אדם סנדלר בתפקיד דרמטי זה דבר טוב. מ"סיפורי מאירוביץ'" המדובר של נואה באומבך ועד "שמור עליי" הלא מוערך דיו של מייק ביינדר, מ"מוכה אהבה" המופתי של פול תומאס אנדרסון ועד "יהלום לא מלוטש" האינטנסיבי של האחים ספדי, הרקורד הדרמטי והקומי-דרמטי של סנדלר מוצלח לא פחות מפילמוגרפיית הצחק-בקול-רם שלו. גם מדע בדיוני פילוסופי זה דבר טוב: ההילוך המהורהר של הז'אנר הביא לנו יצירות מופת כמו - אם להזכיר רק שבריר מהשמות שצצים בראש - "2001: אודיסאה בחלל", "קונטקט", "סולאריס" ו"המפגש". והנה מגיע לנטפליקס "בחלל שנותר" ("Spaceman"), סרט מדע בדיוני פילוסופי עם אדם סנדלר באחד התפקידים הדרמטיים המובהקים ביותר בקריירה שלו, ופשוט מדהים כמה שהסרט הזה רע.
סנדלר הוא יאקוב, אסטרונאוט או ליתר דיוק קוסמונאוט שתוכנית החלל של צ'כיה שולחת לחקור תופעה קוסמולוגית משונה בקצה מערכת השמש. זו משימת סולו, היא נמשכת חודשים ויש בה מעט מאוד תוכן מלבד שגרה מתישה, אז אין פלא שיאקוב מרגיש שהוא מתחיל לאבד את זה - גם בגלל התנאים בחללית המקרקשת וגם בגלל שהתקשורת עם אשתו לנקה (קארי מאליגן) מעידה על כך שהדברים בבית אינם במיטבם דווקא כשבתו עומדת לבוא לעולם.
בתוך כל הלחץ הזה חווה יאקוב מפגש משונה. בתנאים נורמליים הייתי מזהיר שמידע נוסף יהווה סוג של ספוילר, אבל אני די משוכנע שבמונחים של שירות לציבור עדיף שתדעו את זה מראש מאשר שתגלו את זה על הדרך, אז הנה: את מה שיאקוב פוגש אין לתאר אלא כעכביש עצום ומדבר (קולו של פול דנו), מה שכמובן גורם גם לו לתהות אם מדובר ביציר דמיונו או בחייזר לג'יט. גם אני תהיתי בקשר לזה, אבל רק בדקות הראשונות. ברוב הדקות האחרות תהיתי מתי פרוק הרגליים המגודל הזה יסתום כבר.
אתם מבינים, העניין הוא שהעכביש/יצור/יציר הזה לא סתם מדבר: הוא ממנה את עצמו למטפל נפשי ומורה דרך רוחני. תחת שני הכובעים האלה הוא עורך ניתוח ממושך של יאקוב, בדגש על היחסים שלו עם אשתו ועל העניינים הלא פתורים שיש לו עם אביו. אבל מה שהיה יכול להיות מעניין קורס תחת ערימה של אמירות גנריות על מחסומים רגשיים ועל חוסר יכולת לחיות את ההווה, מסוג הסיסמאות שמאפיינות כל מיני סדנאות התפתחות אישית בשקל; אם זה לא מספיק מטרחן, אז לכל הנ"ל מאזין סנדלר בפנים מיוסרות-תמידית שמתחילות להעיק בזכות עצמן הרבה לפני שחולפת אפילו מחצית מ-107 הדקות.
תראו, לא הכל רע ב"בחלל שנותר". חצי השעה הראשונה מסקרנת, משמח לראות בתפקידי משנה את איזבלה רוסליני הנפלאה כמנהלת תוכנית החלל ואת לנה אולין הנהדרת כאמה של לנקה, ונחמד שיוהאן רנק השוודי - מי שביים בין השאר את מיני-סדרת המופת "צ'רנוביל" ומספר פרקים ב"שובר שורות" - קיבל הזדמנות לעשות סרט עם חשיפה ברמות שמאפשרת הפלטפורמה של נטפליקס. ייתכן שאני שופט לחומרה יתרה את הסרט בגלל הציפיות הגבוהות שלי, וייתכן גם שהבעיה כולה טמונה בעיבוד של התסריטאי קולבי דיי לספר "איש החלל מבוהמיה" מאת ירוסלב קלפר, שלא קראתי. כי נגיד, אין ספק שדיי אחראי לזה שהסרט מתעקש להיות על תוכנית החלל הצ'כית למרות שזה לחלוטין לא רלוונטי לעלילה והופך את האמריקאיות של סנדלר ומאליגן למוזרה לאללה ותכלס מנומק עד כמה שאני מבין רק ב"ככה זה בספר".
טוב, אני שוב מתעצבן. ליתר דיוק מתבאס, כי "בחלל שנותר" היה אשכרה אחד הסרטים שהכי חיכיתי להם השנה. והאמת, הוא גם לא כזה נורא. אני אפילו מוכן להרחיק לכת ולומר שהוא אחד הסרטים הכי טובים שנעשו אי פעם על מערכת יחסים בין קוסמונאוט ועכביש.