כמה טיפש, כמה עז מצח, כמה מושפל אדם יכול להיות. באמת, כמה? וזה עוד היה כל כך קרוב! היד כבר הייתה באוויר, השכל הישר עמד לנצח, הכסף הגדול כבר היה בכיס, כל הכאב והסבל שהצטברו במהלך העונה עמדו לקבל תפנית מתוקה במיוחד – ואז כתבתי על הלוח במשרד את שמה של אורנה בחמישיית הגמר שלי ופספסתי זכייה נוצצת ב-100 השקלים שנאספו בקופה הקטנה. אידיוט אידיוט אידיוט. אה, וגם אורנה הפסידה מאה אלף שקל.
לרגע אחד, כשארז וקורין הקריאו את שמות הדיירים שעולים לגמר ונותרו רק אורנה ומעיין שדקה לפני זה ויתרו על הכסף, זה הרגיש כמו הדבר הכי נורא שקרה בעולם אי פעם. אפוקליפסה של ממש. ארמגדון. להיות תקוע עם אביחי בחדר בלי חלונות. לא אתפלא אם אפילו בחאלב התושבים תפסו באותו רגע את הראש וסיננו "וואי וואי איזה מסכנות לא היינו מתחלפים איתן". ואז אורנה הודחה, וכנראה שגם שונאיה הגדולים ביותר לא יכלו לשמוח לאידה. אוקיי, קבלו ביטול, בדיוק צץ לי בפייסבוק פוסט על ההדחה וריפרפתי קצת על התגובות. הם בהחלט יכלו לשמוח לאידה.
בכל אופן, עכשיו זה רשמי: אם אביחי ומעיין הם שמשון ודלילה, אורנה היא איוב (אם איוב היה קצת פחות צדיק ועם פטיש רגליים). תהילה חבטה בה, דן חבט בה, כתב עלוב נפש חבט בה, "ארץ נהדרת" חבטו בה, עם ישראל כולו חבט בה – ובסוף לא רק שהיא מודחת מהבית רגע לפני הגמר ואחרי שוויתרה על פרס ניחומים שווה במיוחד, היא גם נאלצת לצאת בטרנינג כשהקהל שר לה בלעג את "טוב להודות לשם". ובכן, נראה שהשם פחות התחבר לביצוע של אורנה והיא תאלץ להסתפק הפעם במירי מסיקה כמנטורית.
ואחרי כל זה כמעט אפשר לשכוח שהיה פרק שלם לפני זה. אבל היה פרק, ועוד איך, והוא אפילו היה רווי אירועים ושמח ומשגשג, קצת כמו כפר יהודי במזרח אירופה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. אז בשביל המטרה החשובה של שימור ההיסטוריה, בואו נחזור לתחילת הפרק, להדחה של דן ועומר.
תראו, אם דן היה מודח לפני חודשיים היינו כנראה זוכים לצפות באורנה ושני משחזרות את סצנת בכי האלמנות של דנית ונופר על אליאב מעונה 6. אבל שני של סוף העונה היא באופן אירוני האדם הכי רציונלי בבית, שמבינה שעוד שבוע הן יראו את דן ועומר שוב ואין מה להתרגש יותר מדי, אז היא מעדיפה לנסות ולהרגיע את אורנה עם כוס יין. כמובן שזו רק הפרשנות של בית הלל – בית שרון, כמו תמיד, מחמיר יותר ומפרש את הסיטואציה כחוסר רגש וצביעות של שני שלא כואבת את ההדחות. אבל חבל לבזבז את הכעס פה כי זו רק ההתחלה של ההתעמרויות הלא מוצדקות של שרון בשני. עוד נגיע לזה.
בינתיים, המשימה האחרונה של העונה מתחילה כשהדיירים נכנסים לחדר שכולו לבן – הקירות, הרצפה, הרהיטים, החפצים, האוכל, הבגדים שלהם. "גן עדן" ו"בא לי לגור פה" הן רק חלק מקריאות ההתפעלות שנשמעות מפי הדיירים, שככל הנראה שלושה חודשים באותו בית עשו הרבה לסטנדרטים שלהם. כשהאח הגדול אומר להם שהשניים האחרונים שיישארו בחדר יזכו להצעה חד-פעמית, הם מנסים לחשוב מה הוא מתכנן לעשות כדי לגרום להם לצאת, אבל מופתעים לגלות שלא ממש קורה כלום. מה שמוביל אותם לעשות את מה שכולנו עושים כשאנחנו משתעממים: לשיר שירים של דורון מירן ולדבר על יחסים.
