אוכל
מאיר אדוני (צילום: דן פרץ)
צילום: דן פרץ

"מתרגש עד דמעות": אדוני על הביקורת ב"ניו יורק טיימס"

כבר חצי שנה שמאיר אדוני מג'נגל בין המסעדות וצילומי "בייק אוף" בישראל לבין נור - המסעדה הים תיכונית שפתח בניו יורק. השבוע הביקורת של מדור המסעדות הנחשב ב"ניו יורק טיימס" השאירה אותו עם חיוך ענק והביאה אותו אל שיא מקצועי חדש: 2 כוכבים נחשקים וים של מחמאות לקוסקוס

ריטה גולדשטיין | אוכל טוב | פורסם 10:32 10.08.17 

שנה גודל אות

לפני שבוע בדיוק פגשתי את מאיר אדוני על סט הצילומים של העונה החדשה של ריאליטי האפייה "בייק אוף". שם - בין הסתחבקות עם החברה והקולגה לשיפוט קרין גורן לצחוקים על נסיכת הסט המנחה קורין גדעון - הוא נראה נרגש במיוחד. הסיבה להתרגשות באותו היום לא הייתה רק הצילומים בכיכובו, אלא העובדה שכבר ארבע פעמים מדור ביקורת המסעדות הנחשב של ה"ניו יורק טיימס" ביקר בבייבי האמריקאית החדשה שלו, מסעדת נור

אדוני היה באקסטזה, לא פחות, לנוכח העובדה שהמסעדה הקטנה שלו - שף ישראלי עלום שם יחסית בניו יורק הענקית - זוכה לביקורת מאחד ממוסדות העיתונות הנחשבים ביותר בעולם. "רק אחת ממאה מסעדות בניו יורק זוכה לביקורת מה'ניו יורק טימס'", סיפר לי אדוני, "ובעיני הניו-יורקרים המשמעות של ביקורת טובה ב'טיימס' גבוהה יותר מכל כוכב מישלן".

את המילים האלה אמר אדוני עוד לפני שידע מה בכלל יהיה טיב הביקורת שיקבל מהמבקר פיט וולס. כל מה שהוא רצה היה לא לקבל פחות משני כוכבים. זה אולי לא נשמע מרשים, אבל מדובר בדירוג שמעיד על מסעדה טובה מאוד: הסקאלה נעה בין כוכב אחד, שמשמעו מסעדה טובה, ל-4 כוכבים, שמשמעם מסעדה יוצאת מגדר הרגיל, אך על פי רוב המבקר כלל לא מחלק כוכבים למסעדות שהוא אוכל בהן. כשיורדים לפרטים ומבינים עד כמה מערכת ביקורת האוכל של ה"ניו יורק טיימס" קפדנית וקשוחה, מגלים שמאיר אדוני שאף דווקא גבוה מאוד.

עמוד כפול, שני כוכבים

אדוני קיבל בדיוק את מה שהוא רצה. השבוע פרסם המבקר סוף סוף את הביקורת שלו על פני עמוד כפול, וזיכה את נור בשני כוכבים תמימים. את המסעדה, שמוגדרת כים תיכונית, בהתאם לסגנון של אדוני, הוא פתח בסוף חודש אפריל האחרון, בהחלט לא מזמן, ומאז הוא על הקו שבין תל אביב לניו יורק, מנסה לג'נגל בין אינספור המיזמים שלו בארץ לבין החלום: לתפעל בהצלחה מסעדה נוצצת בעיר המבוקשת בעולם, ניו יורק.

מאז הפתיחה של נור מקבל אדוני הכרה משפים מהשורה הראשונה (כמו גורדון רמזי, שאכל במסעדה, נהנה ושיבח את הצוות), ולא מעט כתבות במדיות מרכזיות בארצות הברית כבר התייחסו למקום. ועדיין, ביקורת אוכל משבחת ב"ניו יורק טיימס" היא פסגת ההישגים של נור עד כה, וייתכן שהפסגה בקריירה של אדוני בכלל. 

אז מה נאמר שם? מצד אחד עוקץ המבקר את אדוני על התפקידים הרבים שהוא ממלא בחייו, וטוען שמסעדה בניו יורק לא יכולה להתנהל בחצי משרה. מצד שני, הוא מעיד כי היעדרו לפרקים של השף אינו מורגש וכי האנרגיה במסעדה גבוהה גם אם הוא אינו נמצא במקום.


מבחינת האוכל מצביע המבקר על טעמים מתימן, לוב ומרוקו, דרך סוריה וישראל. לעתים הם יוצרים עומס על הצלחות, הוא כותב, ולעתים - בייחוד כשהצלחות והטעמים פשוטים יותר - הם יוצרים קסם. מחלק מהמנות הוא אינו נלהב, אך חלקן - בייחוד מנת הקוסקוס שהוא מתאר כטעימה ביותר שאכל בחייו, וכן מנות הלחם שאת חלקן הגיש אדוני גם במסעדת המזללה שהפעיל בזמנו בתל אביב - מככבות בביקורת.

ומה אומר מאיר אדוני עכשיו, שבוע אחרי הצהרת הכוונות ויומיים לאחר פרסום הביקורת? הוא בעיקר גאה. בעצמו, בטבחים שלו, וגם בהישג של הקולינריה הישראלית בניכר. "מאושר עד דמעות לקרוא את הביקורת של ה'ניו יורק טיימס' ושנור זוכה להיות אחת המסעדות שמקבלות שני כוכבים מהעורך הראשי עם המלצת המערכת", הגיב אדוני, "אני גאה שנור זוכה להיות שגרירה של הקולינריה הישראלית והמזרח תיכונית ולקבל הערכה כזו. מבחינתי קיבלנו כולנו היום עוד הוכחה שאם חולמים מספיק חזק, ועובדים מספיק קשה, חלומות מתגשמים. אני מעניק את הכוכבים של נור לכל טבח וטבחית בישראל שממשיכים להאמין שהכל אפשרי".

לנו, כמובן, לא היה ספק ביכולות של אדוני (שלצערנו מאז הפתיחה של נור מרכז את מרבית פעילותו הקולינרית בניו יורק), ומאחלים לו עוד שלל ביקורות טובות והגשמת חלומות. בינתיים, אם אתם רוצים לאכול את האוכל שלו ולא טסים לניו יורק בקרוב, תמצאו את מבוקשכם בשתי המסעדות הכשרות שמפעיל אדוני במלון קרלטון בתל אביב - לומינה ובלו סקיי.