מי נגד מי השבוע (עיצוב: סטודיו mako)
מי נגד מי השבוע|עיצוב: סטודיו mako

צעד וחצי לפני המתחרים

 פיטוריו הדרמטיים של מאמן מכבי תל אביב הובילו השבוע גם לנוקאאוט עיתונאי דרמטי למדי. בשלישי בבוקר פרסם "ידיעות אחרונות" בעמודו הראשון הפניה בולטת, שבה הבטיח לקוראיו את הסיפור המלא על הפיטורים של ארז אדלשטיין. הפניה דומה התנוססה גם בעמוד השער של מוסף הספורט:

אין תמונה
הכותרות של "ידיעות". הבטיחו

אלא שלמרות היומרה של "ידיעות" לפרסם את "הסיפור המלא", בדיווח של רפאל נאה, מי שחשף פרטים חדשים והשיג סיפור מלא הרבה יותר היה דווקא "ישראל היום". אלי סהר היכה את המתחרים כשחשף את האירועים שקדמו לפיטוריו של אדלשטיין:

אין תמונה
הכותרת של "ישראל היום". קיימו

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.

 

הפוך שלדי, הפוך: תמיד איתך, דונלד

12 ימים בלבד נותרו לבחירות בארה"ב, ותמיכתו הבלתי מסויגת של "ישראל היום" במועמד הרפובליקני לנשיאות רק הולכת וגוברת: לפני שבועיים פורסמו עדויות של נשים אמריקאיות שטענו כי דונלד טראמפ הטריד אותן מינית. למחרת, יום שישי, כך נראתה הכותרת בעמוד הראשון של "ידיעות אחרונות":

אין תמונה
"ידיעות אחרונות". טראמפ הטריד (1)

כך נראתה הכותרת בעמוד הראשון של "הארץ":

אין תמונה
"הארץ". טראמפ הטריד (2)

כך נראתה הכותרת בעמוד הראשון של "מעריב":

אין תמונה
"מעריב". טראמפ הטריד (3)

לעומת זאת, כך נראתה הכותרת בעמוד הראשון של "ישראל היום":

אין תמונה
"ישראל היום". טראמפ מכחיש

ביום שלישי האחרון נחשפו עדויות חדשות שלפיהן טראמפ ערך בעבר מסיבות מין עם קטינות בנות 15 וקוקאין. למחרת כך נראתה הכותרת של "ידיעות אחרונות":

אין תמונה
"ידיעות אחרונות". טראמפ עם קטינות וקוקאין (1)

כך נראתה הכותרת של "הארץ":

אין תמונה
"הארץ". טראמפ עם קטינות וקוקאין (2)

כך נראתה הכותרת של "מעריב":

אין תמונה
"מעריב". טראמפ עם קטינות וקוקאין (3)

לעומת זאת, כך נראתה הכותרת של "ישראל היום":

אין תמונה
"ישראל היום". מוכרחים לחקור את אובמה!

בפסקה האחרונה של האייטם הקדיש "ישראל היום" לעדויות החדשות 31 מילים בלבד. המילים "סמים" ו/או "קוקאין" ו/או "בנות 15" ו/או "קטינות" לא נכללו בהן.

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב. 

 

הארנק פתוח, והיד רושמת

איך הזמן טס כשנהנים: רק לפני שבועיים סופר כאן על הפובליציסט המחונן, שהוא גם סטיריקן יוצא מהכלל, שמצליח לכתוב גם ל"הארץ" וגם ל"גלובס" למרות היריבות העמוקה בין שני העיתונים. השבוע, להבדיל, יסופר על אדם שכתיבה כלל אינה מקצועו, ובכל זאת הצליח לפרסם את אותו מאמר פרי עטו, מילה במילה, בשני עיתונים מתחרים: מדובר בנשיא לשכת יועצי המס, ירון גינדי, שב-2 באוקטובר פרסם באתר "כלכליסט" מאמר שבו תהה מה עושים עם 25 אלף חברות הארנק בישראל. כעבור 11 ימים בלבד, ב-13 באוקטובר, פרסם גינדי באתר "גלובס" את אותו הטור ממש.