שיחת היחסים של מעיין ואביחי הולכת בערך ככה: "אני לא אוהבת שמשעמם, אני אוהבת שכואבת לי הבטן", "ואני לא עושה לך כאבי בטן?", "לא, אתה הכי בסדר איתי, אתה לא עושה לי כאבי בטן", "זו בעיה שאני לא אעשה לך כאבי בטן", "לא, פה לא יכולים להיות כאבי בטן", "ובחוץ אני אעשה לך כאבי בטן?" וכך הלאה. לא ברור למה מעיין בחרה דווקא בדימוי הזה, אבל כמו שקורה בדרך כלל אחרי גל כזה של כאבי בטן, אביחי מפליץ. תודה על זה.
ומפלוץ קטן אחד לפיצוץ גדול שני, שמגיע אחרי שאביחי מתבאס על האח הגדול שלא מכניס לחדר תפילין כי זה לא לבן (מזל שאנדל כבר לא בבית), ושני אומרת לו שזה כמו שהיא אכלה מוצרי חלב בניגוד לעקרונותיה. אז כן, בהחלט לא ההשוואה הכי מבריקה בעולם, אבל כזו שגם ממש לא ראויה לצליבה הנלהבת ששרון עושה לשני עם "בושה שיש יהודייה כמוך" ו"זה כמו שביבי אמר לרב כדורי, שהשמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים". ביבי כבר התנצל וחזר בו, אבל זה לא יפריע כמובן לשרון להציג אותו באור חיובי ולהפוך שוב פעם סיטואציה תמימה למלחמת בני האור הציונים בבני החושך השמאלנים. פייר? אמן חושים אמיתי, אפילו ליאור סושרד לא היה מצליח לגנוב ככה דעת בלי שאף אחד אחר בחדר ישים לב.
אבל שני לא פראיירית, ובתגובה נלחמת בשרון כמו ששמאלנים נלחמים בדרך כלל בימין: מוציאה את הדרכון הזר ובורחת מהחדר למציאות נוחה יותר – מציאות בה היא יכולה להרשות לעצמה לגור בבית ענקי רק לעצמה, להתקלח כמה שהיא רוצה בלי לחשוש שרננה רז תתייבש, להתפנק בחטיפים ואלכוהול במחירי רצפה ולצאת גיבורה מול תקשורת שמאלנית אוהדת.
כן, רתם איזק חזרה לבית "האח הגדול"! פעם דיירת בעונת ה-VIP, היום קולגה שיכולה ללמד אותי דבר או שניים על איך להופיע מול מצלמה בלי להביך את עצמך. אך שרון לא מוכן לתת לשני את הסיפוק ויוצא מהחדר בפאתוס, מתיישב במקומה על כיסא המרואיין, פורש את משנתו ומצפצף על מי שאומר שלהיכנס לבית "האח הגדול" מפחית מכבודו של נבחר ציבור. ובכן שרון, אני לא יודע לגבי כניסה לבית האח, אבל להתראיין בטרנינג לבן כשפרורי קלקר דבוקים לך למצח כנראה לא עושה כל כך טוב.
למעשה מדובר בעוד פרק בו שני ושרון המשיכו לבסס את עצמם כיריבות המעניינת באמת של העונה. קצת אחר כך, כשארז וקורין נכנסים לארוחה המסורתית יחד עם שי מיקה, הם כבר בגדר בני הזוג שזה עתה רבו בצעקות אבל צריכים לחייך ולהתנהג יפה ליד האורחים כי לא נעים, אז הכל הופך לעקיצות מרוככות ובאווירה טובה. מה שמפתיע זה שכשארז וקורין יוצאים, האווירה הטובה נשמרת למרות האיבה הברורה. קצת כמוני וכמו אחות חורגת האחת והיחידה, שזה הזמן להודות לה ולקלל אותה על כך שלפני ארבע עונות פינתה לי מקום פה לצדה – מתנה עם כוכבית כמו זו שחמימו ואביחי נתנו לאורנה ומעיין. אוהב אותך נטע.
זהו, זה הטור האחרון של אח חורג אי פעם, או כמו שאבא של חמימו אמר לו בבר מצווה בטלפון: ברוך שפטרנו מעונשו של זה. היה כיף סה"כ, ותמיד תזכרו – אם ללכלך על מישהו, אז רק מאחורי הגב.
אמרו
״אין לי ספק שדן יעשה הכל כדי שאני אגיע לאיפה שאני רוצה להגיע״ (אורנה. חושבת?)
״אולי שווה לך לקום ולצאת שהוא לא יברח לך״ (דן לשני אחרי שעומר הודח. איזה כיף שהלך)
״עוד פוק אחד וזה נגמר בינינו״ (מעיין לאביחי. בחורה עם עקרונות)
אורנה ומעיין על שני: ״איזה כוסית היא נראית״. שרון בתגובה: ״אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו״ (היי שני, שרון הודה שאת כוסית)
״כשאני מחליטה משהו אני עד הסוף הזה״ (אורנה. נגיד, לא לגעת)
״אולי קמפיין במשהו?" (אורנה מנסה לשער מה האח הגדול מתכנן לה ולמעיין. חדש: ניתוחים פלסטיים מתחת לשולחן)