נו, מה יהיה? כל כך ציפיתי לכתוב על מופע ההגדה המפואר של איציק כרסנטי, ובסוף משאירים אותו לפרק הבא. כל מי שצפה באירוע המדובר בערוץ 26 יודע שזה בערך כמו לעזוב חתונה לפני החופה, כמו לעצור התמזמזות רגע לפני שנכנסים מתחת לשמיכה, כמו לסיים עונה עם טור של אחות חורגת ולא של אח חורג – או, אם להשתמש בעולם הדימויים של איציק, כמו לקום משולחן הפסח רגע לפני שולחן עורך. בשביל מה הייתי צריך לטעום עכשיו את כל המרור הזה?
וזה היה חתיכת מרור - פרק כבד במהלכו נכנסים כל מיני אנשים שכבר שכחנו מי הם ומטיחים בדיירים מה לדעתם עשו לא בסדר. זאת אומרת, הם גם אמרו לכמה מהדיירים למה הם כן בסדר, אבל בואו נגיד שזה כנראה לא היה החלק עליו הם התאמנו מול המראה בלילה. וזה חמוד, כי אותם מודחים צפו בשי חי עושה את זה במשך עונה שלמה, לא הפסיקו לבקר אותו על כך, וברגע שניתנה להם ההזדמנות - עשו אותו הדבר בעצמם. הייתי אומר שהם צבועים, אבל זו טרמינולוגיה שאני מעדיף להימנע ממנה אחרי העונה הזאת עוד יותר משאני מעדיף להימנע ממסמר בעין או מהגמר האלטרנטיבי שמארגן "צבא האמת".
הסטייק מעפולה
המודחת הראשונה שחוזרת לחלל הזמן היא אילנה, שבוחרת בקסניה כדיירת שמגיע לה לזכות כי היא לא דיברה, לא הגיבה, לא התבלטה ובעצם רק ישבה ושתקה במשך 108 ימים. אחר כך היא בוחרת את ברק כמי שלא מגיע לו לזכות כי הוא מדבר לא יפה ונכנס לריבים מלוכלכים. חשבתם שאילנה הייתה דיירת גרועה? רק תחשבו מה היה קורה אם היא הייתה מלהקת. ביי אילנה, אין צדק גדול יותר מאשר לראות אותך יוצאת שוב ראשונה מהבית.
אחריה נכנסת ארבל, שמאז עזבה את נווה אילן עבר כבר הרבה פיפי בנהר, ובמקום להיות תקועה בגבס היא מעבירה את ימיה בלהיות תקועה לשי חי ותניה בגרון. כחיילת הנאמנה שהיא, ארבל מקדישה את כניסתה לסגירת חשבונות של אחרים; בתחילה היא מזמינה את שי מיקה לחלל הזמן ומספרת לה שבחרה בה כמנצחת של העונה כי, ובכן, שי חי לא בבית ולא היה לה מישהו אחר לבחור. שי מיקה מתרגשת מהבחירה בה כרע במיעוטו, וככה מלמדת את כולנו שיעור חשוב באיך להסתכל על חצי הכוס המלא, או לפחות על חצי הפלזמה שמראה אותך ולא את לקט הגלגלונים של ארבל.
לאחר מכן ארבל בוחרת בדודו כדייר שלא מגיע לו לזכות. "אתה יודע מה אני חושבת שאתה?", היא שואלת, ואז נותנת לדודו כמה שניות של חסד, בונה את הדרמה, ולבסוף אומרת בפאתוס: "סטייק". כאילו לא שמענו אלף פעם העונה ובעונות קודמות את הדימוי השחוק הזה לתיאור אדם צבוע, ארבל אף מדגימה בידיה איך הסטייק מתהפך ומספרת לדודו על קווי הדמיון בהשוואה המרעננת הזאת. הייתי רוצה לבקר יום אחד במוחה של ארבל, להיות עד מקרוב לתהליך בו היא לוקחת את הביטויים הכי נפוצים בשפה העברית ומחליטה שאף אחד לא שמע אותם קודם. כולנו עוד זוכרים את "אני משתמשת בסלנג ייחודי כמו 'פיפי' ו'ברמות של כלה'" מתעודת הזהות שלה, ועכשיו מתברר שגם בדימוייה היא שומרת על אותה רמת מקוריות.