בתחילת המאמר ב"גלובס" צוין כי הכתבה היא "בשיתוף לשכת יועצי המס" (שם קוד לתוכן שיווקי). לעומת זאת ב"כלכליסט" לא הופיע גילוי נאות דומה.

אין תמונה
"כלכליסט", 2.10.16. מאמר יד ראשונה

אין תמונה
"גלובס", 13.10.16. מאמר יד שנייה, נמכר

ירון גינדי, איך קרה שאותו טור פורסם בשני העיתונים?

"אותו טור פורסם בשני העיתונים כי אנחנו שלחנו את אותו טור לתקשורת. 'כלכליסט' פרסם אותו בתאריך מסוים ו'גלובס' פרסם אותו בתאריך אחר. הרבה פעמים אני שולח לתקשורת טור דעה שלי, ולפעמים רק עיתון אחד מפרסם אותו. הפעם קרה שזה פורסם פעמיים".

גם הטור ב"כלכליסט" היה בשיתוף לשכת יועצי המס או רק הטור ב"גלובס"?

'ב'כלכליסט' הטור לא היה בשיתוף לשכת יועצי המס".

מ"גלובס" נמסר בתגובה: "מדובר בכתבת תוכן שיווקי שניתן לה גילוי נאות כמקובל ופורסמה בזירה מיוחדת שהוקצתה לנושא זה".

 

רותם שטרקמן VS סבר פלוצקר

בערב סוכות פרסם סבר פלוצקר במוסף "ממון" טור על כנס המדינות החברות בקרן המטבע ובבנק העולמי בוושינגטון, שבו ראיין את יו"ר בנק הפועלים, יאיר סרוסי. באותיות הקטנות בתוך הטקסט ציין כי "בשנים האחרונות הגיעו מישראל לכנסי קרן המטבע פחות ופחות עיתונאים כלכליים; גם אני לא נסעתי. השנה חזרתי (חלקית, כאורח בנק הפועלים)".

אין תמונה
המאמר של סבר פלוצקר ב"ידיעות". אורח בנק הפועלים

כבר למחרת תקף איתן אבריאל באתר "דה מרקר" את הראיון עם סרוסי וטען כי פלוצקר, שהתארח על חשבון הבנק, לא טרח להפנות ליו"ר הבנק שאלות קשות. כמה שעות קודם לכן התנהל בין סגן עורך "דה מרקר", רותם שטרקמן, לבין ישות הטוויטר הנוקמת והנוטרת "ידיעות אחרונות" דיאלוג הציוצים הבא (בהשתתפות מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, וגפי אמיר, שפוטרה מקבוצת "ידיעות" בשנה שעברה):

רותם שטרקמן: "מוכן לקרוא אצל סבר ב'ידיעות' כל שבוע ליקוקים לבנקים (שנתנו לפישמן מבעלי 'ידיעות' 5 מיליארד שקל על הקרח) בתנאי שיכתוב פעם אחת על טיסותיו במימונם".

"ידיעות אחרונות": "בוא נעשה עסק: קודם אתה תגלה כמה עלה ל'מורה להיסטוריה' לפרסם את המאמר הזה ב'דה מרקר'".

אין תמונה
המאמר של צבי סטפק ב"דה מרקר". צירוף

רותם שטרקמן: "בחינם".

"ידיעות אחרונות": "אז קבל צירוף מקרים מצמרר: כמה עמודים אחרי מאמרו של המורה להיסטוריה צבי הופיעה המודעה הזו, של בעל בית ההשקעות סטפק?"

אין תמונה
המודעה של מיטב דש ב"דה מרקר". מקרים

עמוס שוקן: "קצת קשה להאמין שיש שיחה כזאת רותם, אבל אולי אנחנו לא מעודכנים".

"ידיעות אחרונות": "קשה יותר להאמין שאתם עוסקים יום וליל בשיימינג לקולגות. זה תפקידנו? אבל מי שגר בבית זכוכית שלא יזרוק אבנים".

