בראשית הייתה מקס קולפילד, נערה צעירה שחוזרת לבית ילדותה בעיירת נמל אמריקאית בשם ארקדיה ביי, ומגלה שיש לה כוחות מסתוריים שמאפשרים לה לשלוט בזמן. מקס הייתה הגיבורה של משחק ההרפתקאות המפתיע Life is Strange, שהפך בשקט בשקט לאחד המשחקים האהובים עליי בשנת 2015 בה הוא יצא.
אומרים שמשחקים טובים, כמו סופר גיבורים, אף פעם לא מתים. גם Life is Strange פועל לפי המנטרה הזאת, והחודש זכינו לקבל את ההמשכון החדש שלו, Life is Strange: Before The Storm. רק שבעצם זה לא ממש המשכון אלא Prequel - משחק שמספר את האירועים שקרו לפני Life is Strange המקורי, וכולל את קלואי פרייס, החברה הטובה ביותר של מקס קולפילד יקירתנו, בתפקיד הראשי.
אם הייתם שואלים אותי אם צריך Prequel למשחק הזה הייתי כנראה אומר שלא. גם אחרי ששיחקתי אני לא בטוח עד כמה הוא הכרחי (אני כן בטוח שהוא לא משחק מושלם, אבל עוד על כך בהמשך). ועדיין - כמה טוב שהוא כאן.
הנשמה הכי גדולה בתעשיית המשחקים
הנקודה החזקה ביותר ב-Life is Strange הייתה הנשמה שלו. זה היה משחק עם הרבה לב, שתיאר דרמה נוגעת על חייה של נערה שפוגשת מחדש את חברת הילדות הקרובה ביותר שלה ומגלה שחייה השתבשו לחלוטין.
חברת הילדות הזאת היא קלואי, גיבורת המשחק הנוכחי. וב-Before the Storm לומדים (עוד) קצת על איך ולמה החיים שלה נדפקו, ועל הישועה היחידה שהייתה יכולה להציל אותה. לישועה הזאת קוראים רייצ'ל אמברס, נערה פופולרית ויפה ש"מאמצת" את קלואי הדחוייה חברתית, ואולי קצת יותר מזה.
כן, הבנתם נכון. מדובר בסיפור אהבה לסבי בין שתי נערות. וכנגד כל הסיכויים זה עובד ממש ממש טוב. הטיפול במערכת היחסים רגיש ומרגש, ויש סיכוי לא קטן שתתאהבו ברייצ'ל ביחד עם קלואי במהלך השעות הספורות של המשחק הזה. זה לא מובן מאליו. משחקי וידאו בדרך כלל לא ממש מצטיינים בטיפול רגיש של שום דבר, אבל מהצוות של Life is Strange לא ציפינו לפחות - והם אכן עומדים במשימה.
הבעיה עם סיפור האהבה הזה הוא שסופו ידוע מראש. כל מי ששיחק במשחק המקורי, שמתרחש כרונולוגית כזכור אחרי אירועי המשחק החדש, יודע כיצד הוא נגמר. ומדובר כאן בחתיכת "נגמר". הידיעה הזאת טיפה מוציאה את העוקץ הדרמטי של הסיפור. אנחנו כבר יודעים מה יקרה, כיצד הוא ייגמר. הדרך למה שהייתה נקודת הפתיחה של המשחק הקודם אמנם מרגשת ועשויה טוב - אך היא לא ממש נחוצה ולפרקים גם לא ממש מעניינת.
דומה אבל לא זהה
יש עוד כמה שינויים בין המשחק החדש לבין קודמו.
הראשון הוא שהפעם טיפלו בנקודה הכי חלשה במשחק הקודם, והוא הדיאלוגים. אם במשחק המקורי הם הרגישו מביכים ולא אמינים, כאילו חבורה של בני 40 ניסתה לכתוב "איך שבני העשרה הפוחזים האלה מדברים", הפעם העניינים זורמים הרבה יותר טוב. הטקסטים קולחים יותר, הכתיבה כולה טובה ומהודקת יותר.
השינוי השני הוא דווקא פחות חיובי: אשלי ברק, מי שדובבה את קלואי במשחק המקורי, לא יכלה להשתתף הפעם (בגלל שביתה של מדובבי משחקים). המחליפה שלה עושה עבודה טובה, אבל מי זה עדיין מרגיש קצת מוזר. גם מנוע המשחק שונה ולמרות שהמראה הכללי נשאר כמעט זהה, יש טאצ'ים קטנים שמרגישים טיפה מוזר לבוגרי המשחק הראשון.
מכיוון שקלואי אין כוחות של שליטה בזמן, גם הגיימפליי עצמו די שונה. רוב המשחק מרגיש כמו קווסט קלאסי: הולכים ממקום למקום, מחפשים חפצים מסויימים ומשתמשים בהם על חפצים אחרים כדי לפתור חידות. מדי פעם יש "קרב מילולי", שמאפשר לקלואי חדת הלשון להתגבר על יריבים בעזרת קללות ושנינויות. הקטעים האלה יצריכו מכם לבחור את התגובה הנכונה לכל מה שנאמר מצד היריב התורן (זה יכול להיות בריון שרוצה לפוצץ את קלואי במכות, החבר החדש של אמא שלה או מנהל בית הספר), והם מהירים, משעשעים ומשמעותיים לסיפור.
השורה התחתונה
למרות כל הבעיות הקטנות שלו, ולמרות שהוא לא מי יודע מה נחוץ, מאוד כיף ש-Life is Strange: Before the Storm כאן איתנו. בין אם התאהבתם בדמויות שלו כבר במשחק הקודם ובין אם זו הפעם הראשונה שאתם שומעים על המשחק וזה נשמע לכם מעניין, זו הולכת להיות חוויה רגישה ומלאת נשמה.