בית המשפט למשפחה בנצרת נדרש באחרונה להכריע בסכסוך משפחתי בנוגע לבעלות במשק חקלאי באחד המושבים הוותיקים בעמק יזרעאל.

הסיפור מתחיל שנים ספורות לפני קום המדינה. בני זוג שהגיעו להתגורר במושב ב-1938 חכרו את הנחלה מקק"ל, התגוררו בה עם ילדיהם והקימו משק חקלאי. עם פטירת האב ב-1970 עבר הטיפול במשק לאחד מבניו אך הוא לא האריך ימים ונפטר ב-1984. בנו תפס את מקומו והמשיך לגור במקום עם אמו, ומאוחר יותר עם אשתו וילדיו, תוך שהוא עובד במשק ומנהל אותו.

היחסים המשפחתיים התנהלו על מי מנוחות יחסית עד למשבר שפרץ לפני כעשר שנים, עם התדרדרות במצב האם והעברתה לבית אבות.

ב-2012 הגיש הבן תביעה נגד אמו, אחיותיו, המושב ומינהל מקרקעי ישראל בה דרש להצהיר שהוא בעל הזכויות היחידי במשק.

לטענתו, עוד בתקופה בה סביו היו בחיים, הסכימה המשפחה שהוא יירשם כבעל הזכויות במשק לאחר פטירת הסבים, ולא הייתה כל כוונה להעביר את המשק לאמו מאחר שהיא לא הייתה מסוגלת לתפעל אותו.   

הוא הוסיף כי לאחר פטירת אביו ערך שיחה עם אמו ואחיותיו ששבו ואישרו את ההסדר המשפחתי. לדבריו, ב-30 השנים שחלפו מאז הוא הסתמך על ההסכם ונהג לפיו בפועל, מבלי שאמו או אחיותיו מביעות מחאה כלשהי. גם המושב והמינהל התייחסו אליו כבעל המשק באופן חד משמעי, ובהתאם הוא שילם לאורך השנים את כל ההוצאות והחובות של המקום.

התובע העלה טענה נוספת שלפיה זמן קצר לפני שאיבדה אמו את כושרה הקוגניטיבי היא העבירה לו את הזכויות במשק במתנה בתצהיר עליו חתמה.  

האחיות טענו מנגד כי המשק שייך לאם בלבד והן מעולם לא הסכימו שיעבור לתובע. לדבריהן, מדובר במשק באחד היישובים החזקים והאטרקטיביים בצפון ורצון האם היה להוריש אותו לילדיה בחלקים שווים לאחר מותה. הן הוסיפו שתצהיר המתנה שהגיש התובע נערך כשהאם כבר הייתה חולה.

האפוטרופוס שייצג את האם טען שהתובע מנצל את חולשתה השכלית והמנטלית כדי ליטול ממנה את נכסיה ורמ"י והאגודה השיתופית של המושב לא הביעו עמדה חד משמעית.

הסכם החכירה פקע

סגן נשיא בית המשפט, השופט אסף זגורי, הבהיר בתחילת דבריו שהסכם החכירה בין הסבים לבין קק"ל פקע בשנות ה-80 של המאה הקודמת ולתמונה נכנסה רמ"י והסכם המשבצת עליו חתמה ב-1997 מול האגודה השיתופית שמקנה לתושבים "זכות שימוש" בנחלה. 

בשלב זה מתח השופט ביקורת על רמ"י וקק"ל וציין כי קשה להשתחרר מהתחושה שקיים כאוס בכל הנוגע להסדרת זכויות במושבים שהביא למצב שזכויות החכירה של תושבים צומצמו רק מאחר שלא היו מודעים להן.

השופט קבע שעל פי הסכם המשבצת אמו של התובע קיבלה את הזכויות במשק לאחר פטירת אביו. בשנים שלאחר מכן ניתן לראות שרמ"י ואגודה השיתופית של המושב הכירו בתובע ובאמו לסירוגין כבעלי הזכויות.

עם זאת, במישור היחסים הפנים משפחתי לא הוכח שהאחיות הסכימו שהזכויות יעברו לתובע, ונראה שהוא עצמו מודע לכך היטב. השופט ציין שתצהיר המתנה שצירף התובע פועל לחובתו.  "אם המשק שלך, מדוע תערוך אמך תצהיר מתנה ובו תעביר לך הזכויות?" שאל השופט.

בסיכומו של דבר התביעה נדחתה והתובע חויב בהוצאות של 10,000 שקל.

לידיעה המקורית

שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

עו"ד רגב אלקיים עוסק/ת בדיני משפחה 
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.