העשור האחרון בקריירה של עדן בן בסט נחל עליות וירידות. את הפריצה הגדולה שלו החל בעונת 2011 במדי הפועל חיפה, אז כבש 17 שערים בעונה, ונסק משם להמשך קריירה מפוארת בצרפת כשהרשים במדי טולוז וברסט. אחרי שנתיים פוריות בחו"ל וכשהוא בשיא הקריירה, בן בסט קיבל הצעה מפתה ממכבי תל אביב לחזור לארץ כשקיווה שההצלחה תימשך גם כאן, דבר שלא הסתדר כפי שקיווה.
הייתה לך תקופה יפה בחו"ל. אתה מאוכזב מעצמך מאז שחזרת?
"מאוכזב זו מילה קשה. אני לא אותו שחקן שהיה בחו"ל ללא ספק, הירידה התחילה קצת אחרי שחזרתי. התחלפו מאמנים, אוסקר בא, זה שבעצם דיבר איתי והביא אותי למכבי תל אביב יחד עם ג'ורדי בזמנו, ואחרי שבועיים המאמן עזב את הארץ בגלל שהייתה פה מלחמה, לקח את הצוות והלך, ואז בא מאמן אחר שחשב שעדן לא צריך להיות חלוץ וערן זהבי צריך להיות חלוץ. אתה חייב בתור ספורטאי - לקבל את זה, לא לקבל את זה - אתה חייב להמשיך ולתת את עצמך בכל משחק. מצאתי את עצמי איפשהו על הספסל - לא משהו שהתרגלתי אליו בשנים האחרונות, לא בנבחרת ולא בקבוצה שלי בחו"ל. ערן זהבי, שיהיה בריא, כל משחק הוא נותן גולים וגולים וגולים ואי אפשר להזיז אותו. אם הוא נותן גולים ונותן מספרים ואי אפשר לבוא בטענות ואתה מוצא את עצמך איפשהו לא משחק. זה נמשך שנה אחרי שנה, עם זה גם הביטחון, גם החדות יורדת, זה לא משהו שצריך לקרות אבל אין מה לעשות, אלה חייו של כדורגלן".
היו לך לא מעט קשיים במכבי. תוכל לתאר מהמקום שאתה נמצא בו היום מה היה לך הכי קשה?
הכי קשה זה לשבת על הספסל. זה כמו עצם בגרון. נלחמתם עליי כל כך הרבה, שאני אבוא ושאני אהיה בורג משמעותי ותוך זמן קצר אתה מוצא את עצמך על הספסל מסיבה כזו או אחרת - כמו עצם בגרון. אני לא יכול. גם הייתה פעם אחת שהיה קלוז אפ על הפנים שלי ואמרו אני עושה פרצופים ושאני לא שמח. בטח שאני לא שמח. אני לא רואה שחקן שיושב על הספסל ומחייך וצוחק. אני לא כזה. אני לא שקרן. אני לא יודע להסתיר את הרגשות שלי גם אם זה נראה טוב לאנשים וגם אם זה לא נראה טוב לאנשים, אבל כל פעם שעושים עליי קלוז אפ ורואים אותי עצוב, זה לא פרצופים. זה כי אני עצוב באמת, כי כואב לי, שאני רואה את החברים שלי מנצחים ודורסים ואני לא חלק מזה. אני לא חלק מזה. זה היה הכי קשה בעצם".
אם היית יכול היית מחזיר את הגלגל אחורה ולא חוזר?
"לא. חד משמעית. אם היום אני מסתכל על זה, לחזור לארץ או להישאר בחו"ל - אין סיכוי שהייתי חוזר. אין סיכוי".
לא רק בצרפת והפועל חיפה בן בסט הראה יכולת מרשימה בכיבוש שערים. באותה התקופה בן בסט תקע יתד גם בנבחרת הלאומית עם 12 הופעות ושבעה שערים. אולי ההופעה הזכורה ביותר הגיעה ב-22 במרץ, 2013, עם השער הגדול נגד פורטוגל ב-3:3 מול נבחרת ישראל, מה שהיום נראה כמו חלום רחוק.
באיזשהו אופן כואב לך שאיבדת את מקומך בנבחרת?