רותם שטרקמן: "צודק/ת. אשמח לפרגן אם תגיד/י מי אתה".

"ידיעות אחרונות": "לא צריך לפרגן. אפשר גם להתעלם. יש לנו מספיק על מה לכתוב במדינה הזו ומוטב שנפסיק לנסר את הענף שכולנו יושבים עליו".

גפי אמיר: "בית זכוכית הוא בדיוק איפה שעיתונאות צריכה לגור. חשופה לקוראים ולא מסתירה דבר".

סבר פלוצקר, תרצה להגיב?

"לא, חוץ מהעובדה שאני תמיד מקפיד לדווח לקוראים אם הוזמנתי על ידי גורם כלשהו לכנס מקצועי כלשהו, גם אם ההזמנה הייתה חלקית מאוד".

 

מה זה כבר בינינו הפרש של 164 מיליון שקלים?

בכמה כסף תתוקצב החטיבה להתיישבות בשנת 2016? תלוי את מי שואלים. ביום שני לפני שבועיים פרסם יותם ברגר ב"הארץ" כי על פי ההסכם בין הממשלה לבין החטיבה, "כבר השנה היא תתוקצב ב-200 מיליון שקלים".

אין תמונה
"הארץ". 200 מיליון שקלים? לא מדויק

אלא שיום קודם לכן פרסמה רוני זינגר ב"כלכליסט" נתונים אחרים לגמרי, על פיהם התקציב עומד על 36 מיליון שקלים בלבד:

אין תמונה
"כלכליסט". 36 מיליון שקלים? מדויק

מי צודק? "כלכליסט". ברגר הסתמך כנראה על טיוטה של החלטת ממשלה שחשף חיים לוינסון לפני חודש, שבה אמנם דובר על תקציב של 200 מיליון שקל לצורך "פיתוח ההתיישבות הכפרית", שהוא מעבר להוצאות התקורה. אלא שהטיוטה עברה מאז שינויים, ובהחלטה שאושרה ושנשלחה לכתבים, נכתב כי משרד האוצר יקצה לחטיבה להתיישבות 36 מיליון שקל וכי "לא ישולמו לחטיבה תקורות נוספות מעבר לסכום זה". בניגוד לטיוטה, בהחלטה עצמה כלל לא הופיע הסכום של 200 מיליון שקלים. שלא כמו באייטם המודפס, באתר האינטרנט של "הארץ" כבר הופיע נוסח מתוקן.

יותם ברגר, תרצה להגיב?

"סעיף 5 של ההסכם עם החטיבה להתיישבות מדגיש ש'הסכם המסגרת יבטיח את מסגרת התקציב למימון הוצאות שכר עובדי החטיבה ונלוות לו, והוצאות מנהל ... בהיקף של עד 36 מיליוני שקלים לשנה'. מובן שגוף בעל היקף עשייה כמו החטיבה להתיישבות לא יכול לנהל את כל פרוייקטי הבינוי והתמיכה שלו רק מהסכום הזה, שנועד להוצאות מנהל, ולכן היא צפויה, לפי גורמים המעורים בפרטים, לקבל כספים נוספים שאינם "תקורה" (הוצאות שוטפות כמו חשמל, מים, שכר, שכ"ד וכו') לצרכיה שלה, אלא לצורך ביצוע פרויקטים. אכן, "לא ישולמו תקורות נוספות מעבר לסכום זה". אבל זה ממש לא אומר שהחטיבה לא תנהל עוד כספים.

"בהתאם, ועל אף שהממשלה אישרה רק את סכום הבסיס לצורכי מנהל, מצאנו לנכון להזכיר בכתבה שבחשיפתו הנאה של חיים לוינסון 'דווח כי כבר בשנת 2016 תתוקצב החטיבה ב-200 מיליון שקלים למימוש תכנית העבודה'. כבר בידיעה הבלעדית שהעביר בשעתו לוינסון הופיע הסכום של 36 מיליון שקלים כ'תקציב המנגנון של החטיבה'. מקווה שזה מבהיר את הנקודה. עשה טובה, פעם הבאה שבץ אותי בקונספירטור".

