האיש עבד כמנהל שיווק פיתוח ועיצוב בחברת "סוקוניק" העוסקת בניהול והפקת תערוכות עד יוני 2012. בתביעה שהגיש בנובמבר 2013 הוא טען כי העביר למחשב שלו בחברה "תיק עבודות" שכלל עשרות צילומים של דוגמאות ועבודות, אותן הפיק או צילם לפני תחילת עבודתו בחברה.

לטענתו, בדיעבד התברר לו כי לאחר שפוטר, החברה עשתה שימוש מסחרי ביצירות ללא ידיעתו והעלתה אותן לאתר שלה ללא רשותו, ותוך הצגת מצגי שווא כאילו מדובר ביצירות השייכות לה.

התובע הדגיש כי הדבר נעשה בניגוד להסכם סודיות וזכויות יוצרים שנחתם בין הצדדים בשנת 2011.

טענתו הייתה כי מרגע שחדל לעבוד בחברה ודרש את הסרת התמונות, היה עליה לכבד את דרישתו ולהסיר אותן באופן מיידי.


מנגד, החברה-הנתבעת טענה כי התובע נתן לה רשות המפורשת להשתמש בתמונות ללא הגבלת זמן, והוא זה שהעלה אותן לאתר האינטרנט שלה.

טענתה המרכזית הייתה שהסכם הסודיות שעליו מתבסס התובע בתביעתו, זויף על ידו. החברה הפנתה להבדליים "מהותיים ומשמעותיים" בין הסכם הסודיות בתביעה לבין ההסכם המקורי שהועבר לעיונה – הבדלים שהפכו אותו ממסמך שבו העובד מתחייב כלפי מעסיקו למסמך שבו מתחייב המעסיק לשמור על זכויות העובד. 

התובע חשש

השופטת ד"ר דפנה אבניאלי הטילה ספק באותנטיות של הסכם הסודיות שהציג התובע, ולכן קבעה כי אין לו תוקף מחייב.

אל מסקנה זו השופטת הגיעה לנוכח עדויות מטעם מנהלי החברה, וכן לאור העובדה שהתובע לא הזמין לעדות את העובד מטעם החברה שחתם על המסמך. לפי השופטת, עובדה זו "אומרת דרשני ומעלה חשש כי התובע חשש מפני עדותו".

"התנהלותו התמוהה של התובע, וההבדלים המשמעותיים והבלתי מוסברים, בין נוסחיו השונים של המסמך שהוצגו במהלך הדיון, מביאה לכלל מסקנה כי התובע לא עמד בנטל ומאזן ההסתברויות אינו נוטה לזכותו", כתבה.

עם זאת, עדיין נותרה השאלה האם הופרו זכויותיו של התובע על פי חוק זכות יוצרים. השופטת השתכנעה שהתובע הסכים שהנתבעת תעשה שימוש ביצירותיו כל עוד עבד בחברה, אולם לא אחרי שפוטר.

השופטת ציינה כי "התובע התחמק מלערוך הבחנה בין יצירות אותן יצר קודם לתקופה בה עבד בחברה, לבין אלה שנוצרו במהלך עבודתו שם". נקבע כי מאחר שלא הצליח להוכיח שאכן נחתם נוסחו של הסכם הסודיות, הרי שאין לו תוקף מחייב כלפי החברה, ולפיכך החברה היא בעלת זכויות היוצרים בתמונות שיצר התובע בזמן העבודה. 

בנסיבות המקרה, נקבע כי התובע זכאי לפיצוי גלובאלי בגין הפרת זכות היוצרים שלו וזכותו המוסרית ביחס לתקופה שהחלה ביום שדרש את הסרת תמונותיו, ועד ליום הסרתן בפועל – כשנה לאחר מכן.

בסיכומו של דבר, השופטת חייבה את החברה לשלם לתובע פיצוי גלובלי בסך 7,500 שקל בגין הפרת זכויות היוצרים שלו ביצירות שנוצרו לפני תחילת עבודתו בחברה, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪.

כמו כן, הוצא צו מניעה האוסר על החברה לעשות שימוש ביצירותיו הקודמות של התובע.

לידיעה המקורית

לפסק הדין

ב"כ התובע: עו"ד א. גמליאל

ב"כ הנתבעת: עו"ד ישראל אהרוני

עו"ד דורי גורן עוסק/ת בקניין רוחני 
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.