרך לחלק גם לאישה החדשה, אולי הם מפחדים שתאהב את האישה יותר מאשר אותם, שתאבד את הראש מאהבה ולא יהיה לך זמן אליהם. הם זה הם, וזכותם לאהוב או לא לאהוב אדם זה או אחר, זכותם לחלום את החלומות שלהם - וזכותך המלאה לחיות את חייך לפי צו ליבך. אלו הם חייך שלך. רק שלך.
המצב בו אתה לא היית שלם עם היחסים הביא לכך שזה מה ששידרת לילדים שלך. אמרת, אולי לא במילים, שנירית זה לא רציני. "אל תדאגו, זה זמני" - זה מה שיצא ממך, ולכן ילדיך הרשו לעצמם להטיל וטו על הקשר. באת חלש, לא נחרץ, נטול אסרטיביות. אני לא מאשימה אותך, זה מה שהרגשת, אבל הגיע הזמן לסדר את הראש: לא בכל מפגש ובכל ארוחה תהיה נוכח. לא תעזוב את בת זוגך לבד בחג - זה המסר החזק ביותר שתעביר לילדים. הם ירגישו את חסרונך והם יבינו שאתה בן אדם נפלא, שלא מזניח את אהובתו, בטח לא בלי סיבה לגיטימית.
"הזוגיות עם נירית חיה וקיימת, היא האהובה שלי" - זה המסר שרצוי להעביר לילדים. לא בכוח ולא בכעס, אלא בעוצמה ונחישות. זה יקרה בשיחה נינוחה איתם, וזה יקרה שתהיה בשל לכך ולא דקה אחת לפני.
להיות בשל זה אומר לא להיות חרד מלאבד אותם. לדעת להסביר להם שאין כאן שום פגיעה בהם ולעולם לא תהיה. הם גדולים מספיק על מנת להבין שזה טוב שלאבא יש בת זוג, טוב שהוא לא בודד, אתה תהיה בשל לשיחה פתוחה עם הילדים כשתתחיל להאמין שאתה אבא מספיק טוב ואין סיכוי שהקשר בינכם ינותק, כי הם לא ירצו בכך וכי אתה לא תיתן שזה יקרה. החיים יהיו הרבה יותר נעימים בחיק המשפחה אם תהיו כאלה שמדברים על רגשות. אם תלמד, ותלמד את ילדך, לשוחח בחופשיות על החיים, לספר, לחשוף ולהתייעץ – זה יקרב ביניכם. ויחד עם ההשלמה שלך שהקשר עם נירית חשוב ורציני - גם ילדך ישלימו עם קיומה.