הסרט על טופאק הוא לא סרט טוב, את זה מבינים אחרי פחות משתי דקות של משפטי מחץ כתובים רע וקלוז אפים על מבטים יותר מדי דרמטיים. הסרט נפתח כשאמא של טופאק משתחררת מהכלא יחד עם קבוצה של פנתרים שחורים, היא בהריון מתקדם והעובר שברחמה הוא לא אחר מאשר טופאק הקטן בכבודו ובעצמו. צמרמורת חולפת בגופם של הצופים - כך בטח חשבו יוצרי הסרט - האגדה מתחילה במאסר פוליטי בכלא של האדם הלבן, בבטנה של פנתרה שחורה, בום. הם לא יכלו לכתוב את זה טוב יותר גם אם היו ממציאים את הסיפור בעצמם, והם אכן לא טרחו לכתוב את זה טוב יותר. למה לטרוח לכתוב תסריט כשאפשר להביא לבמאי את הקומוניקט של משרד יחסי הציבור המטפל בעיזבונו של טופאק, ויאללה שיצא לצלם?

הסרט על טופאק היה צריך להיקרא "הסרט על טופאק", אבל במקום זה הוא נקרא "All Eyez On Me" - על שם אלבומו הכפול שטלטל את עולם המוזיקה אי שם בתחילת שנות התשעים. השם, בתרגום חופשי - "כל העיניים עליי", מרמז על איזו תמה מאחדת, או נקודת מבט ספציפית שתאגד את הסיפור לכדי יצירה אמנותית העומדת בפני עצמה, אבל מי שבא לסרט על טופאק ומצפה לקבל *סרט* בוודאי יתאכזב. לסרט על טופאק לא באים בשביל לראות סרט, לסרט על טופאק באים בשביל לראות את טופאק. מהרגע שהיה עובר ברחמה של פנתרה כלואה ועד הרגע בו נורה למוות במכונית בשדרות לאס וגאס, אנחנו נעבור בכל התחנות המשמעותיות, נפגוש את כל הדמויות המוכרות - זה מה שביקשנו וזה מה שנקבל.

אי לכך, מאחר ו"טופאק: All Evez On Me" הוא יותר ערב חיקויים וטריוויה מחייו של הראפר האגדי מאשר סרט, יש לשפוט אותו ככזה. ללא ספק ההישג המשמעותי ביותר בסרט הוא הדימיון הרב של השחקן הראשי לראפר המנוח. ביגי לא ממש נראה כמו ביגי אבל הוא שמן ומתוק, סנופ דוג לא נראה כמו עצמו אבל הדביקו לו קול שנשמע ממש כמו המקור ועם שאר הדמויות אני לא ממש בהיכרות קרובה אז אפשר להניח שעשו גם איתם עבודה די טובה.

נקודת החוזק השנייה של הסרט - טריוויה על חייו של טופאק - משאירה תחושה קצת פחות נעימה. משרד יחסי הציבור עבד שעות נוספות בשיוף התדמית של הזמר מעורר המחלוקת, והם לקחו את זווית הקדוש המעונה כמה צעדים רחוק מדי. מסתבר שטופאק לא היה עבריין קשוח אלא משורר עדין נפש, ילד טוב מבית ספר לאמנות שאהב ללכת לערבי שירה ולקרוא שורות של שייקספיר. חיידק המשחק הוביל אותו להתקבל לתפקיד בסרט הוליוודי, בתור בריון קשוח כמובן, והוא פשוט נתקע בדמות הזאת עד סוף חייו הקצרים. אם חשקה נפשכם במלחמות כנופיות, איסט סייד נגד ווסט סייד, "טופאק: זה לא אני עשיתי זה הוא עשה" (אני המצאתי, חברת ההפצה אתם מוזמנים להשתמש) - זה לא הסרט טופאק שלכם.

