יזמית בתחום הבנייה פנתה לפני כשלוש שנים לוועדה המקומית לתכנון ולבניה בחיפה בבקשה להיתר בניה לפי תוכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה (תמ"א 38).
היזמית הציגה פרויקט להריסת מבנה ישן בן שלוש קומות ברחוב תל מאנה ובנייה של מבנה חדש בן שני אגפים – האחד בן 5 קומות והשני בן 6 קומות.
דיירים בבניינים הסמוכים הגישו התנגדויות לפרויקט אך ב-2015 הוועדה המקומית אישרה את הבקשה. לפני כשלושה חודשים גם נדחו עררים שהגישו המתנגדים לוועדת הערר לתכנון ובניה במחוז חיפה.
השכנים לא השלימו עם התוצאה וערערו לבית המשפט המחוזי בניסיון לתקוף את החלטת ועדת הערר. בין היתר הם טענו שהפרויקט מנוגד לתכנית מתאר מחוזית בעיר שמאפשרת תוספת זכויות בנייה של 50% בלבד בפרויקטים לפי תמ"א 38.
עוד לדבריהם, השטח שנוצר בין רגלי קומת החנייה בפרויקט הוא "קומת מסד" ולכן יש להפחית אותו משטח הבנייה הכולל. כמו כן לשיטתם, בשכונה יש מחסור במבני ציבור ושטחים פתוחים וקיימת בעיית תשתיות כך שאישור התכנית אינו סביר.
לבסוף טענו המתנגדים כי על המגרש חלה תכנית מתאר המחייבת הקמת שני מבנים נפרדים ולא מבנה אחד בן שני אגפים כפי שמציע הפרויקט.
אינטרס לאומי
סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט אברהם אליקים, הבהיר שבית המשפט אינו "מוסד תכנון" ואין הצדקה להתערב בהחלטות תכנוניות מובהקות של ועדת הערר, שגם ביקרה בשטח וצפתה בהסדרי החנייה במקום ובגישה לכלי רכב בבניינים סמוכים. עוד הוא הדגיש כי קיים אינטרס לאומי לקדם ככל האפשר יישום פרויקטים לפי תמ"א 38.
השופט ציין כי תכנית המתאר המחוזית אושרה לאחר שוועדת הערר נתנה את החלטתה ולכן היא לא משפיעה עליה.
כמו כן, השופט קיבל את מסקנת ועדת הערר שאין לגרוע את השטח שבקומת החנייה שכן כלל לא מדובר ב"קומה" מאחר שהשטח אינו מוקף בקירות. כמו כן, לא מדובר ב-"מסד" מאחר שהחלל אינו מהווה בסיס קונסטרוקטיבי למבנה.
בנוסף, השופט קיבל את מסקנת ועדת הערר שהתוספת המתוכננת של 10 יחידות דיור בפרויקט לא תגרום לפגיעה בתשתיות באופן שלא ניתן להתגבר עליו באמצעים סבירים. לקביעתו, התכנית לא רק שלא גורמת הפרעה לתנועה ולחנייה ברחוב, היא אף תקל עמן.
באשר להחלטה לאשר מבנה אחד בן שני אגפים כתב השופט כי "הסיבה שהוצגה מטעם ועדות התכנון ל"הנחה" זו היא תכנונית מובהקת, מדובר ברחוב עם טופוגרפיה שיפועית חדה המייצרת אילוצי תכנון שאישורם אינו מצביע על חריגה ממתחם הסבירות".
הנושא היחיד שבו התערב השופט היה הקלה מסוימת שנתנה הוועדה בעניין הרמפה (כבש הגישה) לחניה. השופט קבע שהוועדה הייתה צריכה לפרסם את מתן ההקלה ולאפשר לציבור (ולא רק לבעל השטח שנפגע) להגיב.
בסיכומו של דבר דחה השופט את העתירה וחייב את העותרים בשכ"ט עו"ד של 15,000 שקל.
ב"כ העותרים: עו"ד דן מרויץ, עו"ד משה פרזנצ'בסקי
ב"כ המשיבים: עו"ד שלומית שושני, עו"ד קרן גולדשמיט, עו"ד הררי טויסטר ושות'- אילנה בראף-שניר ואח'
עו"ד רועי פריד עוסק בתמ"א 38 ובפרויקטים של התחדשות עירונית
הכותב לא ייצג בתיק