צריך להגיד את האמת: אחרי כל הברדק עם קראנץ' פיסטוק בשנה החולפת, קצת אבדה סבלנותנו כלפי מותג הגלידות קראנץ'. ככה זה כשמשחקים בנו. ועדיין, החלטנו לעשות מבחן טעימה ל-2 הטעמים החדשים של המותג, קראנץ' בלונדי ובייגלה וקראנץ' שוקולד ואגוזי לוז.
נתחיל דווקא מהטעם הלכאורה שגרתי יותר - שוקולד ואגוזי לוז. על אף העצבים שצברנו מתקופת הפיסטוק, אנחנו מפרגנים לבחירה סולידית בטעם אלגנטי, שפונה בעיקר לקהל המבוגר. כן, כולם אוהבים שוקולד וכולם אוהבים אגוזי לוז, אבל לייצר בשנת 2023 טעם נטול גימיקים, מצריך אומץ מחברה מסחרית, ועל כך שאפו.
ואיך השלגון עצמו? טוב לסוגו. החלק הטוב ביותר הוא כמובן הליבה, שהיא אגוזית ומהנה במיוחד, אלא שהיא אוזלת יחסית מהר ומשאירה אותנו עם גלידת שוקולד די סתמית וציפוי לא מאוד מרגש משובץ בפצפוצי אורז חסרי נוכחות של ממש. מלבד הליבה הטובה, בלטה לחיוב גם מתיקות מתונה בהחלט של השלגון - איפוק שחייבים לציין לטובה - בטח בהשוואה לכל גלידה תעשייתית אחרת שמשאירה את המוח המום ואת בלוטות הטעם מפורקות בסוכר כך שלא מרגישים שום דבר אחר. הפעם, המתיקות נותרה בגבולות הסביר.
זה ממש לא היה המקרה בכל הנוגע לשלגון השני של קראנץ', שוקולד בלונדי ובייגלה. בעוד החמאנו על הבחירה בטעמים מאופקים ובוגרים בשלגון הקודם, הפעם נראה כאילו הגרילו את הטעמים השחוקים ביותר של השנים האחרונות ואז שילבו אותם ביחד. כמה אפשר לשגע אותנו עוד עם בייגלה? לפחות אם הטעם הזה היה מורגש איכשהו, היינו יכולים לסלוח ואולי גם ליהנות. אבל זה ממש לא היה המקרה. אולי איפשהו במעמקי התודעה טעם הגלידה הזה התכתב עם בייגלה. בפועל לא הרגישו כלום ושום דבר. מה שכן מורגש היה הציפוי המתוק מאוד של שוקולד בלונדי מקורמל, והוא בהחלט נדיב וחביב לסוגו. גם עליו יש פצפוצי אורז פריכים.
בשורה התחתונה: שוקולד בלונדי ובייגלה הוא טעם שמתאים לאנשים סבלניים במיוחד למתיקות, וכאלה שעדיין נלהבים למשמע השם שוקולד בלונדי. מי שמיצה את השטיקים, רצוי לו להישאר עם טעם אגוזי הלוז והשוקולד, שיהיה רלוונטי תמיד.