 

הציטוט מול המציאות: טעות סופר

הציטוט: "אדם נוסף שמופיע בפני חניכי 'מאמינים במשטרה' הוא הרב דב ליאור, מחבר הספר 'תורת המלך' (שדן בסיטואציות שבהן מותר ולעיתים אף רצוי להרוג גויים בזמן מלחמה)" (יניב קובוביץ' על חיזוק השפעתה של הדת במשטרה, "הארץ", 11.10.2016).

אין תמונה
"הארץ". מי כתב?

המציאות: הרב דב ליאור לא כתב את "תורת המלך", כי אם הרבנים יצחק שפירא ויוסף אליצור.

יניב קובוביץ' נמנע מלהגיב.

 

לא חיג'אב ולא נעליים     

האם הזמרת ג'נט ג'קסון אכן התחילה ללבוש חיג'אב? כך לפחות טענו בסוף השבוע אתרי רכילות בעולם. בעקבותיהם, מיהר ynet לפרסם ביום שני האחרון את הכותרת החד משמעית הבאה:

אין תמונה
האייטם ב-ynet. חיג'אב?

אלא שבדיקה קצרה בגוגל העלתה כי מה שג'קסון באמת לבשה הוא לא חיג'אב, אלא סווטשרט / פונצ'ו, שעוצב בבית הלייבל Y-3 על ידי מעצב האופנה היפני יוז'י ימאמוטו.

אין תמונה
הקולקציה של Y-3. סוג של פונצ'ו

ב-ynet נמנעו מלהגיב.

 

מה משותף ליהודה פוליקר ולזוהר ארגוב?

ואם כבר גוגל, ביום חמישי שעבר פרסם יוני פרוים ב-ynet את הכותרת הבאה:

אין תמונה
האייטם ב-ynet, 13.10.16. טרם ראיתם?

בניגוד לכותרת החד משמעית ב-ynet, יהודה פוליקר נראה גם נראה בעבר בדיוק באותה פוזה, עם אותם מקלות ממש. זה קרה לפני חמישה חודשים, כאשר יגל בר-קמא צילם אותו ל"וואלה! סלבס":

אין תמונה
האייטם ב"וואלה! סלבס", 22.5.16. ראיתם גם ראיתם

עם כל הכבוד לגוגל, אי אפשר להסתפק בו, בעיקר לא כשמנסים לבדוק עיתון כמו "ידיעות אחרונות" שלא מעלה את כל תכניו לרשת. דוגמה? בהחלט. בערב ראש השנה פרסמה חן אלמליח באתר mako את רשימת 40 האלבומים הטובים במוסיקה המזרחית. "רשימות 'האלבומים הכי טובים' הן אחד הדברים שחובבי מוזיקה הכי אוהבים לצרוך. הן פתח לדיון, לוויכוח, ולאורך זמן יוצרות קנון ומיתולוגיה", ציינה אלמליח כבר בפסקת הפתיחה. "לכן כל כך הופתענו לאחרונה, כשחיפשנו בגוגל את האלבומים המזרחיים הכי טובים בתולדות המדינה, שמעולם לא נעשתה בגוף תקשורת ישראלי גדול רשימה כזאת".

אין תמונה
האייטם ב-mako, ספטמבר 2016. חיפשנו בגוגל ולא מצאנו

מעולם לא נעשתה רשימה כזו? פחחח. במאי 2009 פרסם יהודה נוריאל במוסף "7 לילות" של "ידיעות" את מצעד האלבומים הים תיכוניים הטובים בכל הזמנים:

אין תמונה
הפרויקט של "7 לילות", מאי 2009. הקדים את mako ביותר משבע שנים

שנתיים וחצי לאחר מכן, בדצמבר 2011, פורסם באותו מוסף ממש גם מצעד השירים הים תיכוניים הטובים בכל הזמנים.