הביקורים ממשיכים עם עומר, שמגיעה לפגישה נרגשת ומלאת חשיבות כאילו לא היה זה לפני 19 שנה כשעזבה את הבית אחרי שהייתה בו בערך יומיים. טוב שלא הביאו גם את שחר חפץ שיתחבק בדמעות עם הדיירים. הפגישה עם רינת מיד לאחר מכן מתנהלת על מי מנוחות יחסית, אבל אז מגיע השילוש הקטנוני הקדוש והמלחמה מתחילה.
משולש מטורחן
שליש אחד מהמשולש הוא גיל, שבוחר בברק כמי שלא מגיע לו לנצח בגלל המילים הקשות שהוא אומר. לא שאני בא להצדיק חלילה את הקללות של ברק, אבל חשוב להבין שלעומת שי חי, שברר בקפידה את המילים הכי פוגעות שיכול היה למצוא כדי לשבור את רוחו של אדם, מרבית איחולי המוות של ברק נאמרו מתוך אמוציות רגעיות. דוגמה לאופן האוטומטי בו הוא יורה מילים היה ה"יא הומו" שאמר לשי חי בזמנו וגרם לסערה – הרי הוא בעצמו הומו, אף אחד לא חושד שהוא באמת רואה בזה קללה (חוץ מזה שבתור הומו כנראה מותר לו). אם כבר, החלק בו הוא מנסה להוריד את שי מיקה עם "גיל אמר לך את הדברים היפים האלה רק בגלל שהוא מאוהב בך" הוא מה שמבאס באמת.
שני השלישים האחרים והמציקים יותר מגיל הם מייקי ואור, שבחירתם זהה: הם בוחרים בברק כמי שמגיע לו לזכות ובעמרי כמי שלא. מייקי מאשים את עמרי בכך שהעמיד בזמנו את אור להדחה וטוען ש"הסליחה לא חשובה פה" - כי הרי ידוע שרק המוות יגאל אדם שהעמיד פעם אחת את אור להדחה. אור מאשימה את עמרי בכך שלא נתן לה "להתהדר בנוצותיה". ואם לא מספיק שאור מצליחה (אלוהים יודע איך) לקשר גם את המחלוקת הזו לעניין מגדרי, היא אומרת לברק שהבחירה בה כחברה מעידה איזה אדם עצום הוא, כי הוא "זיהה אמירה של צדק ואהבה ושוויון". רק חסר היה "וצניעות" כדי להשלים את האבסורד.
זהו. סליחה על הזעם המתפרץ כאן היום, זה פשוט הטור האחרון שלי לעונה ואני מפחד ממה שהולך להיות כאן בשני הטורים המסיימים, אותם תכתוב אחות חורגת וכנראה תנצל את הבמה לזריקת רפש לכיווני מבלי שאוכל לענות. רק אבקש שתזכרו לא לקחת אותה ברצינות, מדובר באישה בעלת לקות חמורה בבוחן המציאות שגורמת לה לאהוב את שי חי, לכתוב מילים כמו "לוכסן" ולשכוח לקרוא לי בכל פעם שהיא מזמינה אוכל. למעשה, אם אתם מחפשים בוגרת בית הספר "נופי גולן" בקצרין שצריך לחשוש מפניה, זו כנראה האחות החורגת – מי שאולי לא מסתתרת בתוכה זאבה, אבל כלבה וואחד נבזית דווקא כן.
אמרו
״יה היא הולכת, אין לה גבס״ (שי מיקה על ארבל, מתרשמת מנפלאות הרפואה המודרנית)
״העברת לי את המסר בגישה של אמא״ (דודו לרינת. עדיף כבר נערת ליווי)
״קרלוס יבוא כי הוא לא עובד ביום שני״ (דודו. כי זה מה שהיה מונע מאיציק להגיע)
״פרובוקציות אלימות? שאני לא אעיף לו ת'בלורית הזאתי״ (ברק על גיל. כן, ככה תוכיח לו שהוא טועה)
״התבלבלנו פה בין אמת לדעה" (רינת במשפט שמסכם את כל העונה מבחינתי)
"נטע חוטר אני אוהב אותך מאוד" (אח חורג חושף את מה שהסתתר מתחת לכל ההקנטות כלפי אחות חורגת)