"כרגע אני יכול להיות ריאלי, אין לי שום סיבה לבוא ולדרוש להיות בנבחרת, אבל בזמנו כשהייתי במכבי תל אביב כן. מאוד כאב לי כי הייתי מקבל זריקות כדי לשחק בנבחרת, עשיתי הכול כדי לשחק בנבחרת וכואב שאחרי תקופה פחות טובה של חודש פתאום אתה מוצא את עצמך לא מוזמן. לא היה לי ימי חסד, שכן אני חושב שמן הראוי שהייתי מקבל אותם אחרי קמפיין כל כך טוב שעשיתי, אבל אני לא כועס. אני יודע שהדלת של הנבחרת פתוחה, מאמנים מתחלפים, שחקנים מתחלפים, ועוד לא אמרתי את המילה האחרונה. אני מאמין שאלישע יכול לתת לי צ'אנס, אבל חובת ההוכחה היא עליי, כמובן שאם אני אתן את המספרים שאני רגיל לתת, אני לא חושב שאלישע יוכל להתעלם. אני מאוד מאוד רוצה לחזור לנבחרת, מאוד".
מגרד לך עדיין לחזור לשחק במועדון גדול שמשחק באירופה?
"אני לא רוצה להישמע יהיר או שחצן, אני חושב שהמקום שלי כן בקבוצות האלה. אבל אין מה לעשות, בשנים האחרונות לא הבאתי את הסחורה וזו העובדה. אני אצטרך לחזור וכן לספק את המספרים וכן לספק את הכדורגל שאני יודע ומה שהוביל אותי לרמות הכי גבוהות ואז אני אוכל לבוא ולדבר אחרת. כרגע אין לי שום זכות לדבר אחרת. אני מודע לעצמי כמה שזה כואב להגיד את זה, אין לי שום זכות לבוא ולדבר אחרת".
כעת, בגיל 31 ועם ניסיון שמספיק לקריירה שלמה, נראה שבן בסט סוף סוף מצא את הנחלה שלו. בחודש ינואר האחרון הוא חזר להפועל חיפה, המועדון בו גדל, אחרי שהבעלים יואב כץ, לא שכח ממנו גם כשהיה רחוק.
ספר קצת על הקשר שלך עם יואב כץ.
"מבחינה אישית, יואב כל הזמן תמיד מפרגן לי, תמיד נותן לי מה שאני צריך, מה שאני מבקש. גם כשלא הייתי בהפועל חיפה, תמיד התקשר לשאול ואם זה בשיחות עם אבא בזמנו, איך עדן מתקדם ושיידע שתמיד ירצו אותו בהפועל חיפה, תמיד יש לו אפשרות לחזור הביתה ואנחנו נשמח לקבל אותו. מצד אחד, אפשר להגיד עליו שהוא חוסך, אבל מצד שני הוא משלם לשחקנים בזמן והכול דופק כמו שעון, השאלה איך מסתכלים על הבן אדם. אני באופן אישי מאוד מעריך אותו. אני חושב שהוא דמות צבעונית, ססגונית לכדורגל הישראלי, אני חושב שבלי יואב כץ יהיה משעמם, במיוחד בבובה של לילה".
פעם ראשונה שנגעת בכדור הייתה בהפועל חיפה. נראה לך שתסיים את הקריירה בהפועל חיפה? סגירת מעגל?
"נכון לעכשיו זה מה שזה נראה, אבל בכדורגל אי אפשר לדעת מה יהיה. אני עוד חודש חוגג 31, קרו מקרים. יוסי בניון לא האמין שהוא יסיים בבית"ר, אלברמן לא האמין שהוא יסיים במכבי חיפה. זה מה שאני חושב, אי אפשר לדעת לאן הכדורגל יביא אותנו. זה כל כך דינמי, זה מקצוע כל כך נזיל, אבל אני מסתכל על עכשיו. טוב לי פה, זה הבית שלי, ללא ספק. נותנים לי גם להרגיש ככה. ככה שאם זה יקרה, אני לא אופתע. זה מרגיש לי כמו בחירה נכונה לחזור לכאן, רק הזמן יעיד אם גם מבחינה מקצועית אם זו הייתה הבחירה הנכונה לחזור לכאן ולהרגיש בבית כמו שאני טוען. המשפחה שלי פה החברים שלי פה, אני מרגיש מאוד נאהב".
