כשמסתכלים על קיר הפייסבוק של בקי יחזקאל, עובדת משק בית מכפר סבא, בקלות אפשר לשכוח לרגע שנמצאים ברשת החברתית. במקום שבו לכם יש תמונות, סטטוסים ובמקרה הטוב שיתוף של מודעת אימוץ של כלב, בקי מפרסמת מאות על גבי מאות מודעות שקוראות לתרום ולהתנדב למטרות שונות.
הפייסבוק של בקי הוא רק חלק קטן ממפעל ההתנדבויות והתרומות הענקי שהוא החיים שלה. בקי, שכבר הפכה לשם דבר בכפר סבא, עוזרת ותומכת באופן יומיומי וקבוע לנזקקים ברחבי העיר ובכל הארץ: פרויקט עוגה לכל ילד לשמונים ילדי פנימייה שהוצאו בצו בית משפט, פרויקט פיצה חודשי למשפחות קשות יום, תרומות תיקים וציוד בית ספר, בישול אוכל חם ותרומת שמיכות ואמצעי חימום לקשישים, סיוע בשכר דירה, משלוחי מזון בחגים ועוד. בקי היא מעין עוזרת סדרתית, והכל - בזמנה הפנוי.
כשאני שואלת אותה איך הכל התחיל, היא אומרת לי בפשטות: "הכל התחיל מעוגה". לפני שלוש שנים היא הצטרפה לקבוצת שיתוף מתכונים בפייסבוק. באותם ימים יצאו המוני חיילים לשטח יום ולילה בחיפושים אחר החטופים גלעד שער, יעקב פרנקל ואיל יפרח. "אני לא יודעת מאיפה זה בא לי, אבל כתבתי בקבוצה: בואו נכין עוגה ונשלח אותה לחיילים', ושאלתי בעמוד הפרטי שלי מי יכול לקחת עוגה לחברון", מספרת בקי, "היו לי אז עשרה חברים בפייסבוק, אבל איכשהו הגיע אליי מישהו. בסוף שלחנו איתו טנדר מלא עוגות, חטיפים וממתקים כמה פעמים".
"לקח לי זמן להבין מה עשיתי"
זו הייתה רק ההתחלה. "אז הגיע מבצע צוק איתן, ושם זה נהיה מטורף. ניהלתי חמ"ל ארצי של חבילות 24/7, מילאנו את המחסנים של העירייה ושל האצטדיון. היו לי מתנדבים שריכזו חבילות בכל עיר, ומשאיות מכל הארץ הגיעו אלינו. בסוף הצלחנו להגיע ממש עד לחיילים שהיו בתוך הרצועה עם נגמ"שים מלאים בממתקים, מגבונים, גרביים, דאודורנטים. חיילים שחזרו משם התקשרו אליי ושלחו לי הודעות, זה היה כל כך מרגש. לקח לי זמן להבין מה עשיתי".
כשצוק איתן נגמר, בקי כבר הכירה שלל גורמים: מפקדים בצבא, עובדי רווחה, והרבה מאוד אנשים שרק רצו לתרום ולעזור. מהצד השני, היא ידעה בדיוק לאן להפנות אותם. "אני חיה בשכונת מצוקה. כולם מכירים את כולם", היא אומרת. "אנחנו מהמשפחות של פעם, כשהדלתות עוד היו פתוחות ויכולת להיכנס לבתים של כולם. אז אני יודעת למי חסר, כי אני חיה פה". בקי הפכה להיות שם שני לעזרה לנזקקים. "עם הזמן אנשים הצטרפו אליי. חלקם מצוק איתן, חלקם מקבוצות פייסבוק, חלקם פשוט שמעו על העשייה שלי", היא מסבירה, "אם מישהו רוצה לתרום או מחפש עזרה, מיד מתייגים אותי".
למה את חושבת שהם מגיעים דווקא אלייך?
"אנשים רוצים לתת ולעזור, אבל מעדיפים את הקשר האישי. הם נכוו מנוכלים ומשקרים, וגם מעמותות. אני מסתכלת על השכר שמקבלים מנכ"לים בעמותות וחושבת כמה יכולתי לתת לאנשים שבאמת צריכים בעזרת חצי מזה. לאנשים נמאס, והם מעדיפים לתרום באופן ישיר".
"אני והשותפים שלי לקחנו את התפקיד של הרווחה בעיר. אני מכירה את רוב המשפחות בעיר שנופלות בין הכיסאות, שרשומות ברווחה ולא מקבלות עזרה. אנחנו מכירים אותם מפה לאוזן, מהשכנים, מפניות אישיות, מביקורי בית, מעובדים סוציאליים ורופאים שהידיים שלהם כבולות. עובדת סוציאלית לא יכולה להביא למשפחה סל מזון, אז היא מפנה אותה לעמותה, אבל שם זה לוקח זמן. הרבה פעמים הסלים גם לא מתאימים לצרכים של המשפחות: חולי סכרת מקבלים ריבות, משפחות גדולות מקבלות סלים קטנים מדי. העמותות עושות ככל יכולתן, אבל אני יכולה להוציא סל מזון ברגע, וגם להתאים אותו באופן אישי".
משפט שלמה
כאמור, בקי עושה את הכל בזמנה הפנוי. "זה משתלט לנו על כל רגע בחיים", היא צוחקת. כשהיא אומרת "לנו", היא מתכוונת לבעלה ולשלושת ילדיה, בני 6, 8 ו-12. "אני כל הזמן מתעסקת בזה. בעלי עוזר לי בחגים, קנינו עגלה נגררת כדי להוביל את הכל, זה עולה לנו במחיר לא זול, גופני ונפשי, וגם בהמון זמן, אבל יש המון סיפוק בלעזור לכל כך הרבה אנשים".
"כולם אומרים לי לפתוח עמותה, אבל זה לא כזה קל. צריך לאסוף תקציבים, לקבל אישורים, לשלם אגרות, לקחת רואי חשבון ועורכי דין. זה נמצא לי במחשבה, אבל בינתיים אני רוצה לגדל את הילדים שלי. אני גם לא רוצה להיות עמותה ענקית – אני רוצה להישאר כמו היום, רק עם יותר כסף וסיוע, שנוכל לעזור יותר".
איך את מתעדפת למי לתת תרומה?
אני קוראת לזה משפט שלמה. בתוך כל הקושי אני מנסה להבין למי הכי קשה ואיך לממש את התרומה בצורה הכי טובה. זה מה שכואב, הקטע שאין לי מספיק לתת לכולם. אם היה לי תפקיד בכיר שבאמת יכול לחולל שינוי ברווחה או בכנסת, הייתי יכולה להעביר תקציבים למי שבאמת צריך".
שקלת לרוץ לכנסת?
"זה עבר לי בראש. אני לא מבינה בפוליטיקה, בימין ושמאל, אבל מישהו צריך לחולל שינוי, ואני יודעת שאם היו לי הבמה והכוח בכנסת, הייתי נלחמת עבור כל החלשים. כל אלו שמבטיחים הבטחות – איפה הם?"
"אני פוגשת מקרים מזעזעים. בהתחלה הייתי בוכה, מתעצבנת ומנסה להילחם, אבל אין במי ובמה. אני מבינה שצריך לחולל פה שינוי ענק בכל משרדי הרווחה, להעיר את חברי הכנסת. אבל כבנאדם אחד אני לא יכולה לשנות את כל המדינה. החלטתי לא להתמקד במלחמות הגדולות, מה שמציאותי זה לעזור כאן ועכשיו".