אין תמונה
הפרויקט של "7 לילות", דצמבר 2011. הקדים את mako בכמעט חמש שנים

אורי רוזן, העורך הראשי של mako, למה אני לא מופתע?

"נו, זו הזדמנות טובה לקרוא ל'ידיעות אחרונות' לפתוח את הארכיון שלהם לאינטרנט". 

 

דברים בשם אומרם: מניפולציה לעובדות

כל מי שחבר שלי בפייסבוק או קורא "דה מרקר" יודע ששערוריית יוניליוור ודגני הבוקר נחשפה על ידי באתר "דה מרקר". לא בכדי להתפאר, ויש הרבה סיפורים טובים שפורסמו שאני לא חתומה עליהם, אבל על סיפור יוניליוור כן. ההחלטה של עורכיי ושלי לפרסם את הסיפור ראשונים לא הייתה פשוטה ולוותה בסיכון, בעיקר לאור שיחות רבות עם יוניליוור, שטענו בתוקף שאני לא מבינה את הסיפור, שמנסים למרוח אותנו ושעיתונאים אחרים כבר הבינו את זה וירדו מהעניין.

אבל אחרי הצלבת הסיפור מול מקורות נוספים החלטנו לפרסם את הסיפור ולהביאו לידיעת הציבור.

העבודה העיתונאית שנעשתה לא הפריעה ל"ידיעות אחרונות" לעשות מניפולציה לעובדות, ולהגיד לאתר "וואלה", שפנה לעיתונים היומיים בכדי לקבל מהם רשימה של החשיפות הגדולות שלהם בשנה החולפת, שמדובר בכלל בחשיפה שלהם ולקבל את המקום החמישי בדירוג שלהם. למה הם טוענים שזה סיפור שלהם? אחרי הפרסום הראשון באתר "דה מרקר" על כך שיוניליוור מסתירים בעיה במאות טונות דגני בוקר ועצירת שיווקם, הם פנו ליוניליוור לקבלת תגובה, ודוברות החברה שלחה להם תגובה מטעמה בה הודתה שמדובר בזיהום. עבודה עיתונאית חוקרת במיטבה!

אז כשהבנתי לפני מספר שבועות ש"ידיעות אחרונות" לוקחים לנו קרדיט עוד אמרתי לעצמי ש"ניחא, אני לא מצפה מהם להרבה". אבל כשאילנה דיין מגישה את הדירוג ב"וואלה!" ואומרת ש"ידיעות אחרונות" חשפו את הסיפור כאילו שמדובר ב"עובדה", מבלי שהיא בדקה את העובדות, זה כבר חמור באמת.

(עדי דברת-מזריץ בדף הפייסבוק שלה)

אין תמונה
אילנה דיין ואראל סג"ל ב"וואלה! ברנז'ה". מפרגנים ל"ידיעות"

אילנה דיין, תרצי להגיב?

"אז ככה, ברוח החג (שאמנם קצת מאחורינו), צר לי באמת באמת אם עמיתינו ב'דה מרקר' נפגעו. הרשימה המהוללת של 'עשרת הסיפורים הגדולים' גובשה בעצה אחת עם החברים בוואלה ברנז'ה. ההבנה הייתה שבאתר 'דה מרקר' אכן עלתה ידיעה ראשונה בדבר עצירת השיווק של אלפי אריזות קורנפלקס, ב"ידיעות" נחשפה לראשונה הסיבה, כלומר העובדה שמדובר בזיהום ביוניליוור. בקיצור, יש פנים לכאן ולכאן. עורכי המדור ב'וואלה!' הוסיפו את הקרדיט ל'דה מרקר' בגוף הטקסט, והנה עוד הזדמנות לומר סליחה לחברים הנפלאים ב'דה מרקר' ובפרט לעדי דברת; לא הייתה שום כוונה לגזול מהם את אשר להם. כל הכבוד על העבודה העיתונאית המעולה, בסיפור הזה, ובכלל. שנה טובה".

