תרבות
תומר קמרלינג
23.04.17

לצלם את החלל

39 רגעים של צילום מהפנט מהסרט הפולני זוכה האוסקר "אידה"

צילום: יחסי ציבור
צילום: יחסי ציבור

"אידה" לא מתרחש במלחמת העולם השנייה אלא בפולין של שנות ה-60

צילום: יחסי ציבור

זה סיפורה של נזירה יתומה בשם אנה (אגתה טרזבוקובסקה) שמגלה כי נולדה כיהודייה

צילום: יחסי ציבור

את האמת על עברה מגלה אנה ממש רגע לפני הטקס שבו תישבע כי תקדיש את שארית חייה לישו

צילום: יחסי ציבור

אנה מקבלת את ברכת הדרך להיפגש עם השריד היחיד ממשפחתה, דודתה ונדה (אגתה קולש)

צילום: יחסי ציבור

המפגש עם ונדה יהפוך את עולמה של אנה במובנים רבים, רובם לגמרי לא צפויים    

צילום: יחסי ציבור

"אידה" זכה באוסקר הסרט הזר, והיה רק מועמד באותה שנה (2013) לפרס הצילום

צילום: יחסי ציבור

 אבל העבודה של הצלמים לוקאש זאל ורייזארד לנזבסקי היא לא פחות ממופתית

צילום: יחסי ציבור

"אידה" הוא בוודאי לא הסרט הראשון שמצולם בשחור-לבן אקספרסיבי

צילום: יחסי ציבור

אבל זאל ולנזבסקי הצליחו לצלם סרט שלם שבו כל לחיצה אקראית על Pause מייצרת רגע של שלמות

צילום: יחסי ציבור

לראיה, זה בדיוק הסיפור של התמונות שאתם רואים כאן: מדובר ב-39 לחיצות כמעט אקראיות על Pause

צילום: יחסי ציבור

חלק גדול מהקרדיט מגיע לתאורן הראשי, מארק ווייטשבסקי 

צילום: יחסי ציבור

ומעל לכל לבמאי פאבל פאבליקובסקי, שעיצב חויה ויזאלית ורגשית יוצאת דופן 

צילום: יחסי ציבור

המסע של אידה הוא לרוחבה של פולין, אבל גם לעומקה של היסטוריה לא רחוקה 

צילום: יחסי ציבור

חלק מהאנשים שפוגשת אנה במסע שלה עם ונדה יודעים על העבר יותר ממה שהם רוצים לגלות  

צילום: יחסי ציבור

בעוד שאחרים דווקא משלימים את פאזל הסיפור המשפחתי של אנה 

צילום: יחסי ציבור

וככל שהנזירה מתחברת יותר ליהדות, להיסטוריה האישית והלאומית   

צילום: יחסי ציבור

כך מתברר לה שהיא תיאלץ לבחור בין החיים כפי שהיא מכירה אותם לחיים שמעולם לא הכירה 

צילום: יחסי ציבור

אבל איך מבטאים את כל זה באמצעות צילום?

צילום: יחסי ציבור

חלק מהפתרון הוא תשומת לב לדרך עצמה - לנוף הגיאוגרפי והאנושי שאנה רואה לראשונה

צילום: יחסי ציבור

ויש פריימים, כמו זה, ששמים דגש על משהו חדש שנפתח לעיני הגיבורה ואולי גם בתודעה שלה  

צילום: יחסי ציבור

אבל ההיבט הוויזואלי הכי מעניין והכי מיוחד של "אידה" נמצא כאן למעלה 

צילום: יחסי ציבור

וגם כאן למעלה

צילום: יחסי ציבור

ושוב כאן, שוב בחלק העליון של הפריים

צילום: יחסי ציבור

החלל שמעל לראשי המצולמים מכונה "הד רום", "חלל ראש" בתרגום חופשי 

צילום: יחסי ציבור

בצילום מסורתי, ה"הד רום" תופס אולי שליש מגובה הפריים 

צילום: יחסי ציבור

או שהוא לא קיים בכלל

צילום: יחסי ציבור

אבל ב"אידה", החלל שמעל ראשי הדמויות הוא כמעט דמות בפני עצמו

צילום: יחסי ציבור

זה לא תרגיל ויזואלי לשם התרגיל הוויזואלי

צילום: יחסי ציבור

ויש בסרט הזה גם פריימים נפלאים שהקומפוזיציה שלהם פחות קיצונית

צילום: יחסי ציבור

ובכל זאת, מה הסיפור עם ה"הד רום"? למה בחר פאבליקובסקי בסגנון הזה? 

צילום: יחסי ציבור

למבקרי קולנוע שונים יש תשובות שונות. יש שרואים בזה רמז לנוכחות של השכינה

צילום: יחסי ציבור

לדעתו של כותב שורות אלה, החלל הריק הזה הוא מה שנותר אחרי השואה

צילום: יחסי ציבור

ולא רק במובן של אהובים נעדרים או משפחות שלמות שנמחקו

צילום: יחסי ציבור

מעל למסע של אידה יש משא, כובד, כל המשקל האפשרי של ההיסטוריה - ושל שתי דתות 

צילום: יחסי ציבור

ואולי זה שמייצג ה"הד רום" של אידה יותר מכל: 

צילום: יחסי ציבור

העובדה שזה לא רק סיפור אישי, אלא במובנים רבים סיפורה של התקומה כולה  

צילום: יחסי ציבור

וגם פאבליקובסקי יודע את מה שאנחנו יודעים: תקומה זה לא בהכרח קל, או נקי, או שמח

צילום: יחסי ציבור

"אידה" ישודר הערב, ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ב"יס" (yes 1, 20:10)

צילום: יחסי ציבור

כאמור, זה לא סרט על השואה - אבל אין ערב הולם יותר לצפייה ביצירת המופת הזאת