פייר, התאכזבתי. "אהבה זה כל הסיפור" הוא אחד הסרטים האהובים עליי בכל הזמנים - אני יודעת בעל פה כל שורה ממנו, עדיין שומעת את הפסקול שלו באוטו (סורי, נוט סורי) וממשיכה לרפרר ממנו כאילו השנה היא 2003. לכן, כמו כל שלל מעריצי הסרט ברחבי העולם, התרגשתי בטירוף כששמעתי שהבמאי והתסריטאי ריצ'רד קרטיס החליט לעשות סיקוול קצר של "אהבה" לכבוד "רד נוז דיי" (Red Nose Day, דמיינו מקבילה בריטית לשירותרום).

בקצרה, מדובר במשדר של כמה שעות בו הקומיקאים, השחקנים והמוזיקאים הגדולים ביותר בבריטניה מקווים לחפות על מאות שנים של אימפריאליזם, ובעזרת כמה מונטאז'ים קורעי לב של ילדים רעבים באפריקה, מנסים להוציא מהצופים המנומנמים בבית כמה פאונדים שאמורים לעצור את הרעב העולמי. זו בהחלט מטרה נפלאה ומבורכת, אבל משהו מרגיש קצת חשוד כשמיד לאחר שאד שירן כמעט בוכה בשידור חי על הילדים האפריקאים שפגש, ילדים שאין להם מה לאכול וחווים מקרי אונס באופן קבוע, עוברים בקאט דרמטי ל"רד נוז אקצ'ואלי" הקליל בו יש שחור אחד בלבד (צ'יווטל אגיופור), ושאר הדמויות הן לבנות פריבילגיות להחריד.


אבל היי, לא באנו לדבר על פוליטיקלי קורקט, באנו לדבר על הרגשות ההוליוודיים שלנו, ואיפה ש"אהבה זה כל הסיפור" הצטיינה - "רד נוז אקצ'ואלי" החמיץ. לא חיכינו 14 שנה רק כדי לראות את אותן סצנות אייקוניות בגוון מאפיר וטון מודע לעצמו. עוד פעם אנדרו לינקולן מחזיק קיו-קארדס מחוץ לבית של קירה נייטלי? שוב יו גרנט רוקד בדאונינג 10? זה חמוד ומעקצץ בלב, אבל אם לצטט את צדי צרפתי - זה ליד. כי אם הייתי רוצה לקבל את מנת הקיטש סוחטת הלב שלי, הייתי צופה שוב ב"אהבה זה כל הסיפור" המקורי וסוגרת פינה (עובדה, עשיתי את זה רק לפני שבועיים).

ופה ריצ'רד קרטיס הכשיל את עצמו מלכתחילה. אז נכון, רצינו לדעת מה קורה עם הדמויות - האם יו גרנט הפך את נטלי ליותר מעוזרת אישית? האם קולין פירת' עבר לליסבון? והאם סאם הקטן שמר על קשר עם ג'ואנה? (ספוילר: מארק צוקרברג המציא אחרי כמה שנים את פייסבוק והשאר היסטוריה). אבל מפה ועד לחזרה על בדיוק אותם לוקיישנים, אותם משפטים ואפילו אותם בגדים (היוש לצעיף של ליאם ניסן)? היה אפשר להשקיע קצת יותר עבודה.


מה כבר ביקשנו? כמה סצנות מקוריות שעומדות בפני עצמן אבל עדיין מרפררות לקו העלילתי של "אהבה"? איזה משפט אחד או שניים חדשים שיהפכו לקאלט? אולי אפילו אאוטפיט שיהפוך למצוטט - משהו שירגיש כאילו הדמויות שכל כך אהבנו, המשיכו באיזשהו יקום מקביל להתפתח ולהתעצב. בסופו של דבר, מה שהכי הסעיר לגלות היה שהמראיין האנונימי ברדיו ווטפורד גידל זיפים ונהיה חתיך.

ועדיין, אשקר אם אגיד שהעיניים שלי לא הפכו לנוצצות על גבול הדומעות ברגע שיו גרנט נשא את נאומו לאומה. לא כי מה שהוא אמר על "רד נוז דיי" באמת הזיז בי משהו, אלא כי אחרי הכל, ובלי ציניות, זה עדיין מרגש לראות כמה מהדמויות האהובות עליי בקולנוע חוזרות לחיים, ולו לכמה רגעים. עכשיו רק תעשו מזה פיצ'ר שלם, תשקיעו כמו שצריך בתסריט ותחליפו לוקיישנים, ויהיה לנו באמת על מה לדבר.

לצפייה בסיקוול המלא:


Love Actually 2017 update by TheBestViews