מ"ידיעות אחרונות" נמסר: "הפעם נגיב באמצעות תמונה. עדיפה מאלף מלים של תגובה או דליי הבכי של הקוזקית הנגזלת. ובכיתוב התמונה נכתוב: 'דה מרקר' שואל מדוע יש מחסור בקורנפלקס (בין המוצאים את הידיעה תוגרל חבילת דלי-פקאן), 'ידיעות אחרונות' משיב בכותרת הראשית שלו: זיהום בקו הייצור. ובלשונה של המגישה והחברה הנפלאה והסלחנית: עובדה! אגב, מזל שבאופן מקרי אילנה דיין 'והחברים בוואלה' בחרו מתוך עשרת 'סיפורי השנה', שלושה מתוך תכניתה של דיין (הכי הרבה מכל אמצעי התקשורת), כך שלפחות כאן היא לא תצטרך להתנצל בפני אף אחד". 

אין תמונה
הכותרות של "דה מרקר" ושל "ידיעות", 28.7.16. עובדה

  

מומלץ בחום

כבר מזמן רציתי, אחותי רוחמה, לומר לך מילים חמות, אבל אז הטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.

"מה בנוגע להמלצה, הורביץ?", הוא פתח בחידתיות.

"המלצה על מה?", ניסיתי להבין.

"לא על מה אלא על מי", חידד הקונספירטור.

"על מי?", הסתקרנתי.

"על איש תקשורת מומלץ, שלא רק שקיבל המלצה חמה בשנה האחרונה, אלא מסתובבת שמועה עקשנית שגם בשנה הבעל"ט הוא עשוי להיות מומלץ לתפקיד בכיר". 

"לאיזה תפקיד?", שאלתי.

"עד כאן", קטע אותי הקונספירטור. "אני ממליץ לך להמתין בסבלנות להתפתחויות או לנסות לרחרח אצל הבלפוריסט. ובלי קשר, כדאי גם לך להיות מומלץ על ידי מישהו, זוטר ככל שיהיה, ויפה שעה אחת קודם".

"בשמחה, אבל איך עושים את זה?", פערתי עיניים.

"אני מודה שבמקרה שלך זה יהיה קשה עד בלתי אפשרי למצוא ממליץ", השיב הקונספירטור. "יודע מה? אולי תמליץ אתה על עצמך? מה אתה אומר?".

"נו באמת", התחמקתי. "זה לא ראוי ולא נהוג".

"על סמך מה אתה טוען דבר כזה?", השתומם הקונספירטור.

"על סמך המקורות", הטעמתי. "כפי שבוודאי ידוע לך, עוד במשלי כ"ז ב' נאמר 'יהללך זר ולא פיך', וזה עוד לפני שהזכרתי את המכתם הנפוץ 'אין הנחתום מעיד על עיסתו'".

"תיזהר שאתה בעצמך לא תהפוך לעיסה, הורביץ", התריע הקונספירטור. "ראשית, אתה לא מספיק מוכשר כדי להרשות לעצמך להיות צנוע. ושנית, רבים המליצו על עצמם, והגיעו רחוק".

"מי למשל?", חקרתי.

"קראת במקרה את מגזין החג של 'מעריב' מיום כיפור?", החזיר הקונספירטור בשאלה.

"טרם הספיקותי", עניתי.

"כמה לא מפתיע", סינן הקונספירטור. "אז לידיעתך, פורסם שם פרויקט שבו 13 סופרים ישראלים המליצו על ספרים שכדאי לצלול אליהם ביום כיפור. 12 מהם בחרו להמליץ על ספרים של סופרים אחרים. רם אורן לעומת זאת, המליץ על סופר מחונן, שהוא מעריך, מעריץ ואפילו מכיר ממש מקרוב. הנה, תסתכל בעצמך".

אין תמונה
רם אורן ממליץ על ספריו. קנאת סופר

ואם כבר המלצות, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako  מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10 וש-mako מתחרה באתר "וואלה".

 

לטור של השבוע שעבר: ידיעות VS גיא רולניק (ולהיפך)

כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il