הגנה עצמית: אי אפשר לנצח בחוץ בלי הקרבה

אני לא מחסידי "לעשות עבירה במקום לשמור", אבל במשחק שבו מכבי תל אביב סופגת 99 נקודות, ועוד אחרי הנחה, לא יכול להיות שצסק"א מוסקבה תזרוק רק 9 זריקות עונשין. הצהובים סיימו את המשחק עם 18 עבירות, ובמשחק כזה, שיש בו אלמנט של כבוד וגאווה תוך כדי, הייתי מצפה לראות לפחות 25 עבירות. המשמעות של זה חמורה אפילו יותר - שחקנים כמו פארגו והיינס סיימו את המשחק עם עבירה אחת כל אחד, וסילבן לנדסברג עם 0 (!). שלושת הגארדים הבכירים של מכבי לא הקריבו מעצמם בהגנה, בשעה שיוגב אוחיון ששיחק פחות מ-17 דקות, נתן מעצמו 3 עבירות. במשחק כזה, פארגו והיינס צריכים לעשות לפחות 4 עבירות, ללחוץ את מילוש תאודוסיץ' ולנסות להוציא אותו מהמשחק. עוד לפני המשחק גיא גודס חשש שמכבי לא תהיה אגרסיבית, ועל הפרקט ראינו את התרגום לדבריו.

בדרך כלל, שחקנים מסתמכים על החלפת הגנות, מתייחסים לזה כאל מטה קסם ומאמינים שזה מה שיעצור את היריב. במקרה הזה, כשמכבי עברה מאישית רגילה לאיזורית המתחלפת, התיאום היה לא טוב וחשף אותה לקליעות שלוש פתוחות מהפינות. אחר כך, כל חדירה של תאודוסיץ' פירקה את ההגנה והשאירה שחקנים לסלים קלים ואז גם תיאוריית האחוזים מהשלוש קרסה. אם בחצי צסק"א הייתה עם 6 מ-11 מהשלוש (54 אחוז), אז בחצי השני מכבי ספגה 7 מ-14 (שוב 50 אחוז), ולא נעשו שום התאמות.

חייבים לעשות התאמות תוך כדי משחק ולהגיב למה שמתרחש. הסגירות בהגנה והחילופים על שחקנים מחוץ לקשת היו עצלות, ולא ברמה ההגנתית הנדרשת ביורוליג. למכבי אסור לתת זריקות כאלה – אם היריב מפציץ משלוש, אל תאמין באחוזים, אלא תלחץ את הכדור, תכריח לזרוק תוך כדי כדרור ותעשה חילופים בהגנה.

במחזור הליגה האחרון מכבי שיחקה באילת, ואחרי פיגור 11 במחצית הפכה את המשחק ברבע השלישי עם 6:27 לטובתה. וראו זה פלא, 72 שעות אחר-כך, מכבי קרסה לחלוטין אחרי רבע שלישי של 32:13 - תסבירו לי אתם מה זה אומר? נהוג אצלנו לחשוב שהמשחק בליגה משפיע על היורוליג, וקבוצה שיוצאת טוב מחדר ההלבשה היא מאומנת ויודעת מה לעשות. המסקנה ברורה: אין חוקים לכדורסל, וכל משחק מתפתח בדרך שלו.