טופאק כל העיניים עליי (צילום: ירדן זהב,  יחסי ציבור )
ממש במקרה מעד לעסקים מפוקפקים ואונס|צילום: ירדן זהב, יחסי ציבור

"כל העיניים עליי" מקדיש מעט זמן מסך לפרק הזה בחייו של הזמר, ומציג את כל הסכסוך המיתולוגי בעיקר כשיטת מיתוג יעילה במיוחד, המשך לחזות הגנגסטר הקשוח שעטה על עצמו כשחולצות הסאטן הסגולות התחילו לצאת מהאופנה באמצע שנות התשעים (ולא נזכיר את העובדה שמלך הווסט סייד בכלל נולד וגדל בצד המזרחי של ארצות הברית). טופאק אמנם נורה חמש פעמים, אירוע שמסיים את הברו-מאנס עם ביגי, ונוכח בעסקאות סמים ועסקים מפוקפקים אחרים, אך הוא לא לוקח חלק פעיל בשום פעילות לא חוקית, רק צופה מהצד במבט מזועזע.

השיכתוב ההיסטורי קצת מאכזב, היינו מעדיפים לראות סרט על טופאק קשוח ששולט בשכונות אל.איי, אבל כשזה מגיע לתיאור האונס בו היה מעורב (וישב עליו בכלא), השעמום היחסי הופך לחוסר נוחות מעיקה. היד הגסה שניכרת לאורך כל הסרט הופכת לבעייתית במיוחד כשהיא מטפלת במקרה של אונס קבוצתי, ומנסה לתאר את הגיבור כקדוש מעונה. במקום דיון שקול שמשלב את הרדיפה הגזענית של הממסד הלבן עם ביקורת על התרבות המאצ'ואיסטית והאלימה כלפי נשים שהובילה לאירוע, אנחנו מקבלים את "שש פעמים: גרסת האנסים". היא רצתה את זה, היא קפצה עליו, היא משוגעת, אובססיבית, סתם רצתה להפיל אותו מתוך קנאה ורוע טהור. לא צריך להכיר לעומק את פרטי המקרה כדי להתחלחל מהתיאור החד צדדי והפוגעני של המקרה המורכב.

טופאק כל העיניים עליי (צילום:  יחסי ציבור )
אם תתמקדו בלהיטים ותעשנו קצת - אולי אפילו תצליחו ליהנות|צילום: יחסי ציבור

למרות התחושה הלא נעימה שפרק "האונס שלא היה" מותיר, רוב הסרט לא מתעסק בהשמצת קורבנות של תקיפה מינית. חובבי תרבות ההיפ הופ שלא מכירים עד הסוף את הביוגרפיה של אחד מסנדקי הראפ בוודאי ייהנו מהטיול במורד משעול הזיכרונות המיוחצן. הלהיטים המשובצים לאורך הסרט הופכים את הצפייה למהנה, והבימוי והכתיבה המכוונים כפי הנראה לרפי שכל יתאימו למי שרוצה להרפות את שכלו אחרי יום ארוך, בין אם באופן טבעי או בעזרת חומרים אסורים.

ופה אנחנו מגיעים לבעיה העיקרית של הסרט: זה לא פשוט למצוא מקום מתאים לעשן במתחם "סינמה סיטי" ובכל מקרה צריך חיזוק באמצע הסרט כדי לשרוד את הצפייה המייגעת. במקום לצאת מהבית ולהוציא כסף על סרט עשוי רע וחסר כיוון, עדיף לחכות שהוא יגיע לאחד מערוצי הסרטים, להיתקל בו במהלך זפזופ אקראי ולהיתקע עליו כי אין משהו יותר טוב לראות. אם דחוף לכם לראות חיקוי מוצלח של סנופ דוג, פשוט תצפו בו מפרשן שוב את "איגואנה נגד נחשים". איך היא רצה שם, האיגואנה הקטנה והאמיצה, מרגש.

mako תרבות בפייסבוק