הטיקטוק ממטיר אין סוף טרנדיים קולינריים - מכאלה שטותיים באופן מוחלט ועד טרנדים מעניינים ומפתיעים. אפשר לשנוא את זה, אפשר להתחבר לזה, אבל אי אפשר להתעלם מזה. בייחוד לא מי שהוא זללן וסקרן מטבעו. אחרי הרולאפס עתירי צבעי המאכל וקראנץ' חלב הקורנפלקס המתוק אך חביב, הגיע תורו של חטיף הפטל הקפוא ומצופה השוקולד שנחת בארץ ומקורו בדרום אמריקה, פראנוי (franui).
לא טיילתי מעולם בדרום אמריקה, אבל האחראים לשיווק חטיף הפטל הזה בישראל טוענים שמדובר בממתק פופולרי שכל ישראלי שטייל מתישהו באזור, בייחוד בארגנטינה, פגש. אני לא יודעת אם אכן מדובר בסיפור רומנטי כפי שמנסים לצייר אותו, אבל השילוב של פראנוי בין פטל לשוקולד הוא הגיוני בהחלט ואטרקטיבי מהיסוד.
מדובר בפטל שלם (תענוג שדי נדיר למצוא בישראל במחיר סביר) שנטבל בשוקולד לבן ולאחר מכן בשכבה נוספת דקה של שוקולד חלב (או שוקולד מריר). לפני האכילה, מומלץ להוציא אותו מהמקפיא לפחות למספר דקות, כך שלא נזלול פטל קפוא שובר שיניים וחסר טעם, ואפשר יהיה ליהנות משילוב של פטל צונן ושוקולד.
כמו כל מגיפת רשתות חברתיות, גם הפראנוי, שעד לפני רגע איש פה לא הכיר, החל לחרוך את הרשת וכמובן שהמוצר הפך כעת לקשה להשגה. מה יש לכם יבואנים ישראלים שאתם מעדיפים לייצר מחסור שמוביל לתסכול בקרב הצרכן המקומי ולהאמרת מחירים, מאשר פשוט להביא לארץ כמות מספקת מהמוצר שאתם עצמכם מעוניינים שאנשים יטעמו? לא משנה מה התשובה המדויקת לשאלה, כרגע מדובר בחטיף שלא פשוט למצוא.
אנחנו הצלחנו להשיג פראנוי, שמתומחר כרגע דרך יאנגו דלי ב-34.90 שקלים לקופסה (שכבר אין במלאי). המחיר, יש לציין, לא רחוק מזה של חבילת פטל ממוצעת באותו משקל (150 גרם), כך שזול זה ממש לא. מצד שני - בהתחשב בפרי עצמו, בתוספת של שוקולד שגם הוא אינו חומר גלם זול, אולי אפשר איכשהו להבין את העלות.
ומה הטעם? כמו שחזינו, אין פה שום דבר שלא עובד. קופסה של פראנוי היא סכנה כי אפשר לחסל אותה בדקות, בטח כשחם בחוץ. השילוב בין הפטל לשוקולד עובד נהדר, ולמרות שהחטיף לא חף ממתיקות יתר, הוא עדיין משלב גם חמצמצות נעימה, ובסופו של דבר הוא פשוט טעים. לא המציאו כאן שום גלגל ואפשר להכין את הממתק הזה בקלות בבית, אבל אין ספק שהוא טוב ומוצלח לסוגו. בנוסף, מדובר במוצר הרבה פחות מעובד ותעשייתי מאלה שהטרנדים הוויראליים האחרונים נוטים לספק לנו.
אחרי שהורים רבים מחו על מגמת הרולאפס ועדיין מצאו את עצמם מספקים את רצונות הילדים עם החטיף מלא הכימילקים הזה, נראה לנו שדווקא מהכיוון של פראנוי לא תהיה התנגדות דומה; אחרי הכל זה פשוט פרי קפוא טבול בשוקולד. יש במגמה הזאת גם משהו שמזכיר את חטיף הבננה הקפואה בשוקולד שהיה נפוץ בקניונים ברחבי הארץ לפני כמה עשרות שנים, ועשה לנו תחושה נוסטלגית מהנה בזמן שזללנו אותו בגרסת הפטל. רק שהפעם מדובר בפרי מתוחכם יותר, וקטן יותר, כך שיותר כיף ואלגנטי לאכול ממנו.
שורה תחתונה: טעים, לא תעשייתי מדי, ובול לקיץ בלי יותר מדי רגשות אשם. עכשיו רק נשאר לייבא את החטיף בצורה סדירה באמת, כך שיהיה אפשר להשיג אותו בלי כל הטרטורים שבדרך, וזה הכל.